לולה בת 8 חודשים כבר. היא זוחלת יפה, רגל יד רגל יד, קומנדו קטנה. היא גוש שומן, יופי וחכמה.

היא התחילה בניסיונות שלה להתיישב והיא נשענת על היד.. כל פעם מתרוממת עוד קצת ועוד קצת. היא כבר מתיישבת ולפעמים הרגל נתקעת לה מקדימה וקשה לה לחזור למצב שכיבה.. אבל היא מצליחה בסוף.

ארך לה השיער מאוד לכן כבר הגענו לשלב הקוקיות והתסרוקות שלו חיכיתי כל כך! מה שכן, אני צריכה לעשות רה-ארגון בבית, לודא שאין שידות מסוכנות ולא יציבות (ויש אחת כזו שאם פותחים מגירה היא כבר מתחילה ליפול, בעלי אמר שיעיף אותה), אני צריכה לטאטא ולנקות את הריצפה כככלללללל הזמן ואני עצלנית אז זה בעייתי... אבל אם לא אז אני צריכה כל שעה שעה וחצי להלביש אותה במשהו אחר כי היא נהיית שחורה ומכוסה באבק... ואז כשאני מרימה אותה אני מתחילה להתעטש (היא גם מתעטשת... אני מקווה שהיא לא תסבול מאלרגיה כמו שאני סבלתי שנים פעם.. היום זה התמתן אבל אחרי שנים של סבל).

בשבת האחרונה הכנסנו אותה פעם ראשונה לבריכה והיא כל כך נהנתה! אין עליה פחד לתינוקת הזאת, היא דוחפת ומנסה לשחות ולהשתחרר ממני, היא רוצה כל הזמן לחוות ולזוז והיא לא אוהבת להיות כלואה בין ידיים! כשאנחנו במיטה היא דוחפת אותי וכמובן שזוחלת לקצה של המיטה.. נתתי לה פעם אחת עם השגחה כמובן להמשיך לזחול לראות לאן היא תגיע, לא אכפת לה שנגמרה המיטה והדרך לריצפה ארוכה, היא ממשיכה לזחול כי ככה בא לה! אמיצה כמו אמא שלה

לא הייתי איתה לאחרונה בטיפת חלב אלא רק ביוני והתור הבא בספטמבר, היא שקלה משהו כמו 8-8.5 ק"ג. אני מעריכה שהיא שוקלת עכשיו בערך 10-11 ק"ג. היא עולה בחודש בערך ק"ג לפי מה שראיתי. היא שמנמנה ובריאה אז המשקל לא מטריד אותי בכלל ולכן אני לא מתייחסת למשקל שלה כרגע.

היא אוהבת את הפירות שאני נותנת לה בבוקר (תפוח עץ, אגס ובננה ואם אין בננה אז ביסקוויט פתי בר) אבל יותר מהכל היא מעדיפה את המרק בצהריים. היא הכי אוהבת את המרק - גזר, בטטה, תפוח אדמה, חזה עוף או שוק עוף, בצל, קישוא, לפעמים מוסיפה גם דלעת.

היא חייכנית ברמות, היא מאוד קשורה אלי וזה מטריד אותי. ב 1.9 אני שמה אותה בגן ויהיה לי קשה עם זה. אני היחידה שמרגיעה אותה, איתי היא מרגישה הכי בטוחה... אני מקווה מאוד שההסתגלות שלה תהיה מהירה... שתעשה טובה לאמא!

היא עדין ישנה לילות שלמים (טפו טפו) היא צריכה מידי פעם שיחזירו לה את המוצץ.. וכאן אני יודעת שאני עושה טעות ואולי אני צריכה לתת לה לחפש לבד את המוצץ.. וגם כשמרדימה אותה היא רוצה אותי לידה וגם פה אני עושה טעות... אבל אני לא מסוגלת לתת לה לבכות יותר מידי זמן.. כשאני משכיבה אותה לישון היא מחזיקה לי את היד (נשבר לי הגב לעמוד ככה עד שהיא נירדמת) ואם אני משחררת לה את היד והיא לא נירדמה היא מרימה את היד שלה ומחפשת אותי בעיניים עצומות ואם לא מוצאת אז היא פותחת עיניים ומסתכלת במבט של "איפה את?!" אני מתה על זה.. למרות שזה "פוגע" לי בזמן שלי.

אני אוהבת את התינוקת הזאת כל כך.. אני כל יום מסתכלת עליה ומודה לאלוהים שיש לי אותה, אני מסניפה ומריחה אותה כל היום, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה בעבודה, אמרתי לבעלי לא מזמן שלא עושים ילדים בשביל לזרוק אותם אחר כך בגן... הוא אמר לי "איזה דרמטית את".

הייתי רוצה להשאר איתה ולגדל אותה עוד קצת בבית.. עוד קצת.. אבל זה לא אפשרי. הגיע הזמן לחזור לעבוד. עוד חודש.

רק בגלל שהיא ישנה פיניתי קצת מהזמן לכתוב כאן עליה... אני כולי שלה כשהיא ערה.. גם כשהיא מתעסקת במשהו אני לפעמים לא מתאפקת וחייבת להפריע לה רק כי היא כל כך חמודה, לתת לה איזה כמה נשיקות, לחנוק אותה מאהבה ואז לשחרר שוב..

ופה היא מרוקנת לי את השקית של הבקבוקים למיחזור