פילבוקס

השבוע נפגשתי עם ארי הירושלמי, 26, ונסענו לגעש [כמה בנאלי...] אבל הרגשתי בזמן שנסענו לשם כאילו משהו חסר לי. תמיד כיף לי לראות אותו, כי ארי כבר הפך לחבר טוב יותר מכל דבר אחר. כשהגענו לחוף עוד ניסינו לחדש את התחושות של פעם, אבל זה לא היה זה. כל עוד רק נגענו, ליטפנו ואפילו התנשקנו הכל נראה כמו פעם, אבל כשניסינו להתקדם עם זה הלאה הרגשתי שאני מזייף. אמרתי לארי שאני לא ממש חרמן, אחרי סקס מצויין שהיה לי רק אתמול, אבל אני חושב שהוא הבין לבד שזו לא ממש הסיבה, כי הוא מכיר אותי אפילו יותר טוב משאני מכיר את עצמי. אני לא חושב שמצידו משהו השתנה, אבל מצידי בהחלט כן. המשיכה די התפוגגה והתשוקה חלפה עם איוושת הרוח בגלים. חבל לי על החלק הזה בידידותנו שכנראה כבר דועך לאיטו, אבל אחרי שנה וחצי כמעט שאנחנו מכירים אני מאמין שתמיד נשאר חברים טובים שמבינים זה את זה גם בלי הרבה מילים.

כשהרגע חלף, שאלתי את ארי אם בא לו להסתובב קצת על החוף, אבל הוא העדיף להשאר שם ושלח אותי להסתובב לבד. ידעתי שאני כנראה רק אסתובב שם בלי לעשות שום דבר ובלי לפנות לאף אחד, אבל הייתי חייב להתרחק קצת ולנקות את הראש. בדרך הבחנתי באיזה בחור שלא הפסיק להביט בי וכל רגע סובב את ראשו ורק חיכה שארמוז לו משהו אבל לא בא לי כלום והמשכתי ללכת.

אחר כך פגשתי על החוף את דיטר הגרמני בן הארבעים ומשהו. נראה לי שהאיש הזה פשוט חי שם בחוף. דיטר ניגש ללחוץ לי את היד ולהתחבק איזה חיבוק קצר כאילו מצא את אחיו האובד ושאל אם אני לבד. עניתי לו שאני פה עם ארי, שאותו הוא כבר פגש בפעם הקודמת, ושהוא נשאר שם על החוף לבד. דיטר הבין את הרמז, אמר לי שלום והלך לכיוון שלו. בפעם הקודמת שהיינו שם דיטר הבטיח לארי שהוא יזיין אותו בפעם הבאה ואכן אחרי הסיבוב הארוך שעשיתי על החוף, ארי סיפר לי שזה קרה. "היה נחמד, הוא מזיין טוב, אבל הייתי מעדיף שזה יקרה איתך" אמר ארי, שלעשות סקס עם גבר בלונדיני חטוב בהיר ונאה הוא לא ממש הסגנון שלו. נאנחנו וחייכנו זה לזה חיוך נוגה, יודעים שהפן הזה בקשר שלנו הולך ודועך.

הביטוי האחרון הזה הוביל אותי כמו מאליו אל השיר המקסים משנת 1994 של יזהר אשדות - צילו של יום קיץ, עם הפזמון החוזר על המשפט " וצילו של יום קיץ הולך ודועך..." שאותו אני מקדיש לארי הירושלמי בחיבוק גדול: