פילבוקס

אחרי שדותן הודיע לי על געגועיו, אמרתי לו שזו ההודעה הכי מפתיעה שקיבלתי כבר זמן רב ואולי פעם נוכל לשבת ולדבר בכנות ופתיחות והוא יספר לי מה קרה כמו שני אנשים בוגרים שמשהו, בלי ספק, מחבר ביניהם. לקח לדותן לילה שלם לענות אבל בבוקר הוא ענה לי: "אני רוצה סקס איתך. ליהנות. דיבורים בהמשך." הסגנון המברקי היה קצת מאכזב, אבל זה דותן. התרגלתי, ועניתי בפשטות: "גם אפשרי. תמיד היה לנו חיבור טוב. מתי?"

אחרי חילופי דברים נוספים התברר שזה יקרה למחרת בבוקר או מחרתיים בבוקר. דותן היה אמור להודיע לי. אחר כך הוא שאל מה בא לי וביקש שאהיה חופשי. אמרתי לו שבא לי הכל ושהגוף שלנו כבר יודע את הדרך לבד. גילגלתי את השאלה חזרה אליו כששאלתי אם יש לו משהו מיוחד לעשות שלא עשינו. דותן התחמק שנית וביקש שאני אציע.

תכלס, זה לא היה משנה מה הייתי כותב, כי נראה לי שהוא בסך הכל ניסה לדרבן איזו חרמנות בדיבורים. כתבתי לו משהו בשליפה, באותה מידה שיכולתי לשלוף משהו אחר: "סקס מול מראה, אם תוכל לארגן מראה בחדר [ואכן הוא ארגן...], סקס כשאתה על הגב, רק כי עוד לא עשינו את זה [ווואלה זיינתי לו את הצורה על הגב], שתתיישב עלי פעם עם הפנים אלי ופעם עם הגב [התיישב ועוד איך], וכמובן כל התנוחות האחוריות שהן הכי כייף... [היה כייף, אבל לא משוחרר עד הסוף]".

"תביא ג'ל סיכוך ונעשה מה שתרצה" ענה דותן ואז הוספתי גם שבא לי לעשן ג'וינט, להתמסטל קצת בזמן הסקס, כי אני במיוחד אוהב לעשן כשמוצצים לי [והוא אכן נתן לי לעשן, למרות שלא סובל עישון, אבל הרשה לי לעשן רק בחדר האמבטיה, כשהזיין שלי לא בפה שלו, ושהוא בכלל לא היה לידי, וזה ממש לא היה לעניין]. הוא אמר שמתאים לו אותו מסטול טוב ומשוחרר [רק שבסוף ההתמסטלות הזו לא שיחררה אותי איתו אלא דווקא עצרה משום מה], והוספתי שבא לי לפני הכל להרגיש חיבור חם ואינטימי עם נשיקות, ליטופים והמון מגע.

שוב לקח לדותן חצי יום לענות [כנראה שככה זה כשמשהו לא ממש מסתדר עם התסריט שלו] אבל בסוף הוא שאל אם אפשר מחר בבוקר. למחרת בבוקר גם קבענו את השעה, אבל רגע לפני שקבענו טרח דותן להדגיש: "לא ליצור אשליות. אני רוצה זרימה. זיון טוב כמו שאנחנו אוהבים. אני די מוגבל בזמן. יש לי משהו כמו שעה. מתאים?"

"שעה זה טוב. אין לי אשליות. אני בא ליהנות" כתבתי לו וכמה שעות אחר כך כבר הייתי אצלו, שם רחוק בפריפריה, כמעט שעה וחצי נסיעה ממני.

הופתעתי שזכרתי את הדרך טוב גם בתוך הישוב הקטן בו הוא גר, ואפילו את המשעול שמגיע לדירתו זכרתי. הוא הופתע שלא הייתי צריך הסברים, אז אמרתי לו שדברים טובים זוכרים היטב. הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, לא הרגשתי רטט. לא צביטות בלב ולא ערגה בנפש. הרגשתי כאילו באתי לסטוץ עם יזיז ותיק שהחליט לחדש את זיונינו אחרי הפסקה ארוכה, שבאתי לזיין בחור שחור סקסי הורס, שנראה אפילו עוד יותר טוב ממה שהיה. אבל למרות הכל, הרגשתי קצת לא שם. היה קשה לי להפריד בראש בין דותן של פעם שכל פגישה איתו היתה מלווה סערת יצרים ורגשות לבין הפגישה הפעם שהרגישה כמו שני אנשים חצי זרים שמשחקים משחק של "בוא נזדיין כאילו לא היה ביננו כלום פעם".  זיינתי אותו טוב טוב, אבל לא מספיק. לא הגעתי לשיאים שהייתי רגיל איתו וקצת התאכזבתי מכך. תהיתי אם יהיה לכך המשך.

