פילבוקס

להתחיל את השבוע בבאסה זה לא דבר נעים והשבוע זה קרה לשנינו, לי ולדני, 26, התימני הרזה הבהיר עם העיניים הירוקות שלי. אצלי זה היה טרול אובססיבי שהציק ואיים לחשוף אותי עד שנמאס לי, הקפאתי את הכרטיס באטרף, חסמתי אותו בווטסאפ ומחקתי מאנשי קשר. שירגע ויחפש עץ אחר לטפס עליו כי כל המשך הדברות איתו רק שופך דלק למדורה. ברגעים כאלה אני רוצה לברוח. רצוי לגעש, ורצוי עם דני שחוש ההומור שלו, החושניות והכימיה הטובה ביננו עושים לי טוב. פניתי אליו והוא אמר שאין לו מצב רוח לסקס אבל סבבה לנסוע לגעש. הייתי חרמן, אבל הייתי עוד יותר מזה זקוק לרוגע של הים, אז החלטתי לנסוע איתו. חוץ מזה, ידעתי שעם דני, גם כשהוא אומר לא לסקס, הלא הזה מכורח הנסיבות לפעמים משתנה לכן. אנחנו נהיה ערומים, השמש, הים והג'וינט ידליקו את החרמנות והרבה דברים עשויים לקרות שם איתו.

בדרך דני סיפר לי מה העכיר לו את מצב הרוח. זה קשור - איך לא - לענינים שבלב. אני יודע שיש לו כבר איזה חודשיים חברה שהוא מאוד דלוק עליה. כן, הוא דו מיני אמיתי. דני אמר שהוא לא רק דלוק אלא מאוהב, אבל יום לפני כן היא הודיעה לו שהם כנראה לא מתאימים. אמנם היו להם מריבות קטנות בעבר, אבל תמיד הוא מצא את הדרך להתגבר עליהם ולשים את האגו בצד, אבל הפעם היתה לו הרגשה שהיא פשוט מוותרת, והאדישות הזו לאובדן האהבה הגדולה שלהם, דכדכה אותו. בעניין הזה הוא גילה הרבה בשלות כשתמיד חיפש את הפתרונות במקום לחפש את האשמים, אבל היא כנראה פחות בשלה ממנו.

דני ממש התייעץ איתי, ראה בי חבר אמיתי שיעזור לו לדעת מה לעשות ואיך להתייחס . היא בלבלה אותו קצת כשמצד אחד ביקשה שיחזיר לה את המפתחות שלה [סימן שמעיד על סופיות הפרידה] ומצד שני שלחה לו מסרים שמוטב לאבד רגע באהבה מאשר אהבה ברגע או שהחיים הם החלטות אם להכנס בדלת זו או אחר וכדומה. מסרים קלישאתיים משהו, אבל לשם מה שלחה אותם אם הפרידה סופית?

פתאום מצאתי את עצמי, לא רק מנסה לעודד את מצב רוחו, אלא ממש מנסה לעזור לו בעצות וגישות איך להשיב אליו את האהבה שלו שהולכת ובורחת לו מהידיים, או לפחות איך לוודא שזה באמת אבוד. אמרתי לו שיכול להיות שבאמת הפרידה סופית, אבל מצד שני, למה לוותר על הסיכוי שזה אחרת אם יש ביניהם אהבה גדולה כזאת? ברור שהם בני אדם שונים עם אופי שונה, אז האם פירושו של דבר שזהו, נפרדים? או שמנסים לגשר על הפערים ולתקן מה שהשתבש כדי לשמור על מערכת היחסים הזו? מה יש לך להפסיד אם תנסה לבדוק את זה? שאלתי אותו, ודני אמר שאם היא תגיד לא, אז הוא ייצא פארש. אז מה? שאלתי אותו. אם זה סופי, אז זין עליה ועל זה שתצא פארש בעיניה. דני הוסיף והקשה: ואם היא תסכים שנחזור אבל זה יקבע איזו התנהלות של כניעה מצידי במערכת היחסים? אז תבהיר שאתה לא בא ממקום של משחקי כוח ואגו מי צודק, אלא ממקום של נסיון לפתור, עניתי לו. אם היא תבין, אז סבבה, אבל אם לא ואם היא תשתמש בזה כאמצעי שליטה, אז תמיד הוא יכול לשלוח אותה לעזאזל. הרי את ה"לא" כבר יש לו. מקסימום זה יהיה "כן". בהליכתנו על החוף בגעש, כשדיברנו על מה הוא אמר לה ואיך היא הגיבה או איך היא היתה אמורה להבין ולהגיב, דני אמר לי שאיתי זה כל כך פשוט שאני מבין בדיוק למה הוא מתכוון. "חבל שאתה לא חברה שלי" הוא צחק ואמר ואני חשבתי שבאמת חבל.

