זה היה מוזר אבל זה קרה בדיוק כמו שאספר לכם. בבוקרו של אותו יום, אחרי שלושה ימים בלי גמירה, נפגשתי עם החתיך מהשדירה. זה לא היה מקרי שהייתי כמה ימים בלי גמירה, אלא שזה קרה כי הוא ביקש שאשמור לו ואגיע טעון. בחרוק שיניים התאפקתי. לא היה פשוט, אבל קיוויתי שיהיה סקס מלהיב וסוער כמו ששנינו רצינו כבר הרבה זמן. אחרי שהיה לנו בקושי זיון אחד בשלושה חודשים, באמת שרציתי שהפעם יהיה משהו טוב. הוא באמת השתדל, נישק המון, ליקק, מצץ ובסוף גם רכב לי על הזין. אחר כך עברנו לסלון והמשכנו להזדיין כשהוא על הגב ורגליו עוטפות אותי ומצמידות אותי אליו חזק ועמוק ואחר כך גם בדוגי ועל הבטן. למרות כל נסיונותיו לענג אותי, משהו היה תקוע. אולי הלחץ לעמוד בציפיותיו למלא אותו בשפיך. אולי הרצון שלא לאכזב. משהו לא עבר כמו שצריך עד הסוף ולא גמרתי. ויתרתי ונתתי לו לגמור כשאני תוקע אותו חזק חצי על הצד וחצי אלי עד שגמר יפה. בסוף נמצא את הדרך שבה שנינו נהנה מהסקס. זה קרה פעם וזה יקרה שוב. נראה לי. העיקר שלא יתייאש ממני כי הוא מת שאני אמלא אותו זרע חם וטוב וזה לא כל כך קורה בזמן האחרון.
יצאתי מביתו של החתיך מהשדירה והתכוונתי לנסוע לגעש. היה יום יפה. לא הצלחתי למצוא פרטנר לנסיעה ואני בדרך כלל לא אוהב לנסוע לבד, אבל לא בא לי לחזור לעבודה באותו יום. דקה אחרי שנכנסתי לרכב, קיבלתי הודעה באטרף מחתיך אחר. פעם, הייתי אומר שבחור כמוהו הוא בדיוק התגשמות חלומותי הרטובים, אבל היום אני יותר פתוח גם לחלומות רטובים על בחורים אחרים. אני מכיר אותו כבר חמש - שש שנים. היה לנו סטוץ אחד פעם ואז הפסקה ארוכה עד שחזרנו להפגש בשנה האחרונה. הוא באמצע שנות השלושים שלו, אבל נראה עשר שנים צעיר יותר. בלונדיני חטוב חלק עם עיניים כחולוץ וגוף של שחיין. רוסי או אוקראיני, לא זוכר. הורס אמיתי. הוא אפילו נשוי כמוני, חמוד ונחמד מאוד וזה בכלל חביב. הוא גם אוהב להזדיין איתי. פעם בכמה זמן הוא שוכר חדר לשעה שעתיים וקורא לי. זה הבחור היחידי מכל הבחורים שאני מזדיין איתם ששוכר חדר בשביל להפגש איתי (ומן הסתם גם כדי להפגש עם אחרים לפעמים) אבל זה נותן לי תחושה טובה. היה סקס נהדר. כמעט. הוא היה הכי חם ואינטימי שאפשר. הוא גם היה חזק. הוא קיבל טוב ומצץ טוב ואין לי שום דבר רע להגיד. הכל היה טוב, אבל רק כמעט, כי שוב, משום מה לא גמרתי. בסוף נתתי לו להביא ביד כשהזין שלי מפמפם לו את הפה עד שהוא גמר. אני לא.
לזין שלי יש דעות משלו ולמרות רצוני העז לגמור עם החתיכים האלה או לפחות אחד מהם ולמרות שלושה ימי התנזרות וביצים מפוצצות מזרע, לא גמרתי. דקה אחרי שיצאתי מהחתיך הרוסי, ראיתי שכמה מאות מטרים משם נמצא איזה בחור חמוד כבן 30 שאני מדבר איתו בחודש האחרון ועוד לא נפגשנו. בשיחות היה לי ממש כייף לדבר איתו והיתה כימיה טובה ותהיתי איך יהיה בפגישה של ממש. הוא לא חתיך, ולא הורס. בחור רגיל, אבל חמוד ומושך בדרכו.
שלחתי לו הודעה, אמרתי לו שאני קרוב ושאלתי אם בא לו להפגש. הוא ענה שהוא לא חרמן אבל ישמח שאבוא לקפה ונוכל להכיר סוף סוף. הגעתי אליו אחרי נסיעה קצרה, בלי שום ציפיות. באמת שבא לי איזה קפה טוב ושיחה נחמדה אחרי שני זיונים מתסכלים ומעייפים. תהיתי אם יהיה קליק או לא וברגע שנכנסתי אליו וחיבקתי אותו ידעתי שלפחות מצידי היה קליק. הוא הכין אחלה קפה והתיישב לצידי על הספה. הוא היה לבוש באיזה טרנינג מהוה שידע ימים טובים יותר לפני הרבה שנים, ואיזה סווטשירט שהדיף חמיצות של ריח זיעה קל ולא היה מזיק לו איזה כביסה טובה. גם יכול היה להיות נחמד אם הבחור היה מצחצח טוב את השיניים לפני שנפגשנו או טורח להתרחץ, אבל הוא לא עשה זאת. הוא קיבל אותי לפגישה על הדרך, בלי שטרח להתכונן כלל או אפילו לעשות מאמץ קל להיות קצת יותר אסתטי.
חוסר נקיון או ריחות לא נעימים וכו' הם גורם שמוריד לי את החרמנות והמשיכה לאפס, אבל איתו קרה דבר מפתיע. הכימיה איתו היתה כל כל טובה שהבלגתי על כל הדברים האלה שהפריעו לי. פשוט ישבנו ודיברנו והשיחה קלחה כמו בין שני חברים טובים. אחרי איזו חצי שעה של שיחה לא יכולתי להתאפק מלתת לו איזה חיבוק או ליטוף מדי פעם, הוא היה כל כך קרוב והרגשתי את חרמנותי מתעוררת למרות הכל. אחרי כמה נגיעות קלות כאלה שמתי לב לזקפה הברורה בטרנינג שלו והבנתי שהמשיכה כנראה הדדית. כן חרמן או לא חרמן רציתי להיות עוד יותר קרוב אליו.
הבחור היה חם, נעים, והרגשתי אינטימיות נעימה איתו. ממצב של ישיבה הוא כמו באופן טבעי נשכב על הגב ואני כמו זה הדבר הכי רגיל בעולם, נשכבתי עליו והתנשקנו ארוכות. זה היה השלב שהוא הציע לעבור למיטה ואמר שהוא הולך למקלחת להתארגן קצת. עמד לי כבר בטירוף ואחרי עשר דקות כשהו חזר נקי ומוכן המשכנו להתחרמן זה על זה עד שחדרתי לתוכו. התחושה היתה מעולה. פתאום הבחור הלא חרמן הזה הפך לחית מין טורפת שרק ביקש שאזיין אותו חזק ועמוק, שאטחן ושאקרע אותו ואני סיפקתי את הסחורה. אחר כך גם הורדתי קונדום והתחככתי לו על התחת החמוד והקצת שעיר שלו מבחוץ עד שגמרתי, ממלא את הגב שלו. גם הוא גמר מתי שהוא אבל מעורפל לי מתי ואיך.
