יש אנשים שלא מתחברים כל כך לאופי שלי וזה בסדר.. אבל לבוא ולהעיר הערות ולהגיד בשיא ההתייפיפות "זאת ביקורת בונה" לא לא לא. לא אצלי.
אני בן אדם שיודע לקבל ביקורת ואני יודעת להגיד סליחה כשצריך, אבל כשאני מרגישה שמחפשים אותי בסיבוב זה מעלה לי את הסעיף ואז אני נהיית חסרת רגישות לחלוטין.
זה הולך להיות סיפור מה זה אדיוטי ומי שמכיר אותי ומי שמכיר אותה בטח יגיד לי כמה אני מפגרת שזה בכלל מזיז לי ברמת העצבים שהיא הביאה לי אבל זה מה יש..
אז לפני כמה ימים בעלי הזמין את חבר שלו ואת אשתו אלינו. אשתו חברה ממש טובה שלי מאז שהכרתי אותה היה לנו אחלה חיבור למרות שאנחנו מאוד שונות אחת מהשניה, תפיסת העולם שלנו מאוד שונה אבל איכשהו בכל זאת התחברנו.. אם זה בגלל הבעלים שלנו? יכול להיות.. אולי לא הייתי חברה שלה אם לא בעלי... אבל איכשהו הקשר שלי איתה תפס יותר מקשר עם נשים של חברים אחרים של בעלי.
חבר של בעלי ואשתו גרים שני בניינים לידינו. יכול להיות שזו הסיבה שהתחברנו? גם יכול להיות.
בכל אופן הם הגיעו אלינו ושכחו את הנרגילה אז חזרנו לקחת את הנרגילה אני והיא, מעין טיולון קטן לבית שלהם וחזרה.
ניזכרתי גם שאין לי מספיק XL לוודקה אז אמרתי לה שתביא לי איזה שלושה, היא הוציאה ארגז ואמרה שזה מהאירוע שלנו. בצחוק זרקתי לה "ככה בעלי הביא לכם את הארגז ולא השאיר אצלינו??"
הערה שבכלל לא חשבתי עליה כשאמרתי אותה, הערה הומוריסטית לגמרי (חשוב לי לציין שאנחנו תמיד יורדות אחת על השניה, תמיד צוחקות אחת על השניה).
ימים אחר כך דיברנו וצחקנו והיא חפרנית שאין דברים כאלה היא יכולה להתקשר בשבע וחצי בבוקר ואז שוב ב 10 ואז שוב ב 12 וככה הלאה. ואני זורמת איתה.. גם ככה אני בבית אז אני לא מנפנפת למרות שאנשים אחרים מזמן היו אומרים לה "רדי לי מהקו כבר!!" אבל אני סבלנית אליה כי היא אוהבת לחפור ואני זרמתי.
ואז היום, לא היה לי כבר כוח לזרום אז די התנתקתי (מה גם שאני יומיים כבר סובלת מכאבי ראש איומים ברמה של קושי לפתוח את העיניים או ללכת).
פתאום קבלתי ממנה את ההודעה שהביאה לי את הקריזה ופשוט עניתי לה בשיא הכנות בלי לסנן ובלי לחשוב שכוס אמאמק אולי היא תפגע, על הזין שלי כבר כל הזמן לשמור על הפה שלי ולא להגיד מה שבזין שלי להגיד.
ההתכתבות הלכה כך:
תקשיבי
רגע באותו הערב שלקחנו את הXL מאצלי שמתי לב שזה עיצבן אותך שבעלך נתן לנו... אז אחרי בירור מסתבר שלא הבנתי את בעלי והארגז הזה היה מיותר אז בעלך
אמר לבעלי שיחזיר לסוכן ובמקום להחזיר הוא פשוט שילם על הארגז הזה
בשבילנו ובעלך לא שילם בכלל על הארגז הזה...
לא עיצבן
חס וחלילה
לבריאות שיהיה לכם ממש לא באמת שינה לי
ואם
להגיד לך את האמת זה היה קצת מעליב... את חייבת לשים לב מה את אומרת ליד
אנשים אומנם זו אני וזה לא שאני כועסת עכשיו.. אבל אם זה היה מישהו אחר זה
היה מאוד לא במקום כי במילים אחרות את אומרת שאת לא רצית שיביא לנו. תחשבי על זה איך זה נשמע... זה כמו שבעלי קנה לכם פחזניות בימי שישי אז תארי לך הייתי אומרת לך "למה לנו
הוא לא מביא הביתה וקונה לכם?" ואני יודעת שאת בטח אומרת לך עכשיו "אוווו איזה חופרת היא יאלה דלגי" אבל היה חשוב לי להסביר לך כי
לפעמים את זורקת מילים מבלי לחשוב לפני ומישהו אחר יכול מאוד להיפגע.
מענין שתמיד את מוצאת להפגע ממשהו שאני אומרת או לא אומרת
באמת חשבתי לעצמי "יאללה דלגי"
אני
מבינה שהיה לך הרבה זמן לחשוב. את רוצה לריב? רוצה להעלב על משהו? יאללה
לכי על זה. מעייף להיות כל הזמן בפחד שאני אומרת משהו שאולי יעליב או משהו.
רק איתך יש לי את זה. צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני אומרת משהו
סורי
אין לי כוח להתווכח גם ככה הראש שלי מתפוצץ ובאמת שעכשיו עצבנת אותי. איך את
לוקחת דברים למקום שאת רוצה לקחת אותם במקום להבין מול מי את ולהבין שאני
סתם צוחקת וממש מעניין לי את התחת הXLים האלה.
אף אחד לא רוצה לריב סתם כותבת, אבל כן מה לעשות יש לי לב ויש דברים שלא אומרים לא כל דבר ואמרתי כבר שאני לא כועסת.
אם
באמת את חושבת שכואב לי כשבעלי נותן לכם משהו או שאני ״נשמעת כאילו כואב
לי״ אז את לא הבנת בשנים האלה שאנחנו מכירות מול מי את עומדת.
אני
מבינה טוב מאוד אבל שוב פעם זה היה נשמע לא טוב וזה הכל. לא היתה לי שום
כוונה שעכשיו תקחי את זה ככה אלא בקטע של ביקורת בונה שתשימי לב איך הדברים
נשמעים. זה הכל. חוץ מזה בסך הכל, הכל בסדר גמור ושוב אני אומרת, אני לא
כועסת ולא רבה.
טוב לקחתי לתשומת ליבי. אמשיך לפחד לדבר לידך.
מזל באמת שאישרה לי ש"הכל בסדר גמור בסך הכל"
ססססססעמק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