אחר כך התיישבנו על החוף, התפשטנו ונכנסנו להתרענן ולהשתובב במים. נצמדנו זה לזה והתנשקנו, גומעים עמוקות זה את זה ושואבים כוחות זה מזה. הזין עמד לי בטירוף ודני נדלק. התחרמנו קצת במים וחזרנו לחוף לעשן ג'וינט, להכנס לראש טוב ולהמשיך להתחרמן. חיכיתי בציפיה עצורה לאן הענינים יתגלגלו ודני לא איכזב. שנינו היינו זקוקים לזה מאוד אחרי הבאסה שהגענו איתה לחוף. שכבתי על הגב קצת בהיי ודני המשיך לשען ולהכנס לראש טוב. הרגשתי את ידיו מתחילות לרפרף עלי ואז סובבתי את ראשו אלי לנשיקה חמה נוספת. לקחנו עוד שאכטה ואז הטיתי את ראשו למטה אל הזין שלי, ודני החל במציצה מטריפה. הוצאתי ג'ל ושימנתי לו את הישבן השעיר הקטן והמחרמן שלו, בזמן שהוא מוצץ לי וכמעט בולע לי את הזין. ואז הפכתי אותו והזדיינו. זה היה טוב. כמה שזה היה טוב, אבל מישהו החל להתקרב אלינו על החוף והפסקנו. רצנו בערומים ובראש טוב אל המים להרגע קצת, אבל אחרי כמה זמן נצמדנו שוב זה לזה ודני התיישב עלי והחל לאונן עד שהשפריץ חזק. היינו צריכים את זה. מאוד.

ולגבי דני והחברה או האקס חברה שלו, אני לא יודע אם זה יצליח. קראתי מה הוא כתב לה ואמרתי לו שאם אני הייתי מקבל הודעה כזו ממנו, הייתי מתאהב בו על המקום וחוזר אליו בריצה. דני צחק ואמר שרוב המשפטים שהשתמש בהם הם משפטים שלי. הבוקר הוא שוב התייעץ איתי מה לומר לה. הסביר לי מה הוא רוצה לומר ועזרתי לו לומר את זה בגישה מקרבת וללא אולטימטומים מרחיקים. עכשיו הכדור אצלה. אולי היא תגלה ענין לשבת ולדבר איתו ולנסות להציל את הקשר שלהם או שתאמר שאין טעם.  כך או כך, הערפל עומד להתבהר בקרוב. בכל שיחה כזו אני מרגיש איזה דחף לאסוף אותו אל בין זרועותי, לחבק לנשק ולעודד.

אין לי מושג אם באמת מערכת היחסים ביניהם תשתקם או שהיא ויתרה על דני סופית, אבל אני יודע שאם זה יצליח ואם הם יחזרו, אז כנראה כרתתי את הענף שהזין שלי יושב עליו. כי אם הם יחזרו לאהבה הגדולה הזו שלהם, זה רק יגרום לדני להתקרב אליה, ומטבע הדברים להתרחק ממני. אז למה עשיתי את זה? האם מתוך איזה אינטרס מסווה שאם זה לא יצליח, אז אזכה בעוד כמה נקודות זכות אצלו? אולי. אבל אולי גם כי ממש אכפת לי ממנו. אכפת לי מהאהבה ואני רוצה שיהיה לו טוב, אפילו אם זה על חשבוני.