היה טוב. היה ממש טוב. אחרי הסקס הוא עשה לי עוד כוס קפה וגם הקראתי לו את אחד הסיפורים שלי, בלי לומר לו שהכינוי שלי פילבוקס אלא פשוט הקראתי לו את הסיפור. זה אחד הסיפורים שאני אוהב ביותר ונקרא "האקליפטוס", אבל גם את שמו של הסיפור לו גיליתי לו. הוא שמע את הסיפור, התרגש ואפילו נפעם ואחר כך קרא לי גם קטע של סיפור ארוך שהוא כותב כשההשראה שלו היא מערכת היחסים שהיתה לו עם האקס האחרון שלו. היה מפגש מעולה. לא יודע למה דווקא הבחור הרגיל והחמוד הזה הצליח לשחרר את הר הגעש שהיה אצור בתוכי ולשחרר ממני כמויות שפיך אדירות, מה שלא עשו שני החתיכים ההורסים שקדמו לו, אבל מה זה משנה? העיקר שהיה כייף.
ולכל הבלגן הזה שהגוף שלי או הזין שלי עושה לי עם בחורים אני מקדיש את שיר של זמר אוסטרלי צעיר בן 28 שהתחברתי אליו בזמן האחרון וזהו James Gabriel Keogh הידוע יותר בשם הבמה שלו Vance Joy ולשיר שלו Mess is Mineמשנת 2014:
פרולוג: פוסט זה נכתב בזמן אמת, בסמוך להתרחשויות ולכן יפורסם בכמה פרקים במהלך היום או מחר. אני עצמי אינני יודע מה יהיה ואיך יתגלגלו הענינים, אז אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט כסדרו מהפרק הראשון לאחרון, להיות איתי בזמן אמת או כמעט בזמן אמת ולהגיב תוך כדי.
דותן, האתיופי היפה המיתולוגי שלי, תפס מרחק ממני בחודש האחרון. אני יכול לנחש מה הסיבות לכך [הן לא קשורות אלי בכלל], למרות שהן לא מצריכות תפיסת כזה מרחק לטעמי. מילא שלא נפגשנו אבל כבר יותר משבועיים הוא אפילו לא ענה להודעות ששלחתי פה ושם. אלה לא היו הודעות לוחצות, חוקרות או חופרות, אלא רק לשמור על הגחלת. שידע שבניגוד אליו, אני לא מתפוגג, לא משנה כמה הוא מקשה על הקשר איתו. אז לפעמים היו אלה הודעות "מה שלומך?" או "שבוע טוב" או שכתבתי לו משהו שקרה לי. לא באתי בטענות ולא שאלתי מה קרה, למרות שביני לביני תהיתי.
לפני כשבוע ניסיתי להשיגו בטלפון כשידעתי שלמחרת אני אמור לעבור ליד הישוב המרוחק שבו הוא גר, אך לא הצלחתי. גם הודעה ששלחתי לו לא זכתה לכל מענה לצערי. לפתע לפני יומיים הוא צץ מהאוב ושלח לי הודעה בה התייחס לזה וכתב: "למה לא התקשרת? רק עכשיו קיבלתי את הנייד שלי. מתגעגע."
את ההודעה שלו ראיתי רק כמה שעות אחרי שהוא שלח אותה. פה מייד צצו לי בראש כמה תהיות: מה הבולשיט הזה שרק עכשיו הוא קיבל את הנייד שלו? למה איפה הנייד היה בשבועיים האחרונים? מי היה מחובר לווטסאפ בתקופה הזו מדי פעם ולא ענה לי אם לא הוא? מי קיבל את ההודעות שלי בזמן שהנייד שלו עלאק לא היה אצלו? למה הוא מתגעגע בדיוק? לזין שלי? לסקס? [כי ראיתי אותו בזמן האחרון לפעמים מחובר לאטרף, מה שלא כל כך נפוץ אצלו]. מה הוא מנסה לערבב אותי? התגובה האוטומטית היתה של כעס, אבל לאור מה שלמדתי בסדנה ולאור היכרותי את הנפשות הפועלות, נשמתי עמוק, שמתי את האגו בצד והסתכלתי למטרה ישר בעיניים. הרי אני יודע שחפירות, טענות וכעס רק ירחיקו אותו, אז למה לי?