אחרי הסקס דיברנו גם קצת. שיחררתי כמה מועקות שרבצו עלי מהפרידה האחרונה והוא הסביר שכשהרגיש שאני קצת לוחץ וטוטאלי מדי, הוא נרתע. להיות חם ואינטימי קל לו, אבל מבחינה רגשית קשה לו להשתחרר והוא הרגיש שאני הופך להיות יותר מדי רגשי. לך תבין אנשים. אני דווקא חשבתי שכל הסחף לכיוון הרגשי, בא מהצד שלו, אבל אם הוא לא היה שם, אז WTF? לא התאמצתי להכנס לראש הבלתי מובן שלו, העיקר שהייתי ברור והוא עצמו אמר שאני תמיד ברור ואילו הוא הבעייתי. נו טוב, אז מה עושים עם זה הלאה?

"אתה רוצה להמשיך ולהפגש שוב?" שאל אותי דותן.

"כן, "היה לך ספק בכלל?" עניתי בפשטות.

דיברנו עוד והפעם החלטנו לא להכנס לשום הגדרות של מהי מערכת היחסים ביננו או אם בכלל יש מערכת יחסים. החלטנו פשוט להפגש כשמתאים לשנינו וליהנות, ומה שיהיה מעבר לכך יהיה. רק דבר אחד ביקש דותן ממני: "תהיה סבלני איתי ורק טוב ייצא מזה". עניתי לדותן שאין לי בעיה עם סבלנות, יש לי רק בעיה עם חוסר בהירות, כי אני צריך שהדברים יהיו ברורים, כי אם קובעים פגישה אני צריך להערך אליה, לארגן ארגונים ולהמציא תירוצים לנסיעות הארוכות אליו, ובמצבי זה לא פשוט אם ברגע האחרון דברים משתנים. דותן הבין את הנקודה ורק ימים יגידו איך באמת זה יתנהל.

באותו יום, זמן מה אחרי שכבר יצאתי ממנו, שלחתי לדותן שתי הודעות קצרות: "תודה על הכל. שמח שבאתי. יום נפלא" ו- "מקווה שנהנית". דותן לא ענה אלא כעבור יום שלם, כשכתב לי במילה אחת: "מאוד!!".  עד כאן הכל היה לא רע, אבל למחרת כבר התחילו השיבושים, כשדותן ביקש ממני בקשה תמוהה, שמייד הביאה לי תחושה דז'וו לא נוחה בעליל: "תוכל להביא לי ג'ל כמו שלך ופופרס? תוכיח שיכול לסמוך עלי!! לא נוגע בזה ולא פותח מלבד איתך! מה אומר?"

הבקשה שלו קצת הרגיזה אותי כי בסיבוב הקודם שלנו לפני 8 - 9 חודשים, כבר השארתי אצלו בקבוק ג'ל ענק שעלה לא מעט כסף וגם בקבוק פופרס שעלה סכום נכבד נוסף, כאילו שיהיה לנו כשאני בא, והוא ניתק אז קשר, אז שוב? פה עשיתי את הטעות הטקטית שלי כשנתתי לכעס לשלוט בי במקום שאשלוט בו. אמנם ניסיתי לרסן את עצמי ולהגיב באופן מדוד כשעניתי: "כבר השארתי לך פעם... זה צריך להיות בדירה" אבל כנראה שהעקיצה היתה גלויה מדי. דותן נעלב וענה בציניות: "לי לא השארת. לא חשוב. טעות שלי לבקש. תיהנה ושבת שלום". בין השורות קראתי משהו אחר כמו: "שלום שלום ואל תבוא לי בחלום". התעלמתי מכך ועניתי כאילו בנונשלנטיות: "אבל אין בעיה, אני יכול להביא. סומך עליך ומחכה להפגש איתך שוב. שבת שלום."

אינני יודע אם הוא לא ירגיש איזו עקיצה חבויה ב"סומך עליך" הזה ונראה לי שחירבשתי את הקשר איתו שוב. הייתי צריך להיות חכם ולא צודק. טעיתי. האם הוא יתן לנו עוד הזדמנות או שזהו זה? אני אמנם כבר לא מאוהב בו ואין לי רגשות אליו, ומה שמעסיק אותי ביחס אליו כרגע זה רק ההנאות והזיונים. האם נזכה עוד זיון? האם הזיונים הבאים, אם יקרו, יהיו טובים יותר. האם, לפחות בסקס, נחזור להרגיש את הניצוצות שעפו ביננו בעבר או שתם ונשלם שוב הקטע עם דותן. החלטתי לשתוק. לחכות ולראות האם יהיו שני קווים להודעה האחרונה ששלחתי לו בווטסאפ או ששוב היא תשאר קול קורא באפילה, אם הוא  כל כך כועס שחסם אותי שוב...

למה אני צריך את זה בכלל? כי כשהענינים איתו זורמים, דותן הוא זיון הסטרי. חד וחלק. גוף השוקולד החלק שלו, חיוכו הביישני, עיניו הכהות ישבנו העסיסי החם והחור הלוהט שלו כשהזין שלי מפלח אותו עמוק חזק וטוב, שווים הכל. הפוטנציאל למשהו רגשי מעבר לסקס בלבד תמיד נמצא שם וזה בכלל יכול לשדרג את כל העניין. לכן אני מקווה שזה לא נגמר שוב. ואם נגמר, אז פאק איט. אולי יחלפו להם עוד אי אילו חודשים אולי שנים, עד שדותן יזכר בי שוב, יצטער על נמהרותו, או שסתם יתגעגע לזין שלי כמו הפעם ויבוא לו לזכות בעוד זיון מעולה שתמיד נהנה ממנו איתי, ואז נזדיין שוב. ואולי לא.

שורה תחתונה, אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות לעוד משהו איתו, גם אם המשהו הזה הוא רק עוד זיון. הגעגועים למה שיכול היה להיות תקועים אי שם, מה שמביא אותי לשיר הזה משנת 1997, בלדת של להקת רוק במיטבה: Aerosmith - I Don't Want to Miss a Thing

אז אחרי שהכותרת הכניסה אותכם לפוסט הזה כדי לראות מי הם הבחורים האלה שעשו לי את היום, צר לי לאכזב אותכם, אבל מדובר בשני שירים יפיפיים של אברהם טל מתוך האלבום האחרון שלו "אורות" שיצא בשנת 2010.

אבל למה בכלל חשבתי על השירים האלה ולמה הם עשו לי את היום? זה מתחיל איכשהו בדותן. כן, כן, אותו דותן שלקח לי את הלב ועשה ממנו קציצות. אותו דותן שטען שאוהב אותי כל כך אבל בחר להעלם מחיי ללא מילה לפני חצי שנה. אותו דותן שלפני שלושה חודשים קיבלתי ממנו מסר אחרון שלא יעזור כלום והוא תמיד יאהב אותי ושתמיד ישא אותי על לוח ליבו. אותו דותן שסימני השאלה שאופפים אותו, את הצהרותיו ואת הפכפכנותו לא מרפים ממני.

אז לפני כמה ימים, אחרי העדרות של כמה חודשים מאטרף והעדר יכולת ליצור איתו קשר, דותן הוציא את הכרטיס שלו באטרף מהקפאה וחזר. לא אלי, לאטרף. לא יכולתי להתאפק ושלחתי לו כמה הודעות אשר לא נענו. אינני יודע אם הוא אוהב או אהב אותי או שהכל היה משחקים. ידעתי שהסיכוי שנחזור אי פעם שואף לאפס, אבל ידעתי עוד משהו: יש פיל שעומד ביננו באמצע החדר ושאני כבר יותר משנה, עוד לפני שהוא נעלם מחיי, לא העזתי לדבר עליו.

ידעתי שאת הפיל הזה אני צריך להוציא משם. ידעתי שאני צריך לנקות מתוכי את המורסה שקיומו של הפיל מעלה בתוכי ואוכלת אותי. ידעתי שרוב הסיכויים הם שאם אני אזכיר את הפיל הזה, דותן יתרגז ואאבד אפילו את הסיכוי הקלוש שאולי הוא יחזור, אבל ידעתי שאני חייב לדבר על זה, כדי שאם אי פעם יתחדש הקשר בינינו, הוא יתחדש ממקום של אמת ולא ממקום של שקרים שמעיקים ומעיקים.

