התקופה הזאת צריכה להיות כל כך טובה
והיא כל כך רעה .
אני נופלת וקמה נופלת וקמה בלי סוף אני חייה על הקצה עם החיים המסריחים שלי.
אני בוכה ומתייאשת בוכה ונופלת
מרימים אותי אני כועסת אני עומדת ושוב נופלת.
כבר לא יכולה לשלוט על החיים שלי יותר.
ההורים שלי הסתדרו בינהם הם כבר לא רוצים להיפרד.
אז הינה דבר שהסתדר.
תודה אלוהים לפחות משהו 1 מתוך האינסוף בקשות שביקשתי מילאת.
עכשיו הם קטנוניים כלפיי וכלפיי אחים שלי.
למה דברים לא יכולים להסתדר כמו שצריך ולא להסתדר לטובת דבר אחד ורע לטובת אחר.
אני צריכה אבחון
אני לא מרוכזת לא מקשיבה לא בפוקוס לא מספיקה מתבלבלת בין האותיות והמספרים כבר ארבעה חודשים.
ומה היא אומרת לי?
עוד מעט.. אני אקח אותך.. והיום, הזכרתי את זה שוב, זה לא מתאים לי, תסתדרי לבד את ילדה גדולה .
כל כך מעוצבנת ובא לי להאשים את כל העולם.
אבל אני יודעת שהכל בגללי.
כי יכולתי לעמוד על שלי יותר לפני ארבעה חודשים.
ובמקום המומצע של 72 שלי בלימודים עכשיו הייה לי 90 ולא היו לי כל כך הרבה דאגות.
ואחרכך היא עוד כועסת שהציונים נמוכים . תגידי לי מה את רוצה ממני?
אני מבקשת ממך עזרה מבקשת ממך משהו ממש קטן לקחת אותי לאבחון וקשה לך.
אז חבל. בעיות שלי.
נמאס לי פשוט נמאס לי מהכל הכל פשוט.
לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.
פעם הייתי בטוחה בעצמי יודעת מה אני רוצה מאחרים וממני מייסמת מה שאני מבטיחה מאושרת מבסוטית מהחיים.
ועכשיו הכל כל כך מבולבל ומבולגן ואני לא ידעת מה אני רוצה מאחרים ומעצמי בכלל אני לא מבינה את עצמי בכלל אני לא יודעת אם הריגעי אושר הריגעיים האלה הם בכלל אושר או רגעים שפשוט פחות נוראיים מהאחרים.
נמאס.
קבעתי פגישה חוזרת עם הפסיכולוגית יום ראשון.
נקווה שהכל יגמר בקרוב כי כבר אין לי כוח.
הכל יהיה בסדר נכון?
בלי תגובות בבקשה.
אורילי.
s.o
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
s.o