ואם כבר דיברתי על עצים, נזכרתי בשיר חביב וישן משנת 1969

Equals - Michael and the slipper tree

פעם אולי הייתי לוקח את זה כבסיס לסיפור דמיוני, אבל הפעם החלטתי פשוט לכתוב על מה שקרה. האמת שתמיד ידעתי אי שם בירכתי המוח שהסכנה הזו קיימת. העדפתי להדחיק ולחיות את חיי בעולמות המקבילים שלי ולקוות שלעולם לא ייחצו הקווים המפרידים ביניהם. את הסוד על חיי הכפולים איש מחברי ובני משפחתי אינו יודע, וקיוויתי שהדבר ישאר כך גם בהמשך, אבל השבוע קרה משהו שמאיים לנענע לי את הספינה.

זה החל כמו עוד אחד הימים הרגילים האלה. יום חם, חם מאוד. בימים כאלה אני מחפש כל דרך אפשרית לצאת מאורות הניאון במקום העבודה שלי, אל השמש אל החום ואל השעשועים בגעש עם בחור מוכר, מבין כמה בחורים שאני יודע שיהיה כייף איתם שם בגעש.

אבל הפעם אני לא לספר על הבחור שהייתי איתו או הזיון הנחמד או הרוח וסופות החול שקטעו את הביקור באיבו, הפעם אני עומד לספר על משהו שקרה כשהתהלכתי על החוף, בדרכי אל שביל היציאה. הרוח נשבה. אובך וקצת חול באוויר והטמפרטורות צונחות מרגע לרגע. כל מה שרציתי זה לעוף משם והלכתי קצת מהר, מה שגרם לבחור שאיתי להשתרך כמה מטרים מאחור. כשהתקרבתי לשביל העולה למעלה, הבחנתי כי ממול מגיע בחור לבוש בגד ים ונטול חולצה, שגם היה בכיוון לאותו שביל. נתתי בו מבט קצר והיה נראה לי שהוא לא ממש לטעמי. אמנם הוא היה בתחילת שנות העשרים שלו, אבל סבל מקצת עודף משקל, ולא היה ממש רזה או חטוב כמו שאני מעדיף. חוץ מזה היה נדמה לי שיש לו קצת שיער מיותר במקומות שאני מעדיף שיהיו חלקים. לא גיליתי בבחור עניין מיוחד ולא ניסיתי לרמוז לו שום דבר, אבל הבחור המשיך לנעוץ מבטים ולא קלטתי למה.

הראות היתה קצת לקויה אבל הלכנו והתקרבנו, אז הסתכלתי עליו שוב. מקרוב יותר הוא דווקא נראה יותר חמוד, אבל בכל מקרה לא מישהו שהדליק בי איזה זיק של חרמנות, במיוחד כי כבר הייתי אחרי זיון ופורקן ולכן לא התעמקתי יותר מדי בפוטנציאל של האם שווה או לא שווה לעשות איתו משהו. המשכתי ללכת והבחור המשיך להעיף מבטים. זה כבר נראה לי מוזר יותר ויותר, ואז ירד האסימון.

לפתע קלטתי שהוא בן של חברים טובים ושאני מכיר אותי מגיל אפס. הוא היה ילד יפה. הוא היה נער חתיך וכשגדל קצת והיום הוא בחור בתחילת שנות העשרים, עדיין יש לו פנים יפות, אבל הגוף קצת פחות. לא משהו שקצת עבודה בחדר כושר לא יכולה לפתור. מה שעוד ידעתי על הבחור שהוא סטרייט, שבנות נמשכות אליו ושאף היתה לו חברה במשך כמה שנים עד לאחרונה.

לכל השדים והרוחות [והיו פאקינג רוחות באותו זמן] איך הוא הגיע לשם ומה הוא עושה שם עם שורט ובלי חולצה בחוף של הומואים/נודיסטים? אם הוא היה עם בחורה הייתי עוד יכול לחשוב שאולי הוא אחד מאותם זוגות סטרייטים נדירים שלפעמים מגיעים לחוף, אבל הוא היה לבד. אם הוא היה עם תיק גב וציוד טיולים, הייתי יכול להניח שהוא אחד מקבוצות המטיילים שבאים לעיתים (לשמחתי לא כל כך תדירות) לטיול בשמורת הטבע שחוף געש הוא חלק ממנה, אבל לא היה לו שום ציוד טיולים, אלא רק ציוד של מישהו שבא לים.

