עניין של זמן
השקפת החיים של בחורה בתחילת דרכה בחיים האמיתיים שעדיין מתעקשת שיש לה עתיד בתחום האומנות והעיצוב. |
| 12/2009
שאלון ופריקת מתחים
מה דעתך על פירסינג וקעקועים?
סבבה גבר.
למרות שעם פירסינגים יש גבולות ברורים - שלא יהיו הגזמות
האם יש לך?
כן . שני קעקועים ולגבי הפירסינג אני צריכה לבדוק מה נשאר ממנו...נאבד לי העגיל
אם כן איזה?
קעקוע בשוק של הרגל, קעקוע על הגב (היה אמור להיות על הצוואר אבל יש לי צוואר מעצבן) ופירסינג באוזן למעלה - יש לו שם לא יודעת איזה.
האם היית רוצה?
המ כן
האם עשית בסטודיו מקצועי?
כן - בדברים כאלה אני לא מתפשרת - גם על האיכות וגם על הבריאות - בכל זאת זה לא הדבר הכי בריא בעולם
עם אישור הורים?
האישור בא אחר כך. לאמא שלי יש קטע לא לאהוב את זה שאני עושה קעקועים ואז היא לא מפסיקה להתלהב......
האם את מודעת לסכנות בפירסינג וקעקועים?
כן כן.
למה בחרת לעשות?
כי ממש ממש ממש רציתי. ממש.
ושאני רוצה משהו אני הולכת על זה - אז אחרי שהחלטתי שאני עושה קעקוע (הראשון) ואחרי שננעלתי על מה אני רוצה - עשיתי אותו , זה הסתכם בכמה ימים
איזה פירסינג / קעקוע הכי יפה לדעתך?
על השוק. למרות שעכשיו הקעקוע של הגב מתחיל לקבל מחמאות
זה הולך להיות ארוך....
היה לי חלום לפני כמה ימים. חלמתי שאני וחבורה של כמה אנשים שאני מכירה החלטנו לטוס לדרום אמריקה החבורה הזאת כללה אותו, שתי חברות שלי מהעבודה, ידיד ממש טוב שלי יבגני ורותם- איזו בחורה שהייתה בכיתה איתי בתיכון ולא באמת היינו חברות ועוד שתי בנות שגם היו איתי בכיתה ולא הייתי איתן בקשר אף פעם. חלמתי שישבנו פעם והחלטנו בספונטניות לטוס לחו"ל. היה לנו גם מדריך..מישהו שייעץ לנו ודחף אותנו לטוס. אני לא רציתי לטוס אבל מצד שני ממש רציתי. התחלתי להביא מלא תירוצים והייתי לחוצה ממש על הטיסה הזאת - הטיסה יצאה באותו יום. בהתחלה פשוט ישבתי שם וראיתי אנשים אורזים ונסייתי להרגע ולשכנע את עצמי שזה בסדר לטוס- שמותר לי. אחר כך התחלתי להלחץ שבכלל לא ארזתי ונזכרתי שאין לי בכלל שק שינה ועוד מיליון דברים שאני צריכה. בכיתי על זה ליבגני והוא אמר לי שאני אפסיק להביא תירוצים והכל יהיה בסדר גם בלי שק שינה שאפשר להסתדר - הוא אמר לי שחסר לי שאני מבריזה מזה. המדריך מצד שני אמר לי שלא כדאי לי לטוס, שאני לא בשלב בחיים שאני מוכנה כרגע לטוס. אבל אחרי שהוא אמר לי את זה הגוף שלי פשוט אמר שאני רוצה לטוס - למרות שעדיין פחדתי. חשבתי על זה שאני אפגוש שם מישהו שהתחיל לי איתו משהו והוא עכשיו מטייל שם - אולי ירצה הגורל ונפגש. כשהיינו באוטובוס בדרך לשדה תעופה שוב התחילו לי הפחדים- שאלתי את חברות שלי מהעבודה איך לא איכפת להן ככה ליסוע ואפילו לא הודענו לאף אחד - וזאת טיסה של שבועיים - זאת משכורת. הן גם ניסו להרגיע. הייתי שקטה וכבר התכוננתי נפשית לטיסה עד שההורים והמדריך ירדו מהאוטובוס ואיחלו לנו טיסה נעימה - ידעתי שאין יותר דרך חזרה אחורה ומענין איך זה יהיה - ואז ניזכרתי שאין לי בכלל כסף לכרטיס טיסה.