פה בדיוק המקום לשיר הראשון, וזה השיר "אורות" של אברהם טל:

"כל המקומות שבהם היית

עולמות שראית וגילית

כל השאלות שבדרך שאלת

לפעמים לא העזת לגלות...

כל הדרכים נפתחות לפניך

מתגלות מול עיניך בחייך

כל התהיות נעלמות ברגע

ועכשיו ברור מה חשוב ומה פחות...

כל הזכרונות, הדמעות שבכית

שניקו את פניך מהתום

כל החוויות שהעצימו את ימיך

שהדירו שינה מעיניך בלילות"

 [אברהם טל - אורות]

ומה הוא הפיל הזה שמעולם לא דיברתי עליו עם דותן? זה קשור לעובדה שלפני יותר משנה גיליתי כרטיס נוסף באטרף שיש בו את תמונות הערום של דותן. אמנם הוא מצולם שם ללא פנים ומזוויות לא שגרתיות, אבל הכרתי את גופו כמו שאני מכיר את כף ידי והצלחתי לזהות אותו. הכרטיס הינו כרטיס סטוצים של שרלילן נטחן מהסוג הירוד ביותר, שונה כל כך מכל מה שאני יודע על דותן, שזה ממש לא התקבל על דעתי שיש לו כרטיס כזה. דותן שלכל אורך היכרותנו הצהיר שלא שכב עם אף גבר אחר ושלא מסוגל שמישהו אחר יגע בו, דותן הזה הוא מזדיין סדרתי שרק מחפש שיטחנו אותו בעלי כלים גדולים באשר הם? 

הפיל איננו עצם קיום הכרטיס הזה, כי דיברתי על כך עם דותן כשרק גיליתי את תמונותיו בכרטיס ההוא. דותן טען אז שזה כרטיס שפתח האקס שלו במטרה להתנקם בו ושהוא הכניס לשם תמונות ערום שפעם צילם אותו כשהיו יחד. דותן אמר לי אז שאני לא יודע כמה הוא מתבייש בכך שאיפשר לאותו בחור לצלם אותו כך, שזה היה ברגע של שטות ושמאז הוא רודף אחריו ללא הפסק ועושה מה שהוא יכול להציק לו. דותן ביקש שלא אדבר על זה יותר כי זה מעכיר את מצב רוחו ומזכיר לו דברים שהוא לא רוצה לזכור, ואני כיבדתי את זה.

אז הפיל הוא לא עצם קיום הכרטיס, אלא הספק הענקי שנותר בליבי אם זה אכן כרטיס של איזה אקס מתנקם או שדותן פשוט מורח אותי ומשחק משחק כפול, בו יש את דותן הנאמן ואוהב מצד אחד ואת דותן השרלילן הנטחן ע"י כל העולם ולהקתו מצד שני. לא הצלחתי להבין מה אותו אקס ירוויח מקיום כרטיס כזה. הרי אם יהיו אליו פניות ואם יקבעו איתו פגישה אז כשיגיעו יראו שהוא מישהו שונה לגמרי, אז מה הסיפור?

אבל יותר מכך, הדבר העיקרי שלא הצלחתי למצוא לו הסבר והעיק עלי בספקות גדולים, היה התזמון. לא הצלחתי להבין איך שני הכרטיסים, הכרטיס הרגיל והמוכר של דותן והכרטיס של השרלילן הנטחן,  היו נכנסים לאטרף או יוצאים מאטרף באותו זמן. אמנם זה לא קרה תמיד, אבל זה קרה יותר מדי פעמים מכדי להיות מקרי. זה הטריף אותי במיוחד כשהייתי נפגש עם דותן ואז חמש דקות לפני שהיתי נכנס אליו, הייתי רואה באטרף ששני הכרטיסים כבר לא אונליין ואילו חמש דקות אחרי שהייתי יוצא ממנו, שני הכרטיסים היו הופכים להיות אונליין בו זמנית. גם בימים אחרים, כשהייתי בודק לפני כמה זמן היו שני הכרטיסים אונליין, הייתי פעמים רבות רואה בדיוק של "על הדקה" ששניהם יצאו מאטרף באותו זמן.