לא יכולתי התעלם לגמרי מהבולשיט שלו, אז אחרי שנשמתי עמוק כתבתי לו: "האמת שהתקשרתי ביום רביעי בערב אבל לא ענית לטלפון וגם לא להודעות. לא רציתי להפריע, אבל אשמח לשוחח ולהפגש כשיהיה לך נוח... מתי מתאים לך?" דותן לא ענה.למחרת כתבתי לו שיתקשר אלי כי יש לי רעיון, אבל הוא לא התקשר כל היום.
הבוקר התעוררתי בתחושה שחבל לפספס את ההזדמנות להפגש איתו כי אני פנוי היום כל היום, אז בניגוד להרגלי לגשש מה קורה אצלו לפני שאני מציע הצעות, כתבתי לו הודעה חד משמעית: "בוקר טוב, דותן, רוצה לראות אותי היום?"
זמן קצר אחר כך הוא ענה: "היי, בוקר אור. אשמח. מתי יכול? :)"
"אני גמיש היום. בוקר, צהריים, אחה"צ, ערב. מתי אתה יכול?" עניתי.
"מה אתה אומר על סביבות 13:00 משהו כזה? מתגעגע אלייך" כתב דותן.
"זה מעולה. מתגעגע מאוד גם. אצא ב11:30 כדי להגיע ב- 13:00, אם לא תודיע על שינוי. סבבה?" כתבתי לו, מנסה לסגור עניין.
דותן כהרגלו לא סוגר ממש וענה: "אדבר איתך לקראת 11:00". נחיה ונראה חשבתי לעצמי, מניח מנסיון העבר שלא אקבל שום הודעה ב- 11:00 ושוב אשב על קוצים מחכה לשמוע מה הוד מעלתו החליט ואיך שוב השתנו או השתבשו התוכניות להפגש איתו. בכל אופן שאלתי אם הוא רוצה שאביא איתי משהו ודותן רק ענה: "את עצמך ומצב רוח טוב".
"יש ויש" עניתי, תוהה אם עד שניפגש הוא לא יוציא לי את כל הרוח מהמפרשים.
שעה 11:00 הגיעה. נכנסתי לווטסאפ ודותן התחבר. הוא לא כתב כלום, אבל ניתן לו להנות מהספק שאולי לא הספיק. אני בכל אופן החלטתי לא לשבת בחיבוק ידיים ושלחתי לו הודעה: "היי, מחכה לשמוע ממך..."
שתי דקות אחר כך דותן הודיע שיהיה בישוב שלו ב- 14:30 [הינה, החלו הדחיות ומשיכת הזמן, זמזם לי באוזן היתוש הטורדני של נסיון העבר המר]. הוא הוסיף ושאל אם בא לי שהוא יכין לנו מרק. בא לי מאוד, מה זאת אומרת? אני דווקא אוהב את ההזדמנויות האלה שנפגשים ולא רק עסוקים בהתחרמנויות וסקס, שיש נופך נוסף לפגישה איתו. הצעתי שגם אני אביא איזה מאכל שהכנתי ונאכל צהריים יחד בכייף. דותן הגיב בחיוב וקבענו לשעה 15:00. בנקודה הזו החלטתי לזרוק עוד בלון ניסוי. ידעתי שאם דותן לא בראש חרמני, הוא עלול בעקבותיו לבטל את הפגישה, אבל רציתי שידע שלא פסה ממני החרמנות והתשוקה אליו. שידע שחוץ מפגישה נחמדה וארוחת צהריים, גם סקס הוא אופציה. שאם הוא ממש לא בראש, שיבטל וזהו. כמובן שהכל היה ברמז בלבד ומתוך היכרותי איתו כתבתי לו: "מעולה, מחכה לטעום מהמרק שלך... וממך ;-)"
והפעם בחרתי בשיר משנת 1989 שעד היום הייתי בטוח, כמו רבים אחרים, שמי שמבצע אותו זה בראיין אדמס, אבל התברר כי טעיתי. חשבתי שאולי בראיין אדמס עשה לו גרסת כיסוי אי פעם, אבל מתברר שגם זה לא נכון. אולי הקול של הזמר הדי אלמוני מבחינתי, ריצ'ארד מרקס, שמבצע את השיר, מזכיר קצת את בראיין אדמס, אבל זה לא הוא. בכל אופן, השיר היה להיט היסטרי בשנת 1989 עם מליוני מכירות בכל העולם ונדמה לי שהוא די מוכר עד היום. אז אז קבלו את השיר -Richard Marx - Right Here Waiting:
החודש לפני 8 שנים כתבתי את הסיפור הראשון שלי ופרסמתי אותו באתר הסיפורים של Gogay. עברה להם עוד תשעה ירחי לידה עד שגם בא הבלוג לאוויר העולם ועברו להם עוד תשעה חודשי דגירה עד שהיה לי סקס ראשון עם בחור כלשהו. בתקופה זו כתבתי ופרסמתי עשרות סיפורים, רובם לפני שהתנסיתי בפועל במגע מיני כלשהו עם המין הגברי.
