פילבוקס

צפצוף ההודעה הזו בווטסאפ הפתיע אותי. אחרי כחצי שנה של היעלמות והתעלמות, שהפעם העברתי אותה בשלום ובלי תהיות מיותרות, הוא לפתע פנה אלי. כן, הוא. דותן. האתיופי החתיך המיתולוגי שלי, שלא היה אף פעם שלי בעצם. דותן שכל החודשים האלה הייתי כנראה חסום אצלו בווטסאפ ולא ניסיתי לחשוב אפילו למה. לפתע הוא כתב. אולי זה בגלל הימים הטרופים האלה שהביאו אותו לאיזה חשבון נפש ואולי סתם חרמנות רגעית. ההודעה היתה: "געגועים. זכותך לא לענות! אך דע שאתה בליבי וראשי כל יום.  רק שלווה ורוגע בימים מטורפים אלה. דותן."

"גם לך, יקר היית ויקר לליבי תשאר", עניתי לו.

"כשיצא ותרצה אשמח לבלות איתך במיטה. תאמין או לא, לא היה לי אחריך איש ולא מעוניין באיש." אמר דותן.

"אשמח. אולי זה מהיר מדי אבל מחר בערב אני חופשי, מה שלא קורה הרבה, אבל במקרה נוצרה הזדמנות. אם מסתדר לך סבבה, ואם לא אז בפעם אחרת."

"אוקיי. מחר אוכל להפגש איתך בשעה .... ונהנה אם תוכל לכמה שעות. אם לחוץ או לא מספיק אז פעם אחרת" הוא ענה.

זה דווקא סבבה לגמרי מחר ב... עד ...." עניתי לו.

"אתה נהנה ורוצה סקס איתי?" שאל דותן.

"בוודאי. מאוד" עניתי.

"אני מדי פעם מאונן וחושב רק עליך... תבוא ותהיה סקסי מחר.. כמעט כתבתי לך אוהב אותך... אבל לא תאמין לי"

"אני שמתי את המחשבו והאמונות בצד. אני זוכר משפט יפה שנכתב בספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. משפט שתמיד אהבתי ומתחבר לי לעניין: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך". כל השאר זה פרשנויות. ניפגש בכייף."

"קיבלתי את מה שכתבת... (אף על פי שדקר לי את הלב)" כתב דותן.

"לא התכוונתי לעקוץ כלל. אתה מיוחד מדי לכך. את הלב שלך אני רק רוצה ללטף, לא לדקור".

דותן ראה והפעם לא השיב, אז החלטתי לכתוב לו עוד משהו שצץ לי בראש: "לפעמים אנחנו מזכירים לי שני קיפודים. כל כך רוצים אבל גם חוששים. איך הבדיחה אומרת? איך שני קיפודים עושים אהבה? - בזהירות..." והוספתי: "נשיקות לשפתיים היפות שלך".

האם דותן התחרט או שבכל זאת רוצה להפגש? בקרוב אדע.