השקט מדבר, ובעיניי דמעות של געוגעים ...

חשבתי לכתוב לך כאן , כי אי אפשר לדבר ...השקט בחור לדבר...

מבעד השקט אני עצובה.. מבעט לשקט אני מתגעגעת אליך..מתגעגעת למפגשים שלנו

מתגעגעת ליחד שלנו..

עכשיו שאתה כבול ולא יכול שוב להגיד לו..אני מרגישה מאוכזבת, נכאבת.. רוצה אליך ,לזרועתיך...

אני אחכה, אחכה ,אחכה ומחכה.. אבל כמה אפשר?

אתה מתקדם והולך עשרות צעדיים אחורה ..

אתה צריך לקחת משקולת לשים אותי עליה ואת ההורים שלך.. אתה יודע מה צריך להיות יותר כבד?

שניהם.. לא אפילו קצת ההבדל בני לבין הם

ואני יודעת ללא ספק כמה אתה אוהב אותי כמו שאני אותך.

אבל אתה שם כן את המשוקלת שלהם יותר כבדה, יותר חשובה..

נכון חשוב מאוד לכבד אותם..אבל מה איתי? מה עם עצמך בעצם?

שיש לך את הצרכים שלך? שיש לך את הרצון להנות בחור בן 27 ולא להיות כלוא במה שהם עושים לך..

זה לא מגיע לך! אתה כה צעיר! אתה צעיר להנות בחיים האלה לא יותר מידי ללכת לעבדות הזאתת

אתה סובל ולא פותח בפניהם את הפה " אני סובל" "אני כ"כ מתגעגע  לחברה שלי"

אתה לא מעיז להגיד להם את זה שחלילה מה יקרה? יתנו לך עונש? יצעקו  עליך?

הם צרכים להבין שגדלת.. שאתה לא אותו ילד מפעם..

בוא אליי עכשיו תחבק אותי כמו שאני אוהבת

נשק אותי.. לטף אותי..תביט בי מבט אהבתך..

אני כותבת לך כי השקט מדבר

ולאט לאט הוא גם יפסיק

ודמעות הלב מבפנים רק ידברו.

יש שאומרים לי את צריכה משהו יותר טוב וכל זה

ולא אקשיב לזה לעולם..

ויש שאומרים משהו היגוני תשכירו כבר בית יחד..

אמממממ ... תצחקו? אם היו נותנים לו, אפילו סתם שבוע למשל להיות פה אצלי אילו היא פה מקום

גם זה לא ממש היו נותנים לו... ולמה? מי יהיה עבד שלהם?