הפך - המצב הטיבעי,הצד שכנגד.

זו בערך התגובה שאנשים ישמעו ממני.

כי לא אכפת לי? לא בהכרח, סתם כי לפעמים אין לי כוח להתעמק בנושאים כמו החברה להגנת המקלדות.

בכל מקרה.

לא מזמן הצטרפתי כחברה בפורום "לסביות - גאווה נשית" בתפוז, ולא מזמן התפרסמה שם הודעה על גילוי עריות ונטייה מינית.

לא תיארו שם את האקט או משהו כזה, אבל הסיפור היה מיותר לדעתי ולא היה בו כל טעם, שוב, לדעתי.

הגבתי.

אמרתי שאני חושבת שזה לא הפורום המתאים לדבר על זה ושאני חושבת שהיה אפשר לנסח את זה בצורה אחרת.

למה? כי אותי גילוי עריות מגעיל, דוחה, מעורר בי סלידה, כן. כמו שאר סטיות מיניות רבות דוחות ומגעילות.

קשה לי עם הנושא הזה - אני לא אתחיל להסביר למה, אבל זה לא קשור למשהו שקרה לי, אל תדאגו.

אבל כניראה שזה לא לגיטימי. או לפחות הזכות להביע את דעתי בנושא היא לא לגיטימית.

אשכרה ישר תקפו. שלא לדבר שאמרו לי דברים כמו "את רצינית" וכ' וכו' וכו'. אני הרגשתי ששוללים לי את המקום להביע דעה. יודעים מה, מילא זה.

אז כמה אנשים העירו לי על מה שכתבתי. אני מודה שקצת נסחפתי והגזמתי בתגובה, והודתי בזה, אבל מותר לאנשים להעביר עליי ביקורת ואני מקבלת אותה וגם אמרתי שאני אקח את זה לתשומת ליבי.

אז למה? למה להמשיך ולעצבן? סיבות ביורוקרטיות של המנהלת? עברתי על החוק? אסור להביע דעה ברבים? גם אם היא קצת פרובוקטיבית. זכותי. יודעים מה? היא לא קצת. היא הייתה פרובוקטיבית ובהגזמה.

בן אדם קלט פעם אחת.

בן אדם קלט פעם שנייה.

בן אדם קלט, עזבו אותו. איזה אנשים חופרים אלוהים ישמור.

קצת הבנת הנקרא.