במקרה ראיתי את הסרט הזה השבוע, אך בשונה משאר הפעמים שראיתי אותו, בפעם הזאת הופתעתי לגלום כמה התחברתי לסרט, טוב, לפחות לחלקים ממנו.
למבולבלים מבינינו, בשבוע אני במעמקי העיר הרצליה אצל חברים של אמא בעבודת בייביסיטריות לילדים שלהם. מה שאומר בעצם, לקחת אותם מביצפר\גן, להכין להם ארוחת צהוריים\ערב ובעצם להשגיח עליהם כל היום.
לא עבודה קשה בעצם נכון? !!!BIG NOT
עכשיו טיפה "היסטוריה": אמא של הילדים היא דוקטור למשפטים וכרגע היא מלמדת סמסטר בסין (סוסה!). אבא שלהם הוא גם עו"ד, ויוצא לפעמים שהוא חוזר הביתה מאוחר ויוצא לפגישות מאוחרות.
ונחזור לסיפור.
טוב.. אם יש משו שהדהים אותי השבוע, זה איך שרמת הקשב של הילדים של ימינו מושפעת מטלוויזיה.
מי שמכיר אותי יודע שאני גם ילדת טלווזיה, צופה הרבה, מכירה הרבה סרטים שחקנים וכו'. אבל הרמה המינימלית שלי היא כלום לרמה של הילדים האלה!
זה מדהים שאני צריכה לקרוא להם 3-4 פעמים ואפילו לעמוד מול הטלווזיה (וגם אז הם זזים כדי לראות את הטלוויזיה) כדי שיקשיבו לי וישמעו אותי.
בכלל איך החיים שלהם הולכים לפי התוכניות שלהם. אם יכריחו אותם ללכת באמצע תוכנית לאיפשו – ההיסטריה!!
בחייאת.
"ללכת להתקלח – כשתגמר התוכנית"
"יש לי פיפי" – "טוב אז לכי"- "לא.. אני רוצה לראות את התוכנית " = 
?????
ואם כבר דיברנו על התוכניות.. בואו נאמר שרמת השנאה שלי לתוכניות הילדים המטומטמות, עם הדיבוב הגרוע והמעצבן ביותר, הגיעה לרמת שנאה חדשה!!
פיניאס ופרב, דגים, קים בלה בלה, אחים וחיות אחרות, ספר ל סיפור, ביער האוצרות... כל התוכניות האלה-שנאה!!
ועדיין תקוע לי השיר המעצבן הזה: "רונן ספר לי סיפור.. ספר לי סיפור שמח.. רונן ספר לי סיפור.. אגדה על כדור פורח..."
אהההה!@!!@$#~@$!#^#^
אוקי נרגעתי... מזל שהבאתי איתי שני ספרים לקרוא.
אבל עזבו עם כל זה אפשר לחיות.. אפשר לומר שציפיתי לזה.. זה חלק מהתפקיד.. כל התוכניות ילדים, ההכנת ארוחות... כאשר באות חברות קטנות לשחק (בעע תחפושות נסיכה ורודות והרבה נצנצים.. להקיא)
לכל הדברים האלה, עד כמה שמעצבנים.. ציפיתי להם.
אבל לא ציפיתי למה שקורה כשמנסים להשכיב אותם לישון.
זוכרים את מה שאמרתי על האבא? אז כבר ביום הראשון הוא נאלץ לנסוע למודיעין וחזרה ולכן חזר ממש מאוחר. ונאלצתי להשכיב אותם לישון.
לגרום לקטנה להתקלח זה גיהנום. בעיקר במקלחת עצמה. ובעיקר לחפוף. אבל עברנו את זה בהצלחה חח
הם בדרך כלל הולכים לחדר של אבא שלהם עם הפיג'מות והכל כדי לצפות ב(עוד)טלוויזיה ואז אני אמורה לשכב איתם שם עד שהם נרדמים.
עם הגדול לא הייתי בעיה, אבל הקטנה התחילה אחרי שכיבינו את הטלוויזיה לבכות.. בכתה לאבא שלה.. ואני לגמרי בחוסר אונים כי אני לא יודעת מתי הוא חוזר...כאשר היא המשיכה לבכות פשוט הורדתי אותה לצפות איתי טלוויזיה למטה והיא פשוט נרדמה לי בידיים.
ביום השני אבא שלהם חזר מוקדם, אבל הוא נאלץ לצאת לפגישה באיזה 9 בערב – לפני שהקטנה נרדמה. ובעודו יורד למטה כדי ללכת, היא נכנסה ממש להיסטריה של בכי בעיטות וצרחות. והיא לא הפסיקה. האבא נאלץ לאחר לפגישה ולהרגיע אותה.
בתכלס אפשר מאוד להבין אותה. אמא שלה באה לארץ לתקופה קצרה ואז חזרה שוב לסין והיא פוחדת עכשיו על אבא שלה כל הזמן.
וזה כל כך קשה..באמת שקשה לראות ילדה קטנה בוכה לאבא שלה ולהיות חסרת אונים לגמרי. הייתי ממש על סף בכי ביום השני, ומאותו רגע רציתי שהשבוע יגמר כבר.
בימים שלישי ורביעי הוא חזר מוקדם הביתה, תודה לאל, אז יצא שהוא השכיב אותם לישון.
היום לעומת זאת הוא כנראה מגיע מאוחר... אז אני מעזה לומר שאני מפחדת ומקווה מאוד שהכל ילך חלק.
העיקר מחר חוזרים הביתה. סוף סוף.
הלוואי שהזמן יעבור מהר.אמן.
ונעבור לסיום אחר לגמרי.
הכנתי את הציור הזה ל"אחותי" המדהימה סיווני. היה כל כך כיף לראות אותה.
שיהיה לכולם סופש מעולה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
