שוב בוקר..

להתעורר בציפיה שהבטן תהיה ריקה,אולי קצת שטוחה אחרי כל הלילה.היום אני נשקלת,אין נרתעת ממני בעולם.

יושבת עם כוס קפה שמכיל 35 קלוריות מול המסך,וגם אותו אין לי חשק לשתות.עננים אפורים מכסים את השמיים-זה החורף שמתקרב.

כמעט לפני שנה באותו יום סגרירי,תל השומר קיבלו אותי לאישפוז במחלקה לה"א אחרי בוא נאמר "מבחן קבלה"-במילים אחרות שעה וחצי של חקירות,

האם אני מתאימה לשם.לא שהיה ספק,בכל זאת-הם עשו את העבודה שלהם.

היום,אחרי שנה.חוץ משאני לא מקיאה.אני שואלת את עצמי אם באמת האישפוז הזה עזר לי במשהו.

הדיכאון חזר,ההשתללות והתרוצציות אחר קלוריות לא פסקו,הרצון העז לרדת עוד ועוד ועוד רק התגבר..המצב רוח לא ממש מאיר פנים,ושוב.

פה ושם ישנם הקאות.

מה יהיה איתי..

גם אני שואלת את עצמי