כמה שאת רק מדברת ולא עושה דבר, לפעמים משתקת את עצמך. את יודעת שהבחירה ביידים שלך. כל מה שברשותיך להקשיב לרצון שלך.

ולהסכים איתו , מדוע את כה נלחמת.?
אני מרגיש שאת מפחדת ופחדנית .העייפות היא תרוץ בשבילי . 
אני אומר שאת יודעת  שאת כבר לא אוהבת .
את יודעת שעצוב לך במה שקורה .
את יודעת שאת רוצה טוב יותר וזה לא משתנה והדברים כל פעם חוזרים על עצמם.
למה את גורמת לעצמך לכאב כ"כ .
כואב לי לראות את סבלך. 
בחורה כה צעירה שכל החיים לפנייה.

נעלה את עצמה בגלל הפחד שלהפגע מניצול , או הפחד להתעקל באנשים הלא נכונים.

 שנעלה את עצמה מפחד איך לגשת למישהו כשתרצה להכיר אי פעם... שיש לך את המחלה- > כיצד לספר, איך ומה לענות לשאלות.

הפחד שאת מפחדת ששוב ידחה אותך, הוא משתק אותך. לא גורם לך להכיר מישהו חדש. הפחד מובן אבל זה יכול לגרום לך להיות לבד, וגם שם את יכולה לכאוב .

אני מתאר לעצמי שכה משונה אם תעשי את הצעד הזה, אחרי שלוש שנים ,של המון עליות מורדות, ולפעמים איזון.
של עזרה במקום העבודה . אבל אם זה לא זה , זה לא זה.. בגלל העזרה הזאת של "למה לקום בבוקר  " לא אומר שאת כמובן שאת צריכה ליהיות שבויה, או להרגיש אשמה שזה לא יהיה בסדר .אין צורך לפחד אם תעשי את הצד - על המקום שאת נמצאת עכשיו.
אני יודע שליבך עצוב . וליבך מפחד.אבל אני שואל אותך, ומתפלל למענך שתהיה תשובה עבור שנינו כי אני דואג לך.

מתי תעשי לעצמך טוב?

שלך הלב שבתוכך.

מעט מפוחדת  כאשר אני הולכת לישון.
כל יום מחדש אני רוצה לתת את הטוב ביותר, אך מופחדת במקצת כאשר אני הולכת לישון.

ממחשבות  , האם מחר אוכל להצליח כמו יתר האנשים בעבודה? האם אני אוכל להרגיש שאני מסוגלת? מתי יאמינו בי

ויסמכו עליי - שיסמכו עליי בדברים חדשים.  ואוכל לעשות זאת לבד, גם אם  צריך המון פעמים תרגול.לבסוף זה יבוא לי טבעית.

אני יודעת שאני יכולה. קשה כל פעם מחדש לישון מעט מפוחדת שאם מחר אוכל לעשות עוד משהו, או שוב אשב בהרגשה שאני

לא קיימת. שאני לא רצויה מספיק. שפחות צרכים אותי.

נדיר שאני מצליחה להרגיש באמת שאני רצויה באזור שם, שאני קיימת . לא קל להיות כך , אך זאת אני . אבל אני יכולה לעשות

הכל- אין סיבה אני רוצה לעשות להרגיש שאני קיימת ורצויה ,להרגיש שצרכים אותי. לתת את הטוב ביותר שבי כל בוקר ולסיים את

 היום בסיפוק, ובמינימום כעסים על העבודה, על העובדים. במינימום מתחים.אך לפעמים הם ראויים הם חלק מקיום העבודה.

אני לא מוותרת,
ומעט מפוחדת שהולכת לישון