להפתעתי, אחרי פרסום הסיפור הראשון התחילו להגיע תגובות מחמיאות וחלקן אף מתלהבות מקוראים שאמרו כמה הסיפורים כתובים באופן "אותנטי"... חלק מהקוראים אף רצו להכיר אותי, אבל אני בכלל לא הייתי בכיוון. כל מה שרציתי באותו שלב היה לשחרר קצת קיטור ולתת דרור לפנטזיות. לא חלמתי שבכלל אגיע לידי מימוש של משהו מהפנטזיות ההומוסקסואליות שלי, לא חשבתי שאגע במישהו ובוודאי לא שאשכב עם מישהו. ההצעות, שחלקן היו מאוד מפורשות, אף הבהילו אותי. מה? שאני אפגש עם הומואים ביודעין? שאני אכיר מישהו "כזה"? שאני אעשה משהו מיני עם בחור כלשהו? שמישהו ידע שמאחורי הסטרייט הבורגני שאני כלפי חוץ מסתתר איזה דו מיני או מהומו בארון? שמישהו יידע עלי? אין מצב. לא בגילי ולא במצב המסובך שלי. אבל הזמן עשה את שלו והעזתי לעשות, ומאז מים רבים זרמו בנהר.
לא, הבחור הראשון שלי לא היה מישהו שהגיע אלי מהסיפורים וגם לא מישהו שפנה אלי בעקבות הבלוג, אלא מישהו ששלח לי ברכת יום הולדת שמח באטרף, כמה ימים אחרי שפתחתי שם כרטיס. מאז אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת ואולי קצת יותר את כמות הבחורים שהיה לי איתם משהו מיני ואשר הכרתי אותם כאן ממש, בבלוג. היו גם בחור אחד או שהגיעו אלי באטרף בלי שום ידיעה שזה אני, אבל איכשהו, אחרי הסקס כשנודע להם שאני הוא פילבוקס, היתה שם איזו התלהבות נוספת, כאילו מי יודע מי אני בכלל. סך הכל כותב סיפורים, קצת רומנטיקן וקצת [או הרבה] חרמן.
הבחורים הבודדים שהגיעו אלי בעקבות הבלוג, הגיעו מן הסתם כי עוררתי בהם משהו בעקבות הכתיבה המחרמנת והסקסיסטית שלי, אבל תמיד אני תוהה אם אותה סיבה שהביאה בחור כזה אלי היא לא הסיבה שגם תרחיק אותו בסופו של דבר ממני, כי הרי אני כספר הפתוח כמעט בפניו, כשאני כותב על כל מעללי כאן. מצד שני, למה שזה ישנה לו? אם הוא הגיע בגלל הסיבה שהגיע, והוא קיבל את מה שהוא רצה, ואם הוא יודע שכל עוד ירצה יוכל למצוא את זה אצלי, אז למה לא בעצם? קשה להכנס לראש של אחרים ואין טעם לעשות את זה. כל מה שאני יכול זה רק לעשות את מה שאני יודע והכי טוב שאני יכול ולתת לאדם שאיתי את ההרגשה הכי טובה שאני יכול, שאני רוצה אותו ורוצה להיות איתו, כי אני אכן כך, במיוחד עם מישהו שהגיע אלי מהבלוג בזמן האחרון...
