אני לא יודעת אם זה החלומות המוזרים שפוקדים אותי לאחורנה (כל פאקינג לילה), המאורעות האחרונים ...השיחות האחרונות.. השיחה היום עם קרין על החלטות ופעולות.. או כי פשוט פאקינג נמאס לי..
מה שזה לא יהיה... זה גרם לי לרצות יותר שינוי.
דיי. אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני רואה את החיים בצורה מטומטמת. פאק אני בן אדם ממורמר שחושב את עצמו פסימי כאשר העיניים שלי מלאות בנצנצים ויופי..אופטימיות ותקווה.
אני פאקינג באמת דובון אכפתלי כמו שיערה קוראת לי. אני בטח הדובון אכפתלי הכי ממורמר שנוצר.. אולי אני באמת דובון אכפלתי ורוד...איחס
אני לא יכולה יותר.. לא לעשות דברים ממחשבה על מה יקרה אם... מה.. עם מי...
לא יכולה יותר עם ההרגשה המוזרה הזאת בבטן שפשוט עוצרת אותי מלקחת צעד קדימה... כל פעם כשאני איכשהו חושבת על להתקדם מעבר לקו... התחושה בבטן חוזרת והדופק עולה.. וההרגשה המעצבנת הזאת שגורמת לי לקחת צעד חזרה אחורה רק כדי להיפטר ממנה.
אני חוזרת לאמצע...
אני לא אומרת שמה שאמרתי על "somewhere in the middle...better than nothing" היה סתם שקר לעצמי... כי זה נכון... האמצע הוא כן טוב בשבילי.. המאזן..
אבל ברגע שהמאזן פתאום (שוב) זז לצד כלשהו.. אני מגיעה למצב שכרגע טוב לי יותר כלום, מרחק.
ואז זה איכשהו מתאזן.. או שיש לי הזייה מטומטמת של המוח האכפתלי שלי שגורם לי לחזור אחורה...
I been in a rut, back and forth enough
Heart like a wheel
Without you around So uncomfortable is how it feels
Every time you're near trouble disappears Under the ground
But when you go too far
Silver clouds'll start hanging around
And I know I try to run
But I keep on coming back full circle
And I can't jump the track Can't let you go
Skipping down a broken path
How long can I last? Please let me know
Where's the finish line? 'Cause I got to find somewhere to go
I'll keep on running till we meet in the middle
I'll put right aside and I'll give just a little
And I know I try to run
But I keep on coming back full circle
בכל מקרה החלטתי על שינוי...
אז למרות שיש לי תחושת דג'ה וו ענקית כי סביר להניח שכבר כתבתי פוסט בסגנון (ולא נעשה הרבה מאז..) אני מרגישה שיש שינוי בתחושה
כי עד כמה באמת אני יכולה לסבול?
הגעתי למסקנה (למרות שאת החלק הספציפי הזה ידעתי כבר) שמרחק לא יעזור במשוואה הזאתי אני חוששת. זה לא השינוי שאני צריכה.
לא. השינוי צריך להיות בי, אני צריכה לשנות משו בעצמי כדי שלדעתי, אני אוכל להמשיך הלאה.
וככה בערך זרמתי לכיוון היום, אבל גיליתי שהשינוי בכיוון בדרך שאליה הלכתי יכולה להיות טיפה חזקה מידי לטעמי, אבל עדיין אני מנסה את הדרך.. לראות מה הגבול שלי, אני עוד לא נכנעת לגמרי..
כי הזדמנויות אין לי בדיוק מתחת לאף.
התחלתי לכתוב את החלומות שלי.. ממה שאני מתאמצת לזכור בכל מקרה.. עוד לא ידוע על שימוש או יעילות של הבולשיט הזה בעתיד...
בהצלחה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
