ראיתי תמונה היום... ראיתי עוד כתבות וסיפורים על הנשים שאיבדו את האהוב שלהן.

התמונה הזו תפסה אותי חזק בבטן איפה שכואב...

אני לא מפסיקה לחשוב שאני חס וחלילה עלולה להיות במקום הזה.. לרגע שמתי את עצמי במקומה..

הבחורה הזו, פשוט בכיתי על התמונה הזו.

פחדתי פתאום, הפחד תפס הכי חזק עם העצב והבכי..

ואז מיד אחר כך מנסה לשנות את המחשבה וכועסת על עצמי ששמתי את עצמי בסיטואציה הזו,

אבל כל פעם אני חוזרת על זה ועושה זאת שוב. עם כל כתבה, עם כל פרח.

אני מרגישה אשמה לפעמים כשזה קורה, מרגישה שאני מביאה על עצמי רעות.

אני כועסת על עצמי שאני כותבת את הדברים אפילו...

כואב לי עליהן, נשים יקרות. כואבת את האבדן שלהן.

סתם כותבת.. מדוכאת.