לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

3/2010

bruises and stripes


שתייה מופרזת, כהות חושים, אי-מחשבות, הליכות ממושכות, ירידה לא הכי מכוונת במשקל ,חבורות וסימנים

זה באמת מה שאני צריכה עכשיו.

 

חג פסח שמח.

נכתב על ידי , 28/3/2010 23:56   בקטגוריות tiredness  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד מכתב אהבה מאבאלה.


וכן.. קצת באיחור, אבל קיבלתי עוד הודעה מיורם.

 

"הפקדתי לך 700 ש"ח.

אמא שלי ביקשה ליידע אותך שאת לוקחת את זה ממה שאין להם,

 אני לא עובד ואבא שלי בבית חולים סיעודי, וההוצאות עצומות, לכן גם האיחור"

 

הוא מוסר לי עכשיו הודעות מסבתא שלי?

דיי. אני כבר לא יודעת מה לחשוב על הכל. חוץ מזה שעצוב לי שאבא שלו (חולה פרקינסון) במוסד סיעודי, הוא היה נחמד אליי כשנפגשנו, למרות שהוא גמגם והיה קצת קשה להבין אותו, הוא שאל אותי באמת שאלות כדי להכיר אותי כנכדה שלו, ולא כדי שאני אחבב אותי כדי שאני אבטל את התביעה (ע"ע אמא של יורם)

אני מוצאת את עצמי מתבוננת בהודעה ורואה את מצב הרוח שלי, הירוד גם ככה, יורד עוד יותר.

שואלים אותי למה זה מציק לי? הוא לא קשור אליי יותר בלה בלה בלה, שוב מתעצבנים עליי שאני מדוכאת מזה.

אני באמת לא יודעת, זה מציק לי, מעציב אותי. נקודה.

למה אני לא מוחקת את ההודעות לפני קריאה? או עוד יותר - שומרת אותם בטלפון?

אני גם לא יודעת.

אולי הפסיכלוגים בינכם יוכלו לעזור לי לפענח את החלק התת מודע המזוכיסטי הזה שבי.

כי כל זה חידה בעיני.

 

אבל אני כן יודעת את זה, וזה ציטוט מהסדרה גוסיפ גירל למרבה האירוניה.

"I wanted you to know that...I'm not looking for you anymore

I thought maybe you wanted to know me

but now its me that doesnt want to know you

I'm done"

 

וזה נכון, אני לא בהכחשה או משו, אני באמת לא רוצה, הכרתי את מה שיצא לי להכיר וזה הספיק לי ביותר.

יש לי את דוד שלי שקורא לי עכשיו 'בת שלי', וזה גם נכון, כי הוא היה כזה מאז שנולדתי.

רק חבל שלקח לי 19 שנים של עצב כדי לגלות את זה.

עכשיו אני רק צריכה להפסיק להיות מדוכאת כל פעם מחדש כשהוא שולח לי הודעת אסמס.. לפחות עד השחרור, כי אז,שוב, "ירד לו עול מהכתפיים"

מי היה מאמין שכל החרא הזה התחיל בגלל השיר של לינדזי לוהן conffesion of a broken heart,ומכתב פרוייקט אומנות.


 

אני חושבת שהנפש שלי מנסה לומר לי משו,

כי הגוף שלי ממש מתפרק ומשאיר אותי מוטשת מכל כך הרבה בחינות.

הודות לעובדה שדקרתי את עצמי עם סקלפל עמוק (לא בכוונה בחלק זה) בזמן גילוף עץ, אז אני לוקחת אנטיביוטיקה כמניעה מאיזשהו חיידק שאני לא מסוגלת לזכור את שמו. וזאת לאחר שבועיים שלקחתי כבר אנטיביוטיקות שונות, אחד לדלקת בשתן ולאחר מזה לדלקת בשן בינה. ג'יז... -.-'

ומדברים על השן בינה, עברתי צילום פנורמי ואני כנראה צריכה לעבור שתי עקירות כירורגיות של שתי השיניי ביניים התחתונות (לא, לא אחת מהן, שתיהן!)

ובלי שום קשר שכבר כמה שבועות האנטיביוטיקה מתישה אותי, לפני כמה שבועות עשיתי בדיקת מחלת נשיקה, יצא grey zone מה שאמר אז או שאני בהתחלה של המחלה או בסוף.