היו לי כמה ניחושים לגבי המצב. במקרה הטוב חשבתי שזה איזה כרטיס של פנטזיות בו דותן נהנה להסתלבט על גברים תמימים, לחרמן אותם ולהבריז. אולי זה היה נותן לו איזה קיק, אני לא יודע. אבל ידעתי שבמקרה הרע הוא היה נפגש איתם ולמעשה בכלל לא היה נאמן בניגוד להצהרתו.

ואחרי כל ההקדמה הזאת, בחזרה לעניננו. בהודעה הלפני אחרונה ששלחתי לדותן באטרף, כתבתי לו כך:

"עד כדי כך קשה לך לדבר איתי? אין מצב שנשב כמו שני בני אדם שעברו משהו ונשוחח על כוס קפה? לא מגיע לי לפחות את זה? אני עדיין מאמין בך שתתבונן ותבין שאני ראוי לקצת יותר מהתפוגגות ללא שום הסבר...

שלך תמיד

אביב"

זמן קצר אחרי ששלחתי לו את ההודעה הזו, דותן יצא מהאטרף וגם הכרטיס של השרלילן הנטחן יצא. כשראיתי ששניהם יצאו בו זמנית בדיוק באותה דקה, התחרפנתי. נמאס לי מהעמדות הפנים. נמאס לי מהמשחק הזה. נמאס לי מהפיל שעומד באמצע החדר והחלטתי לבעוט בו. לא היה אכפת לי מה תהיה התוצאה, העיקר שהפיל כבר יעוף משם. לא יכולתי להמשיך לקבל א היריקות האלה בפרצוף ולומר שזה גשם. רציתי שהוא ידע שאני יודע. קיוויתי שאם באיזו דרך נס הוא גם יתייחס או יסביר, אולי יש לנו עוד סיכוי, אבל ידעתי שהסיכוי קלוש עד בלתי קיים.

אז ישבתי ומתוך זעם ספונטני כתבתי לדותן הודעה ובה העזתי לשאול את מה שלא העזתי לשאול אותו מעולם. זו היתה זו הודעה שבה דיברתי במפורש על הפיל שבאמצע החדר ועל מה שנראה כמו משחק כפול שלו:

"מעניין שאתה ו"שרלילן ניטחן" יוצאים מאטרף בדיוק באותו זמן... אתה עדיין אומר שזה לא כרטיס שלך? או שיש איזו דרך פלאית שהוא יודע בדיוק מתי אתה נכנס ויוצא מאטרף? אתה אמנם לא חייב לי שום הסבר וזכותך שיהיו לך כמה כרטיסים שתרצה ולעשות מה שבא לך, אבל אחרי כל הסיפורים על האקס שמציק לך ומשתמש בתמונות שלך בכרטיס פיקטיבי שהוא פתח, משהו פה לא נראה הגיוני.

אגב, שמתי לב לזה כבר לפני המון זמן, עוד בתקופה שנפגשנו והייתי מגיע אליך ובו זמנית שני הכרטיסים היו אונליין ואופליין יחד, אבל לא העזתי לומר כלום כדי לא להעכיר את האווירה. קיוויתי שיום אחד אני אבין איך זה קורה כי זה לא התאים לדותן שהכרתי.

ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"?

את ההודעה הזו דותן ראה כנראה רק בשעות הערב כשחזר לאטרף. הוא לא ענה. הוא לא ניסה להסביר או לתרץ. הוא פשוט ניתק את קו התקשורת האחרון שהיה ביננו. הוא חסם אותי ושם אותי ברשימה השחורה, כך שאני לא יכול לשלוח לו יותר הודעות באטרף.

תם ונשלם. אחרי עשרות נסיעות לסוף העולם שמאלה בו הוא גר, אחרי הרבה שיחות, אחרי הרבה כייף והרבה כאב, אחרי שלוש טבעות בו קידשתי את הקשר ביננו, אחרי הרבה סימני שאלה מעיקים ומשחקים מלוכלכים, דותן שם סוף פסוק לסאגה המתמשכת הזו.

אמנם יש לי את הטלפון שלו, אבל לא נראה לי שיש טעם אפילו להתקשר. מה זה יתן? להטיח בו על כך שהוא שיחק בי משחק אכזרי? לנסות להמיס את הקרחון האופף את ליבו ורגשותיו, אם אי פעם היו לו רגשות כאלה כלפי? לומר לו שהוא אטום? לספר לו שהוא מניאק שגרם לי לאבד את האמון באהבה?

