אני מבינה את זה ואני יודעת שאני צריכה להיות חזקה .ברגעים שעושים לי את העצב, ברגעים שהדמעות פשוט יוצאת מתחילות לשרוף לי את העיניים מתחילות לדבר את הכאב. את כל מה שמתחולל בלב.
מתחילות להגיד שיש להן גם מקום והן רוצות לצאת להביעה את מה שיושב להן על הלב.
אבל די נמאס לי שהן כל הזמן מתפרצות על אותה סיבה שחוזרת על עצמה.. כי קשה לי לעשות צעדים גדולים למקומות שאני לא בטוחה שאני רוצה לבצע..ואח"כ "סתם" כואב לי העיניים . הן שורפות וכה אדומות וחבל.. חבל לאמץ את עצמי ככה..
אני רוצה לזכור שלמרות הכאב שיש לי לפעמים בגלל זה..להחזיק את עצמי..להגיד לעצמי תודה על מה שיש סביבי בקיום שלי. להגיד לעצמי תודה על הכח ועל החיים שאני לומדת יום יום על עצמי .שאני בכלל לומדת דברים חדשים על אחרים ומכל כיוון כזה או אחר.
.ששזה לא שווה את זה שאם אהיה עצובה ..אפתח דכאון או חרדות יותר ובעיקר החוסר הריכוז הזה כי אני לא מפסיקה לחשוב "על....."
אלא אני צריכה לשמוח כמו שאני אוהבת.. לעשות הומור כמו שאני אוהבת .. לצחוק ולחייך עד שהבטן תכאב מרב צחוק. .. כי אני אוהבת מאוד לחייך את החיוך שלי.. להיות מקסימה כמו שאני עם מאור פנים .. ולא שעיניי עצובות עם כאב ודמעות..
Well everybody hurts,
sometimes, everybody cries,
And everybody hurts ...
sometimes
But everybody hurts sometimes
So hold on, hold on, hold on, hold on, hold on,
hold on, hold on, hold on, hold on, hold on
Everybody hurts
You're not alone
כינוי:
engel1
בבלוג זה
בכל הבלוגים
