ובאמת רגע~
מחר רשמית מתחיל המרתון שלנו..
כל יום,במשך שבועיים וטיפה, יום שלם של למידות, אם ב"סתם" חזרות על חומר או לעשות מבחן פסיכומטרי שלם של 3 וחצי שעות ואחריו לפחות 3 שעות של תחקור ואחריו עוד חזרות על החומר שהלך לי בו חרא.
האם הזכרתי את העובדה שאני עדיין אעבוד בתקופה הזאת? בצורה מצומצמת יותר.. אבל עדיין. וואו!~
אז איך הולך הפסיכו? שאלה שכולם שואלים אותי ואין לי מושג איך לענות להם, האמת השאלה הזאת רק גורמת לי לכאב ראש ו'פוי', כי אין לי מושג.
אי אפשר לומר שאין שיפור כי יש... מכ48% הצלחה במבחן אמצע ל63% הצלחה במבחן קצת אחרי זה שיפור גדול.
רק חבל שאני רוצה להגיע למעל 75% (מעל 600 נק'), סתם בשביל עצמי. כי אין לי באמת מושג מה אני רוצה ללמוד.
אז התפקיד של המרתון הזה בשבילי הוא להעלות את אחוז ההצלחה שלי ביותר מ12%...
Neverland turned into dust
and the sky is underground
it is the way it is when you feeling down
I want to dig a hole
the child said to me
throw away all the butterflies that were ones in me
bury them, and throw away the key.
מה אני אגיד לכם, אני מרגישה התפרקות. אין לי כוח, ואפילו אין לי אפילו כוח להסתיר את זה, ואני שונאת את זה.
עם איזשהו סדק של מצב שגרם לכך,הכל עולה על פני השטח במוח שלי בלי שום קשר בין הדברים. ואני מרגישה את המוח שלי מתערפל.
ומה שמפחיד אותי בזה, זה העובדה שזה כבר קרה ודרך ההתמודדות שלי עם המצב לא הייתה טובה בכלל. ואני מנסה להיפתר מהתוצאות עד היום.
וכל פעם זה קשה יותר לעצור את ההתמודדות הזאת.
אז בינתיים אני מחזיקה מעמד.
הקרדיט הזה הוא לא באמת לזכותי, אלא לזכות החברים שלי.
קשה לי באמת לומר במילים אז תחושת האהבה שלי והתודה שלי לכך שיש לי חברים כל כך טובים, שהם פשוט משפחה מורחבת שלי לכל דבר.
רק לראות אותם עושה לי יותר טוב, לראות אותם צוחקים, סתם לחבק, ואפילו לעשות להם דבר טוב לשם שינוי כמו משו קטן ולא באמת משמעותי כמסאג' כשתפוס וכואב להם...
אני אוהבת אותך כל כך ואני לא יודעת אם הייתי שורדת בלעדיהם.
ולכן סתם התחשק לי לשים חלק מהתמונות שיש לי. כמה תמונות מתקופה אחרונה ואולי סתם תמונות אהובות וישנות יותר
לבינתיים לראות עד הסיכוי לראות אותם בסופש...
אוהבת אתכם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
