אני רוצה להקדיש את הפוסט על הכרת תודה...

לתת פה גם קצת אור.. זה לא מזיק בכלל....

חשוב לי להתחיל עם המשפחה........

תודה על   המשפחה שיש לי..

 שהם כל פעם מחדש יודעים להיות משפחה חמה  ,אוהבת (גם אם לפעמים יש וויכוחים לא נעימים), נותנת את החופשיות לנוע בחיים ובתוך הבית.

שמרגיש שהבית שלי זה באמת להיות בבית בנוחות.. שיש לי את החדר שלי שבנו לי ואני שמתי בו את הדברים אני אוהבת להביט בהם כל פעם מחדש.

החדר שבו עוברת ועברתי כ"כ הרבה דברים...

על התכונות שיש בי שהם מיוחדים. מרגיש לי שיש בי משהו מיוחד. הרבה פעמים שאני בדרכים. מרגיש שאנשים אוהבים לדבר איתי, לשוחח איתי. תמיד יש בתחנה אוטובס איש שאוהב להגיד לי בוקר טוב, ויום נפלא. ואם לא שמה לב לאוטבוס הקבוע שלי הוא אומר" הנה האוטבוס שלך"  או לפעמים אנשים מבוגרים שיושבים עלידי באוטבוס יוצא להם לשוחח עמי מעט. זה ממש נחמד. מרגיש שיש בי משהו שמושך אנשים לדבר איתי .שיש בי חן מיוחד..

העבודה שכ"כ מחזיקה אותי ביום יום.. מבחינה  כללית כמובן.

מבחנה נפשית מבחינה שיש למה לקום בבוקר. שיש סדר יום כלשהו. שיש כל יום אותם אנשים שאני פוגשת שהם בגדול נחמדים ואני רגילה עליהם  והם עליי..

שצריך יודעת לענות להם ..

שיש לי שם תחושה מכמה עובדים  כמו דמות "אבהית" חברית שם.

.  "מחזיק אותי "  על החברה המקסימה שלי בעבודה , שכמה שינסו שם להפריד בנינו במהלך העבודה. אנחנו תמיד נצליח למצוא מצבים להיות יחד(: ולעזור אחת לשנייה..

על החברה שמסביבי שנבנתה לי.. שמרגיש שהיא הכי מתאימה לי לפעמים יש מורדות כ"כ לא נעימים.אבל..חייבת להתמודד עם זה .

 תודה על המוסיקה שלי שאני אוהבת לשמוע המוסיקה .שעושה לי נעים בלב..

ולצפות בהופעה שהחלום שלי להיות בה. של    André Rieu '

.אחת ההפועות הקלאסיות המדהימות , שכל פעם שאני צופה מחדש אני נרגשת! ולא יכולה להפסיק..

על הכתיבה שלי.

 מה הייתי עושה בליעדיה....

... כ"כ משחרררררתתתת.

כ"כ "בית בשבילי "

כשאני כותבת אני מרגישה שאפשר לשים את הנשמה בכתיבה ופשוט לתת לה לנוע למקומות שהיא תרגיש יותר טוב.

למקמות שהיא יכולה להשתחרר קצת מכל מעמסי השגרה שלפעמים חווים..

 תודה שיש כל יום .

יום חדש.