אז אחרי שבועיים עשיתי שוב בדיקה, ועכשיו החומר של המחלה, שהיה אז 0.97.. עכדיו עלה ל1.01... וזה כנראה ימשיך לעלות... אז בואו נאמר שזה לא הסוף! -.-'

יופי, עוד סיבה להיות מותשת מבחינה פיזית.

 

ולמרות העובדה שאני על אנטיביוטיקה, ובתחילה של מחלת נשיקה

לא אכפת לי, אני שותה בסופ"ש הזה.

אני צריכה את זה. ממש.

נדאג לשאר הדברים אחרי זה.

נכתב על ידי , 23/3/2010 21:45   בקטגוריות אבאל'ה (לשעבר הוא), אלכוהול זה רק תירוץ, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צעד אחד קדימה, צעד אחד אחורה- ממש סלסה!


אז חשבתי שלקחתי צעד אחד קדימה, לכיוון הטוב.

אפשר לומר שהייתי גאה בעצמי.

אבל אני לא מוכנה.

אני לא מוכנה צעד הזה.

זה כמו לעמוד על צוק ולהחליט אם לקחת את הצעד ולקפוץ למים, ואז להחליט שיש לך פחד גבהים ואת הולכת אחורה, הרחק מהקצה.

ניסיתי לעבור את זה מהר מידי ועכשיו אני מתנשמת מהפעולה

אני חוזרת אחורה למצב שהיה קודם, רק אולי עם שיפור קטן.

 

בינתיים אני איכשהו מרוצה מאיפה שאני.

Knew where I was going when you left the room
I wanna crash
I wanna fall
I wanna be somewhere in the middle.
Somewhere in the middle
something
It's better than nothing
I just need a little
I just need a little cuz I
Don't wanna be nowhere
But somethings makin' me go there
Somewhere in the middle


עדכון:

טוב.. התעלפות זו באמת לא חוויה שאני מתכוונת לחזור עליה שוב

עבדתי על פיסול עץ... ואיכשהו הסכין הגיע לשורש כף היד שמאל שלי...

אני אומרת "שיט.", טוב גי זה כאב וגם חשבתי "פקינג שיט.. שוב?"

אבל בכל מקרה כנראה לא שתיתי או לא יודעת מה כי כשהגעתי לשירותים נפלה עליי חתיכת בחילה והתחלתי לראות שחור.

עכשיו זה קרה לי כבר פעם.. אז לא התלהבתי מזה... אז חשבתי טוב אני אשב וזה יעבור.

ואז שנייה אחרי זה אני מוצאת את עצמי על הרצפה עם הגב על הקיר כשכל העולם מסתובב מולי ואני לא יכולה לזוז.. עד שהכל התייצב.

 

זו חוויה מאוד מלחיצה...

והיד שלי כואבת מאוד עכשיו...

:S

נכתב על ידי , 20/3/2010 16:43   בקטגוריות פסימי, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד שבוע של כלום


עוד שבוע עבר באיטיות... ואני רוצה להגיע לסופ"ש מצד אחד, ומצד שני - אני מעדיפה להישאר איפה שאני.

עוד שבוע של ניקיונות... עד מתי? כבר האברים הפנימיים שלי נקיים רצח...

עוד שבוע של שקרים

עוד שבוע של עייפות

 

שבוע הבא בתקווה יהיה יותר טוב.

אני אהיה טיפה שונה יותר, תספורת חדשה וצביעת השיער שוב..

יש תוכניות, בת מצווה, המסיבת וילה.. זמן לשתות ולרקוד עד קביים...

 

שיהיה לכם סופ"ש כיפי..


Don't ask me why I'm crying
'Cause when I start to crumble
You know how to keep me smiling
You always save me from myself
From myself, myself
You're gonna save me from myself

I know it's hard, it's hard
But you've broken all my walls
You've been my strength, so strong
And don't ask me why I love you

It's obvious your tenderness
Is what I need to make me
A better woman to myself
To myself, myself
You're gonna save me from myself




נכתב על ידי , 19/3/2010 13:11   בקטגוריות Music makes a diffrence, tiredness, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צבא... למה אתה כזה מטומטם????@#!


פאקינג שיט!!!

כמה כבר אפשר לסבול?

אני גם ככה מגיעה מוטשת כל יום לבסיס... ועכשיו הם רק הגזימו עוד יותר...

 

בכלל איזה פקידה מטומטמת שיש לה יציאה מוקדת ב3 (מה? את גרה בקריית שמונה שזה איזה 5 דקות מהבסיס ואני גרה שעתיים וחצי משם ולך יש יציאה מוקדמת???) אמרה לסמרפ שהיא יוצאת כל יום ב3 הביתה...כמו מפגרת... כי הפקודה יענו אומרת שאנחנו אמורים לצאת כל יום ב5 וחצי...

