לפחות הוא חי.

הוא חי?

הוא נושם וממצמץ והלב שלו פועם.

אבל האם הוא חי?

ואולי הוא קצת עייף כל הזמן, ומדוכא ומבולבל,

ואולי מסממים אותו עד שהוא לא זוכר את שמי,

אבל הנשמה שלו עוד בעולם הזה.

אבל זה חיים? כדורים לארוחת צהריים ואוויר של תרופות ושתן,

וצעקות וריבים. ושביתת רעב עד המוות הקרוב

עד העונג הבא.

וקולות בראש שמשגעים את השכל, והכל אמיתי וחי

חי?

זומבי מסומם משחק תפקיד, במצב שהמוות הוא האור המושיע.

שפתיים שמקשיבות לכוח הכבידה, ותמיד ייפנו מטה.

פנים חמוצות והבעה ממורמרת.

זה חיים?

נשמה בתוך גוף של איש שהיה חזק ואהוב ומוערץ ומצחיק,

אבל כל מה שנשאר לו זה גוף מבולבל ומוח מסומם מאינסוף כדורים וזריקות.

וכדי להרגיע את הבלבול רק נסמם עוד.

עוד כדור אחד.

גלולת אושר? אושר למי? למטפלים שלו. עוד קצת נחת. שלא יפריע למפעל הרובוטים המתנהל בקפידה.

רק שלא יפריע, שלא ידבר, עוד כדור שינה להעביר את הלילה. שיבהה קדימה מבוקר עד ערב בלי מחשבה אחת.

שפויה או לא שפויה.

הוא חי.

הוא חי אבל הוא רוצה את המוות. הוא מתפלל לבורא שיגאל אותו מסבל.

הוא סובל. הוא יוצא מדעתו. נעזור לו?.. לא, נדחף לו עוד כדור. עדיף ככה.

רק נחת מכולם.

הנה, הוא עוד חי. נגעתי בו היום.

הזיפים שלו דקרו קצת אבל הוא בהחלט נשם, ובאמת שהלב שלו פעם. אני יודעת, הייתי ממש שם.

אבל הוא דיבר על רצח כפול ועל קולות שמסתובבים לו בראש. ושהוא הואשם ברצח שלא עשה.

ויש אוטובוס עם 40 תלמידים שהוא פשוט לא יכול להסיע.

והוא רק צריך מחליף.

והוא רוצה למות. הנה, איזה עוד הוכחה אתם צריכים? הוא אמר את זה בעצמו. ציטוט מדויק, אני נשבעת, הייתי ממש שם.

ממש שם, על ספה לא נוחה בכלל. שיער על הפנים. ואני יושבת ובוכה.

אבל לפחות הוא חי.

הוא חי?