הבטן הייתה עמוסה בארוחת חג, מיץ ענבים מתוק ומרור.

הילדים התעייפו משאילת קושיות, האימהות קרסו אחרי ואלס מטורף בין הסירים למחבתות. האבות נמנמו אחרי כוס שביעית של יין.

מרחתי אודם דובדבן, מחרוזת צבעה את הצוואר בזהב. שמלה מתנפנפת.

הרגליים שלי הובילו אותי אליך באותו ליל חסר סדר, כשאווירת החג מתחת לסדינים והבגדים על הרצפה.

הידיים מנוסות כל כך ולא מפספסות שום נקודה והנשיקות התחילו לשעמם.

אתה מרגיש שנמאס לך להיזהר עם רכב חדש כמוני, הנסיעה בדרכים העירוניות והפשוטות כבר לא מעניינת.

ופנית לכביש המהיר כשההגה בידיים שלך, ביקשת בנימוס להעלות הילוך ואני בשאננותי אפשרתי לך לעשות עם ידית ההילוכים כרצונך. טסת. והפחד שיתק אותי.

הדרך לא הייתה מלאה בנופים ירוקים והפנסים לא נצנצו. בהיתי בתמונות מהירות שחלפו לפני שהספקתי להכילן.

הטיסה בדרכים נגמרה מהר, מיצית את הטיול, פתחת את הדלת ועזבת את האוטו.

נשארתי קפואה במושב, הלומה מקצב שלא הכרתי. השיער שלי לפתע לפרוע יותר והעיינים עטו ארשת אשמה.

האוטו התלכלך.

זה היה לילה חסר סדר, קצת חרוסת, קצת מרור.

כוס שמינית לפני הזריחה.

אודם דהוי.

זהב על הרצפה.

שמלה מקומטת.