אז הסמרפ התחרפן כמו התינוק שהוא.. והחליט להעביר את המסדר שלנו מ4 ורבע ל5 וחצי... ועם זאת לבטל את כל היציאות המוקדמות, וגם לאלה שיש להם ת"ש.. לא לדבר על ההגעה המאוחרת שקיבלתי ל8 וחצי (ותודה רבה שקיבלתי את זה באמת..)

 

אז מה? אתה לא מתחשב בכלל שיש לי שעתיים וחצי נסיעה כל יום? כאילו אני אקח את האוטובוס של 5 ו40 (אם אני אתפוס אותו) ואגיע באיזה 8 וחצי 9 הביתה?

כאילו.. תקשיב.. אני לא תינוקת יותר.. זמן החיים של "לאכול, להתקלח, לחרבן ולישון" עבר מזמן!!!

ואני גם ככה קמה ב5 ו40 כל יום, עם הגעה מאוחרת... אז אתה רוצה באמת שאני לא אצליח לתפקד שאני אגע מאוחר מאוד הביתה ואקום באיזה 5 בבוקר???

מי עושה את זה???

 

ושתבינו, אין לי בעיה לעשות בסיס סגור, באמת שאין לי.

אבל לפה מגיע עוד בעיה.

יש עוד אנשים שחושבים כמוני.

יש לנו רק את החדר חובש תורן שיש בו 2 מיטות קומותיים ואחת באמצע... בקושי מזרנים.. בחדר בגודל של מכונית.

לאיפה כולם יכנסו? עוד כשאמור להיות חובש תורן וסייעת תורנית....

אז יש את החדר אוכל שאפשר להכניס אליו את המיטות של הבנות ואז הבנים ישנו בחדר חובש תורן כי הם רק שניים

אבל פה עוד בעיה! אי אפשר בנים ובנות ישנים ביחד תחת אותה קורת גג... חס וחלילה נעשה איזה אורגיה בחדר אורולוג..... -.-'

אוקי.. אז מצאנו עוד פיתרון - תביאו קרוואן! אפשר למצוא מיליון כאלה בצבא... ואז הבנים ישנו שם ולכולם יהיה מקום.

אבל לא~!@~#~$~@# כי הדבר הזה לא בטיחוני ובלה בלה בלה - תרגום. הדבר הזה יכער את הביניין החדש.

 

ויש להם פיתרון אחר להביא לנו לבעיה שלנו???

לא!!!

הם אומרים.. "לא אוהבים? אז תחתמו טופס 55!!! תוצאיו גימלים!! תצאו מהצבא@~@ תראו שאכפת לי..."

 

אבל אני לא רוצה לעבור לבסיס אחר... מה עדיף לי לעבור לבסיס שהוא קרוב יותר אבל אין עבודה בכלל והאנשים חרא...

אני אהיה עוד יותר אומללה מזה!!!

זו פעם ראשונה שחייל בבסיס פתוח מבקש לעשות בסיס סגור והמפקדים לא עושים עם זה כלום...

 

ועל כל הצרות שלי.. אחרי שהבכי כבר הרס את כל העיניים שלי, אני מוטשת מעייפות ובאמת, שנמאס לי כבר...

צועקים עליי "למה את לא צועקת ומדברת בשם עצמך?? את צריכה לצעוק יותר שישמעו אותך תעשי סצנה.."

וכן, אני באמת אומרת צועקים עליי... כאילו לא היה לי מספיק רק לאחרונה גם ככה..

 

התשובה שלי.. כן!!! אני כן אומרת את זה!!! אני כן מדברת בשם עצמי!!! אבל לא מבינים...

ולעשות סצנה?

בקושי יש לי כוח לקום בבוקר ולעשות דברים אחרים ואת רוצה שאני אוציא את טיפת האנרגייה על ללכת כדי שאני אצעק כמו שצועקים עליי?

לא!!!!אין לי כוח לזה. אין לי כוח לכלום.

אני מוטשת וזאת עובדה.

אני מוטשת להילחם כבר.

תנו לי לעשות את מה שאני כן מסוגלת לעשות בינתיים...

נכתב על ידי , 9/3/2010 23:15   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, כוססאממקקקקק!!!!, דיייייי!!!#$%@%@, tiredness  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)