ואז פתחתי את הרדיו ושמעתי את השיר המקסים של אברהם טל - מחוזקים לעולם, והרגשתי טוב. שחררתי את המורסה מתוכי. הרגשתי מזוכך. בחוץ הרוחות משתוללות וגשם זלעפות יורד, אבל אני מרגיש משוחרר. הרגשתי מחוזק. איזה שיר נפלא.

"המילים מרגיעות

והרגש עוד סתום

כל מילה במקום

והלב נשאר אטום

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים...

אני רואה שבחיים

הגלגלים מסובבים את כולם

המלחמות, ההיפוכים

בסוף יוצאים מחוזקים לעולם

הזמנים לא קלים

נעלם בין הצללים

מתעורר בבהלה

ונמלט מהשכחה

והימים כל כך יפים

הלילות של החורף הזה

מזכירים לי ימים קסומים"

[אברהם טל - מחוזקים לעולם]

דקות ספורות אחרי ששלחתי לדותן את ההודעה האחרונה עליה השלכתי את יהבי, דותן הגיב:

"אביב... [זה לא השם שלי, אבל נמאס לי לעשות איקסים כל פעם שכותבים את שמי]

אני כאוב..כי האמנתי לך...עברתי התעללות..עברתי מצוקות, והרבה, בעולם שבו אני חי.  גנבו אותי..שיקרו לי...אבל אתה איכזבת אותי מעל הכול. באמת. סליחה על הכול מכל הלב..תצליח.

אני לא עונה יותר..אני בוכה עכשיו..בוכה עמוק... עזוב אותי...תהנה לך ושכח ממני...בבקשה"

לא יכולתי לשתוק ולא יכולתי לשכוח ממנו. הרגשתי שכל מה שאני רוצה באותו רגע זה להיות לידו. לחבק. לנחם. לבכות יחד איתו, וכך כתבתי:

"אלוהים אדירים דותן. אני בוכה איתך. אני רוצה להיות לידך עכשיו. בבקשה תסכים שאבוא. בבקשה. לא אבקש ממך כלום בחיים רק לבוא לראות אותך עכשיו. אנא...

לעולם לא אוכל לשכוח אותך. זה כמו שתגיד לי לשכוח את עצמי. אני בא אליך. בבקשה תסכים לראות אותי. אני רוצה שתחלוק איתי את מה שמעיק עליך. אני רוצה להיות שם בשבילך. שלך ורק שלך אם רק תיתן לי. שתקנו יותר מדי כבר מזמן היינו צריכים לדבר."

תגובתו של דותן לא איחרה לבוא:

"לא אביב. אל תבוא ...שום טוב לא יצא מזה.

תקדש אותי בטבעת יהלום..ואני שלך..תוכיח לי, ואני איתך...בלב שלם. תקדש אותי...תראה שאתה מוכן להכל ואני אאמין לך. כרגע יש תהום פעורה בינינו והיא בגללך.

היית תקווה שלי, אך התקווה הזו נעלמה. תקדש אותי..תוכיח לי.. אל תחפש אחרים.... אתה היחיד שמקיים איתי יחסים... אין לי איש אחר בעולם. תוכיח לי...תקדש אותי..כמו בעל את אישתו...ותעבור איתי חוויה שלמה. אי רוצה קדושה ממך השבוע..תוכיח לי!!!!

בבקשה ממך...זה כל התקווה שלי ממך... אם לא תענה או תסרב אני מבין לחלוטין ואומר לך רק טוב. אני לא מביט לאחור. היית האחרון ונשארת האחרון ששכב איתי במשך השנה האחרונה, תבין כמה אני רציני.

אני דורש משהו חומרי אך זו הדרך שלי לדעת שאתה תמים טהור וכנה איתי. זכותך לסרב ואני רוצה שתסרב כדי שכל הדרמה הזו תגמר אחת ולתמיד.

תוכיח את עצמך ותן לי להוכיח לך את עצמי...אני סומך עלייך. תבוא עם טבעת תקדש אותי גם אם רק לשעה ואז תן ותראה שאני יחיד ומיוחד בשבילך.

רוצה להוכיח לי רצינות? תענה על מבוקשי. אם לא אז לא... הכול בסדר. הכל נתון בידיך, ורק בידיך!!!!!!"