לא אספר הרבה על החתיך [כן כן, אתה חתיך ואני מניח שאתה יודע את זה] אבל הוא באמצע שנות העשרים שלו, שחום, חטוב, עם עיניים יפות, אך ברגע הראשון שנפגשנו חשבתי שזו הולכת להיות פגישת נימוסין בלבד, ולא יקרה בה שום דבר אחר. גם בגלל שתכננו רק להפגש לדבר ולראות מי מה מו, וגם בגלל אופיו של הרגע הראשון בו נפגשנו. אני די מאמין ברמז שנותן הרגע הראשון, וכאן ברגע הראשון הזה היתה ברכת שלום ולחיצת יד רשמית ופשוטה. זה היה כאילו הבחור אמר לי "שמור מרחק, כי אני רק אדם נחמד שמתכוון לדבר איתך בנימוס ולא יותר". אם היה איזה שהוא חיבוק כשנפגשים או אפילו טפיחה גברית הדדית על השכם, הייתי מרגיש יותר בנוח, אבל לא היתה.
אז נפגשנו והנה אנחנו יושבים על הספה שותים ומדברים ומדברים ומדברים. עוברת איזו שעה ואולי יותר ושום מגע מעבר לאותה לחיצת יד רשמית כשנפגשנו. דוק של מבוכה אופף אותי, ואולי גם אותו. שלא תבינו לא נכון, הוא בחור מעניין והיה כייף לדבר איתו, אבל עיני רואות את עיניו היפות ורוצות להתקרב, שפתי סוקרות את שפתיו הנאות ורוצות לחוש, ידי בהישג יד אל ידיו המשורטטות בשרירים נאים ועדינים ורוצות כל כך לגעת, ואני לא מעז. אני מרגיש קצת בוק. בול עץ. מתחיל להרהר כשהוא מדבר.
האם לא אגע בו בכלל? האם הרגע יחלוף? האם לוותר מראש בלי לנסות בכלל? למה לא לנסות? הרי את ה"לא" יש לי כבר בכך שאני לא מעז לנסות, אז מינימום אני אשאר עם הלא, כלומר באותו מצב שיש לי "לא" בגלל עצם ההמנעות מלנסות, ומקסימום אזכה להיענות ונזרום ויהיה כייף. באיזה שהוא שלב של השיחה הוא מתח את ידו קצת קדימה, כאילו בחן איזו נקודה בלתי נראית על זרועו והביט בה ואני לא יכולתי להתאפק יותר, שלחתי את ידי לעברו ונגעתי בכף ידו בקלילות. אצבעותיו נסגרו על אצבעותי והתחלנו בליטופי כף יד לכף יד. זה היה חושני ונעים מאוד. זה הביא אותנו לרכון זה לעומת זה כעבור זמן קצת ולהתנשק. זה היה טוב ומשם הענינים התחילו להתגלגל.
אז כלל הרגע הראשון לא ממש עבד פה, ואולי כמו שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אז זה היה המקרה היוצא מהכלל, אבל זכיתי להכיר ולהוקיר את הבחור הזה.
ואולי זו ההזדמנות לתת הצצה קצרה וחלקית אל דמותי האמיתית. אז הנה תמונה שצילמתי באחד החורפים האחרונים, ממש בגבעת הפילבוקס המיתולוגי של ימי ילדותי. אני קורא לה "פילובקס בפילבוקס".
ומאחר והבנתי שיש קוראים שלא מצליחים להגיע למייל שלי בדף הבלוג אז הנה הוא: [email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
