כמה שאני רוצה לקחת אוויר נקי אנני יכולה, אני מנסה תמיד לנשום לתוך הגוף ולהוציא את כל האוויר "המלוכלך" להרגיש יותר טוב.

לפעמים מבצבצות להן דמעות קולות בעיניים , יוצאות אט אט בעדינוות. מלטפות את הלחי שלי ונופלות למטה, ככל שמבקרות אותי עוד דמעות

הבכי יותר כואב. הרצון להשתחרר יותר גובר, פשוט רק ללכת למקום אחר להעלם, בלי שיצקו לי..להיות רק אני ..עם עצמי קצת.

להרגיש שכל הכובד לאט לאט יורד מלבבי מנפשי..כי כובד כזה מקשה עליי לנשום..

 My mind is
 too full of myself that
there is no place
 for you to rest.
My mind is
 so full of false wishes that
there are no place
 for you to be free.
My helpless dark minds take away
the place you shall
rest
My mind is like a sad tornbush
that I can not win my sadness.
That weak bundled branch
 cry together

Whenever the wind blows
The
 tired little birds looking for a place to rest
cry away pocked by the needles,

Whenever there were winds,
it was so lonely, hard and
I
sang the sad songs many times
My mind is too full of myself
 that
there is no place for you to rest