"

הם עמדו במעגל מסביב למשהו או מישהו, ויכולתי לשמוע את סערת הרוחות בלחישותיהם.

התקרבתי יותר, מנסה להבין את מה או את מי הם בחנו בכזו סקרנות.

לאחר התגנבות זהירה בין שניים מהם, יכולתי לבסוף לראות את נושא הויכוח שלהם, מוגבה על תלולית ממולם.

הוא היה יפהפה, שובה לב, בדיוק כפי שתיארו לי אותו.

הילד עוד היה פעוט, אולי בן שנתיים.

תלתלים חומים בהירים השתלשלו מסביב לפניו המלאכיות, לחייו המעוגלות ושפתיו המלאות.

הוא רעד, עיניו היו סגורות, פוחדות להסתכל במוות ההולך ומתקרב עם כל שניה.

הוכיתי בצורך כה עז להציל את הילד המקסים והמפוחד עד כדי כך שהחיילים שעמדו מסביבו, למרות האימה המחרידה שהטילו, לא הפחידו אותי.

פרצתי דרכם, לא היה לי אכפת אם הם הבחינו בנוכחותי, ורצתי לכיוון הילד.

הזדעזתי כשראיתי בבירור על מה הוא ישב.

זו לא הייתה אדמה או סלע, אלא ערמה של גופות אדם מרוקנות וחסרות חיים.

זה היה מאוחר מדי מכדי שלא אראה את פניהם, הכרתי את כולם - אנג'לה, בן, ג'סיקה, מייק.. והיישר מתחת לילד המקסים, הגופות של אמא ואבא שלי.

.The child opened his bloodred eyes

"