שהתעוררתי התעוררתי לטלפון מהמנהל שלי ששאל למה אני מאחרת בשעה לעבודה.
חוץ מזה הדברים קצת קשים. פגשתי מישהו, הייתי בהופעה של ידיד שלי באיזה פאב ,ישבתי עם שותפה שלי והחברים שלה ללימודים ואיזו מישהי שאני מכירה מהעיר שלי ניגשה אלי ואמרה לי שיש לה ידיד שרוצה להכיר אותי ואם בא לי אני יכולה לשבת איתם ולהכיר אותו.
האמת שגם בתקופה האחרונה אני מרגישה ממש בודדה אז חשבתי שאולי באמת הגיע הזמן להכיר כבר מישהו סוף סוף.
ישבתי לידו , בחור יפה. סוג של רוקיסט כזה. מעיל עור כובע צמר זקן צרפתי כזה עינים כחולות - נראה טוב.
הדבר היחיד שקצת הרס לי אצלו היא העובדה שהילד קצת סתום - והכוונה לילד.
הוא סוג של פיטר פן - בחור בן 28 וחצי שמפחד להוציא משפטים מפגרים אבל בעצם זה כל מה שהוא מוציא.בחור בלי תעודת בגרות, לא עשה צבא, הוא עובד בחנות ספרים של אבא שלו אבל הוא מוזיקאי! בסטייל של מוזיקאי- עם הדירה ההורסה והגישה של ה"לא איכפת לי מכלום אני מגניב".
חשבתי שאולי זה בגלל שהוא מתרגש ומרגיש צורך להרשים אז החלטתי לתת לזה זמן להרגע.
יום חמישי הוא היה אמור לבוא אלי - לא רק שהוא לא בא הוא גם לא התקשר.
תכננתי לא לענות לו אבל הבחור התקשר באמצע הלילה ולא הייתי מוכנה לזה - ישנתי והדבר הבא שאני שמה לב אליו זה שאני מרימה את הטלפון ועונה לו.
אחרי איזה רבע שעה שהוא קורא לעצמו אידיוט ואני מסכימה איתו החלטתי לתת לזה עוד הזמדנות.באמת יום אחרי היה אחלה, הוא אפילו זרק איזה משהו שאני החברה שלו עכשיו.
יום שבת שחזרתי מהבית לדירה הוא היה אמור לבוא אלי. קבענו שב-11 הוא ידבר איתי - תנו ניחוש מי לא דיבר.
חכיתי לטלפון של התנצלות ביום ראשון- האמת שגם לא הייתה לי סוללה והמכשיר שלי היה מת. יום שני בערב החלטתי להתקשר לראות מה נסגר- הבחור אידיוט.
הוא פשוט לא ידע שאני רוצה שהוא יתקשר, לא זכר שקבענו שניפגש ויום ראשון הוא היה בחתונה של חבר שלו והשתכר..
התחלתי להתעצבן עליו - אמרתי לו שכשידע מה הוא רוצה שידבר איתי.
בחיי שאין לי זמן או אקסטרה כוחות נפשיים להתמודד עם השטויות האלה עכשיו.
בעבודה שלי קשה לי ממש.
זה ממש כמו צבא... קשה לי להסביר דברים שקשורים לעבודה אבל בחיים האלה אני כל פעם חוזרת ורואה שאתה אף פעם לא משתחרר מהצבא!
תמיד יש את האנשים שתופסים מעצמם בלי סיבה מצודקת כמו קצינים, תמיד צריך להרשים את המפקד ולעמוד בדרישות, יש מיליון חוקים בלי היגיון, תמיד יש את אלה שמשחקים אותה חברים שלך ותמיד יש את אלה שאתה ממש לא סובל אבל אתה חייב להיות חבר שלהם בשביל הלצאת בסדר.
אבל באמת שבעבודה ממש קשה לי. למרות שביומיים האחרונים יש הקלה כולשהי.אולי זה קשור לבחור.
בנתיים אני פה בדירה וחוץ מהעובדה שנפל חתיכה מהטיח של הקיר באמבטיה וכל המקלחת שלי הייתה מלאה בחול - אני אוהבת את הדירה הזאת. אני יכולה פשוט להשבר פה לפעמים והשותפה שלי לא מגלה לאף אחד.
מיכל הלא ממש קולית
| |
| כינוי:
מיכל הלא ממש קולית בת: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
