ילדת ירח

"את ילדת ירח" , נאמר לה פעם, בין פריטות מיתרים.

היא חייכה והשפילה מבט "מה זה אומר?"

הוא אמר "יש אנשים שאתה יכול לפגוש ביום, לראות את כל כולם" הוא הוסיף

"שיחות חולין, תמיד ייערכו לאור יום.

אבל הדברים הטובים ביותר

קורים לאור ירח..."

היא רק התחילה להבין את המילים, והוא המשיך "ואת, רק פעם בחודש רואים את כולך.

את באה בחלקים. את תהליך שלם. אבל שווה לחכות.

לילה זה דבר עמוק הרבה יותר מכפי ההבנה. והירח... הוא כל כך חשוך ועדיין זוהר"

אולי דמיינה את השיחה, שכן מעולם לא נראמה מילה.

או אולי זה רק משום שבאמת הייתה ילדת הלבנה...

ילדת שמש

"את ילדת שמש" , אמרו לה פעם, לאור שמיים מבריקים.

והיא האמינה בתמימות, בלי אפילו הצורך לשאול.

"את מאירה הכל", הוסיפו "יש בך משהו מחמם כזה, שבולט בהעדרו.

את נותנת להכל אור אחר, את עוזרת לראות בבהירות.."

ושוב מבט מושפל, וחיוך נמהר.

כי היא ידעה שגם הירח נמצא בקרבה,

והרגישה מלכת כל גרמי השמיים..

אך היא ידעה שכל דבר הוא אחד, הירח אינו החמה, והשמש היא אינה הלבנה.

לכל דבר יש תפקיד אחד.

ואולי כך נולדה? מרובת תפקידים?

זה אפשרי? כמובן, הרי כל דבר הוא הכל.

אבל בכל זאת הפרח מעולם לא יהיה ציפור.

וזה אפשרי ככה? שלפעמים את שמש ולפעמים ירח?

ואולי זה כל היופי. כל הקסם. 

שיש לך את האפשרות לבחור ולשנות.

את האפשרות לבחור איך להיות.

אבל היא לא שולטת. לפעמים שהיא ממש רוצה לזרוח, איזה חלק ירחי משליט עליה שקט.

וכשהזמן הוא של שתיקות, היא קורנת.

האם היא שמש וירח,

או שמא הירח והשמש הם היא?

מי מפעיל את מי?

הירח נכון.

השמש גם.

והרי זו לא היא שהרגישה,

אלה הם שאמרו.

ואילולא היו אומרים, אולי לא הייתה מגלה לעולם שהיא שמש, או ירח, או שניהם.

זה לא היא שאמרה,

אלו הם שסיפרו לה.

והיא, כמו ילדה, האמינה לכל.. בלי לפקפק.

אבל כשאמרו, היא ידעה שיש שם אמת.

בשניהם.

בשני הניגודים.

אבל.. איך?

היא לא מחפשת תשובה,

היא מחפשת אמת.

היא רוצה את עצמה.