לפעמים אני רוצה להביט למקום שבו אני מרגישה באמת טוב.

להביט למקום שבו אני ארגיש נוח עם מה שאני עושה ושהזולת יקבל את זה מאהבה. ללא תנאים .

לפעמים אני רוצה להביט לתוך הנשמה הפנימית שלי ולהרגיש שאני יכולה גם למלא את עצמי מבפנים. בלי לפחד לפעמים..מהבדידות שהיא יכולה להיות כה אכזרית ,אפלה ..בודדה...

לפעמים אני רוצה להביט לניצוצות האור שהם מאירים את ליבי. את חדרי את עולמי..

ללא תנאים.

ללא האפלה

הלב שלי נעצב, לאט לאט מתכווץ מרגיש שהוא נחנק.

לא יכול להרגיש טוב את מה שיש סביבו לא יכל לחייך אפילו חויך מזוייף..

הלב שלי כאוב כמו שהשמים כואבים עם סערות ברקים.

קשה לי שאני לא יכולה לדעת למה אתה מתעלם

 ומתחמק  כשזה קורה הלב שלי מתמלא דמעות ומרב שהוא מלא דמעות אינו יכול להכיל אותן.

הדמעות רוצות להתפרץ

מהעיניים , אך לא ניתן עכשיו כי אסור עכשיו .

לשחרר את הכאב את הכעס את הפחד

לשחרר את הלב שרק מתכווץ כה כאוב כמו ענן גדול שמוריד גשם

ללא הרף וברקים כה חזקים

שהנשמה לא יכולה לשמוע זאת

השקט מדבר, ובעיניי דמעות של געוגעים ...

חשבתי לכתוב לך כאן , כי אי אפשר לדבר ...השקט בחור לדבר...

מבעד השקט אני עצובה.. מבעט לשקט אני מתגעגעת אליך..מתגעגעת למפגשים שלנו

מתגעגעת ליחד שלנו..

עכשיו שאתה כבול ולא יכול שוב להגיד לו..אני מרגישה מאוכזבת, נכאבת.. רוצה אליך ,לזרועתיך...

אני אחכה, אחכה ,אחכה ומחכה.. אבל כמה אפשר?

אתה מתקדם והולך עשרות צעדיים אחורה ..

אתה צריך לקחת משקולת לשים אותי עליה ואת ההורים שלך.. אתה יודע מה צריך להיות יותר כבד?

שניהם.. לא אפילו קצת ההבדל בני לבין הם

ואני יודעת ללא ספק כמה אתה אוהב אותי כמו שאני אותך.

אבל אתה שם כן את המשוקלת שלהם יותר כבדה, יותר חשובה..

נכון חשוב מאוד לכבד אותם..אבל מה איתי? מה עם עצמך בעצם?

שיש לך את הצרכים שלך? שיש לך את הרצון להנות בחור בן 27 ולא להיות כלוא במה שהם עושים לך..

זה לא מגיע לך! אתה כה צעיר! אתה צעיר להנות בחיים האלה לא יותר מידי ללכת לעבדות הזאתת

אתה סובל ולא פותח בפניהם את הפה " אני סובל" "אני כ"כ מתגעגע  לחברה שלי"

אתה לא מעיז להגיד להם את זה שחלילה מה יקרה? יתנו לך עונש? יצעקו  עליך?

הם צרכים להבין שגדלת.. שאתה לא אותו ילד מפעם..

בוא אליי עכשיו תחבק אותי כמו שאני אוהבת

נשק אותי.. לטף אותי..תביט בי מבט אהבתך..

אני כותבת לך כי השקט מדבר

ולאט לאט הוא גם יפסיק

ודמעות הלב מבפנים רק ידברו.

יש שאומרים לי את צריכה משהו יותר טוב וכל זה

ולא אקשיב לזה לעולם..

ויש שאומרים משהו היגוני תשכירו כבר בית יחד..

אמממממ ... תצחקו? אם היו נותנים לו, אפילו סתם שבוע למשל להיות פה אצלי אילו היא פה מקום

גם זה לא ממש היו נותנים לו... ולמה? מי יהיה עבד שלהם?

פעם עד לא מזמן מהרתי להגיד על כל דבר זה מתאים לי .מהרתי על כל דבר ישר לענות ולהיות "yes men"  ...

בלי לזכור שגם אני בעצם חשובה.. בלי לזכור  שלפעמים זה יכול לגזול לי מהזמן והמרצנות עבורי ,עבור נפשי עבור כחות שלי.

לפעמים וותרתי דברים בשביל  עצמי יותר מידי לאחר. כלומר הייתי עסוקה אז ישר עניתי לטלפון במקום להגיד לא מתאים לי עכשיו.

או אם היו אומרים לי בואי למקום כלשהו ישר הייתי אומרת הולך, בלי להגיד זה לא ממש נראה לי ..

אז שאני מתחילה לעשות את זה נעלבים? למה כי פעם אחת אמרתי לא מתאים לי ונשמעתי גמגמגמת..

סה"כ זה  לא בא לי בטוב שמודעים לי ככה ברגע האחרון. זה לא שתמיד עשית לה ככה, כולה אמרתי לה פעם אחת זה לא מתאים לי נסיעה כה ארוכה אחרי שאני נמצאת עם החבר, ואם אני רוצה לנוח? ועם קבעתי משהו?

לא אומרים ישר את ו X נוסעים לבקקרר תבואי! .. היא לא שאלה את רוצה? את יכולה? בא לך?

היא שאלה רק מתי אני חוזרת מהחבר ואז ייאלה שתחזרי תסעי ת'נסיעה הזאת... זה לא שאלה

אם מתאים לי ואם בא לי בכלל ..

אני כבר לפעמים לא יכולה להבין מה זה בני אדם? עד כמה אנחנו פועלים מאטינרס? ועד כמה אנחנו פועלים מאהבה

ללא תנאי.

אהבה ללא תנאי שגם יש את הריב הכי גדול לדעתי.. עוצרים..נושמים..מקשיבים..מבינים וממשיכים הלאה בחברות..

לא נותרים טינה ,נותנים חיבוק, אוזן קשבת וחיפוש פתרונות ולהאמין זה בזה... להאמין באהבת החברות...

 h