בלשון המעטה לא אהבתי את הבקשה המוזרה שלו. לקנות לו טבעת יהלום כדי להוכיח לו שאני רציני? זה התחיל להריח לי ריח לא טוב של מערכת יחסים בין שוגר דדי לבן טיפוחיו. לא זה מה שאני רוצה להרגיש איתו. זה היה גם קצת חמדני. אחרי שתי טבעות זהב, האחת שאבדה והשניה שנגנבה [אם אכן זה מה שקרה], לא הרגשתי בנוח עם הבקשה הזו. טבעת כזו, אם בכלל, צריכה לבוא אחרי בנית מערכת יחסים טובה ומבוססת ולא משהו שנמצא על כרעי תרנגולת כמו שלנו. מצד שני זה היה התנאי שלו, אז מה עושים?

ידעתי שאני חייב לפתור את הבעיה היום כי אחרת כל השבוע אני לא אוכל לעשות כלום וזה רק יאכל אותי מבפנים. אבל איך פותרים בעיות בלי לדבר? בלי לראות זה את זה? מדברי דותן הבנתי שיש סיכוי לגשר על התהום ביננו, אבל הדרך שלו לגשר עליה לא נראתה לי נכונה. הדרך הזו גם לא היתה בת ביצוע, בוודאי לא מהרגע להרגע ובוודאי לא עכשיו. מאיפה בדיוק הוא חשב שאני יכול לשלוף לו טבעת יהלום בצהרי יום שבת אפילו אם אני רוצה? איך הוא חשב שאני אוכל להסביר לאשתי הוצאה חד פעמית כזו? מה זו החמדנות הזו שנפלה עליו פתאום?

אולי מערכת המושגים שלו כל כך שונה משלי שספק אם אי פעם נגשר עליה? אולי יש משהו בתרבות שהוא בא ממנה שפותר בעיות בדרך כזו? אולי זו ההוכחה האולטימטיבית בעיניו לאהבה שלי ולרצינות שלי? חשבתי וחשבתי ובסוף החלטתי פשוט לצאת לדרך אליו ולנסות לדבר איתו פנים אל פנים. דותן סרב, אבל החלטתי להתעקש. אמרתי לו שהעתיד של שנינו על כף המאזניים, אבל לפני הכל אני חייב לראות אותו ולדבר איתו.

טבעת יהלום בוודאי לא יכולתי לשלוף לו באותו רגע וגם לא רציתי להתחיל כך לפתור בעיות איתו, אבל דותן ביקש עוד משהו. הוא ביקש בלעדיות, כלומר שלא אחפש בחורים אחרים, ואת זה לפחות יכולתי להבטיח לו. אז אולי באמת הטבעת היא רק הדרך שלו להוכחת הבלעדיות? אם להכנס לראש שלו, אז כנראה שהוא חושב שאני לא אלך להוציא כסף על טבעת יהלום למישהו אם הוא באמת לא יחיד ומיוחד אצלי. החלטתי לבוא אליו בכל מקרה, רוצה או לא רוצה. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא ואמרתי לו:

"אם הייתי יכול הייתי מביא לך עכשיו גם את הירח.. אבל אני יכול להביא לך רק את הלב שלי ולהפקיד אתו בידיך. אני שלך ולא יהיה לי אף אחד אחר. אתה ורק אתה. הגיע הזמן שנהיה רציניים. יש לי לב עדין ושביר. שמור עליו. אני בדרך אליך. בבקשה קבל אותי. זה לא פשוט אפילו לבוא עכשיו. תהיה ריאלי וגם הטבעת תבוא. תראה לי שזה רציני בשבילך כמו שזה בשבילי. אנחנו חייבים להפגש עכשיו."

כשדותן הבין שאני בא אליו שלא על פי הכללים שלו הוא לא ענה לי. הוא נשאר מחובר לאטרף [שזה המקום בו הוחלפו ביננו כל ההודעות האלה], אבל לא אמר כלום. ניסיתי לראות את הצד החיובי שבענין. הוא לא המשיך לומר לי לא לבוא, אם כי גם לא אמר שיסכים לפגוש אותי. ידעתי שיש מצב שאני נוסע 100 ק"מ בשביל כלום, אבל ידעתי שכך זה חייב להיות או שהכל יהיה אבוד. זה היה להיות או לחדול. שתקתי ועצרתי את עצמי מספיק. הגיע הזמן לעשות משהו. יצאתי לדרך הארוכה אליו וקיוויתי שהוא לי הזדמנות, או יותר נכון קיוויתי שהוא יתן לנו הזדמנות...