כשנפגשתי עם עדי, 30, ידעתי שהיתה איתו כימיה טובה. כשנגענו זה בזה בפעם הראשונה יכולתי לחוש שהוא מתרגש. הפתיע אותי קצת וזה גם החמיא לי באיזה שהוא מקום, שאני מצליח לרגש אותו עד כדי כך. מצד שני הרגשתי שגם קצת קשה לו מבחינה פיזית. תהיתי מה השאיר אצלו את האימפקט הגדול יותר ולמחרת הפגישה שלנו גם שאלתי אותו קצת על כך.
"טוב, כמו שהבנת אני לא יכול לאורך זמן לקבל. לא רגיל לזה וזה כואב אח"כ" אמר לי עדי.
"אוייש... אני ממש ממש מצטער שזה כך... קיוויתי שלפחות ישאר לך זכרון טוב לקחת איתך לחו"ל..." אמרתי.
"אל תדאג, ברור שהיה מענג תוך כדי. הרגשתי חיבור מדהים..." סיכם עדי ואז הוסיף: "יש לי את התיקים שלי. תמיד אח"כ אני נגעל מעצמי וממה שעשיתי. מלא רגשות אשם. ניפגש כשאהיה פתור יותר אני מניח, ואז אוכל באמת להנות".
עדי עדיין לא שלם עם נטייתו המינית. עד לפני כשלוש שנים הוא חי כסטרייט לכל דבר, היתה לו בת זוג והוא היה מאושר איתה וחשב שאם הוא מאושר, אין לו סיבה לפזול לכיוון של בנים. לאחר שהסתיים הקשר שלו עם בת זוגו, הוא יצא לדרך חדשה בעולם הגברים והוא עדיין לא שלם עם זה, וזו הסיבה העיקרית שאמר לי את מה שאמר.
הססתי קצת כיצד לענות למשפט האחרון שלו ובסוף אמרתי: "הלוואי שזה יקרה... אני נמשך אליך מאוד. אשמח אם תשמור על קשר, אבל אקבל כל החלטה שלך בהבנה."
עדי חזר ללימודיו בחו"ל, אינני יודע אם אשמע ממנו אי פעם בעתיד, אבל ההיכרות הקצרה איתו היתה, מבחינה מסוימת, כמו משב רוח רענן.
ולעדי אני מקדיש את השיר Kool & The Gang – Fresh, משנת 1985:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
