לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

4/2011

Father into your hands


זה היה אמור להיות פוסט על פוסט מעבר דירה.. על הלחץ והאיחסה וההסתדרות.

אבל באמצע כל הדברים, בתזמון מושלם כרגיל נפלה לי עוד לבנה על הלב.

 

כבר ידוע למי שקורא שיורם, האבא הביולוגי שפגשתי רק בגיל 18 ואז הוא הפסיק לדבר איתי בגלל תביעת המזונות..

לאחרונה אז הוא שולח לי הודעות של "רוצה לדבר? אני אשמח לשוחח איתך" ושטויות בסגנון הזה.

לא הייתה לי שום סיבה לענות להודעות האלה ולהתקשר.

אין לי כבר מה לומר לו... חוץ מזה שהוא אידיוט שפספס. ואני ממש לא מתכונת להיפגע מה"קשר" הזה פעם שלישית.

 

אז יום רביעי על הבוקר, יום לפני המעבר, הוא התקשר.לא עניתי.

ואז הוא השאיר הודעה קולית.

ואותה לא שמעתי.

אני מניחה שהדחקתי את זה, ואז עברנו דירה בחמישי אז קיבלתי את התירוץ לעצמי לא לשמוע.

אבל ביום שישי כשפחות או יותר התארגנו והלחץ מאמא ירד שמעתי את ההודעה.

טוב, זה לא היה יורם. זו הייתה אמא שלו.

היא אמרה "שלום י', זו- אני אשמח לדבר איתך כשתוכלי.."

אממ אני מניחה שכבר אז הייתה לי הרגשה מוזרה.. אבל אני לא חזרתי.

נתתי לאמא שלי להתקשר ולדבר איתה.

 

אז בהכי קיצור.

יורם עלה במדרגות. קיבל התקף לב. ו.. נפטר.

 

אני לא יכולה לתאר במילים איך אני מרגישה עם זה כרגע.אין לי מילים לתאר באמת, זה מסובך מידי.

אבל אני לא שמחה, ואני לא מרגישה הקלה בכלל. אפילו בכיתי ואין לי מושג על מי.

אני מרגישה רע. חרא.

חברות אמרו לי לא להרגיש אשמה והן צודקות כי אני לא צריכה.

אבל אי אפשר למנוע את ההרגשה של זה שהייתי צריכה לדבר איתו, למרות שבתכלס אין לי שום דבר לומר לו.

יש תחושת פספוס לא נורמלית.

ועד כמה שהחור פצפון. יש חור בלב.

 

עכשיו חוץ מלהחליט מה לעזאזל אני מרגישה עם זה.

אני צריכה להחליט מה אני עושה מעבר.

האם אני הולכת לקבר?

האם אני הולכת למשפחה שלו?

ההחלטה שלי לא ללכת לשבעה הייתה החלטית. כי לפגוש את כל המשפחה שלו עכשיו בבת אחת ממש לא בסדר העדיפויות שלי.

שבוע הבא בחג שני אני אהיה בירושלים.. בתכלס אני צריכה להחליט עד אז.

 

אני לא קוראת למוות שלו סגירת מעגל. כי שום דבר לא באמת נסגר. הוא נשאר פתוח.

ונפתח עכשיו עוד מעגל שהוא המשפחה שלו.

אבל אני באמת לא יודעת מה לעזאזל אני אומר להם אם אני אפגש איתם.

כי בתכלס חוץ מההורים של יורם, אף אחד אחר בתכלס לא באמת ניסה לתקשר איתי.

ואני בטוחה שמאז תביעת המזונות אני לא בדיוק בצד הטוב שלהם.

 

אין תשובות.

יש רק הרגשה חרא. והצורך להתמודד עם זה מתישו.

 

נכתב על ידי , 15/4/2011 11:09   בקטגוריות פסימי, אבאל'ה (לשעבר הוא)  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)