אני מניח שאותו הרהור עבר לו גם ביחס אלי, אבל אני הייתי בבעיה נוספת. בניגוד אליו, אני לא הייתי לבד. היה איתי בחור,אשר למרות שהלך כמה מטרים מאחורי, נראה היה שכל אדם עם קצת שכל בראש היה מבין שאנחנו יחד, ואם אנחנו ביחד, בחוף כמו חוף געש, ברור שלא באנו לחפש צדפים על החוף בסתם יום חול באמצע היום.

התחלתי להרהר מה היה קורה אם הוא היה מטייל על החוף ומגיע לאיזור שבו הייתי ערום? מה היה קורה אם הייתי מזמין אותו או מתחיל איתו בטעות? מה היה קורה אם היה רואה אותי מזדיין שם? תהיתי מה יקרה אם אתקל בכרטיס שלו באטרף? אם אתחיל איתו בטעות? או אם אראה אותו שוב על החוף...

ידעתי שאם אני זיהיתי אותו, אז גם הוא זיהה אותי ללא ספק, ותהיתי. האם הבחור הומו בארון? אבל בעצם אולי גם הוא חי עם הכפילות הזו של עולמות מקבילים, העולם הסטרייטי הרגיל שבו הוא יוצא עם בחורות והעולם השני, המקביל שבו הוא נפגש בסתר עם גברים כמוני?

לא אמרתי לו כלום והוא לא אמר לי כלום. רק מבטים של שתיקה הוחלפו ביננו. מבטים של שתיקה ותהיה. מבטים של חשש ודאגה. האם יאמר משהו למישהו? האם ישתוק? האם ההורים שלו יודעים על נטייתו ומסתירים את הסוד שלו או שהם לא יודעים כלום. קיוויתי שהם לא יודעים כלום וקיוויתי שהוא עמוק בארון ומעוניין להשאר שם. בשבילי קיוויתי, כי ידעתי שכל עוד הוא שם יש סיכוי גדול יותר שהוא ישמור על שתיקתו ולא יחשוף את הסוד שלי.

מעניין מה יקרה כשאראה אותו באחד ההזדמנויות שאפגוש את הוריו. האמת שהזדמנות כזו עשויה לקרות ממש בשבוע הקרוב. האם יאמר משהו? האם יחייך חיוך של ידיעה והבנה של שותפים לסוד? בידי כל אחד מאיתנו האפשרות לנענע את הספינה בה מתנהלים חייו הבטוחים של האחר. קיוויתי שנוצר איזה שהוא מאזן אימה ביננו, מאזן של "שתוק לי ואשתוק לך".

ובהקשר זה של נענוע ספינות רגועות, נזכרתי בשיר Hues Corporation - Rock The Boat משנת 1974 שנכתב כמובן בהקשר שונה לגמרי:

בסעודת ליל שבת ישבתי בין דבורה לנתנאלה ואילו עידן, שלא היה בן משפחה ישב ממול.  שמתי לב למבטים שהוחלפו בין שניהם. גם דבורה שהבחינה בזה, נתנה בהם מבט בוחן, מה שגרם לעידן להסמיק קצת ולנתנאלה להשפיל את פניה. הוא השתדל להביט ישר אלי בהמשך הארוחה ורק פה ושם להגניב מבט מהיר לנתנאלה, כשדבורה הסבה את מבטה.

דבורה אולי לא הבחינה בהגנבת המבטים שלו לנתנאלה, אבל בהחלט שמה לב לחיוך הנסוך על פניו כשהביט בי, הגרסה הגברית של נתנאלה. ההבעה על פניה העידה על מבוכה מסוימת, כאילו היא חוככת בדעתה אילו משתי האפשרויות גרועה יותר: שלעידן יש יחס מיוחד אלי או שמתחיל להתרקם משהו בינו לבין נתנאלה, בתה האהובה ובבת עינה. דבורה נקטה בגישה מאוד מגוננת ביחס לנתנאלה. לדעתי היא גוננה עליה יותר מדי ולא ממש סיפקה לה כלים להבין כיצד להתנהג בחברת בחור שמעונין בה. בניגוד למקובל, היא אף לא היתה מעונינת לחתן אותה מוקדם ככל הניתן והיו לה בענין זה ויכוחים לא מעטים מול בעלה.

דבורה רצתה שבתה תסיים את האולפנא לבנות ותרכוש מקצוע. לגבי חתן, היא התכוננה לבחור אותו בשבע עינים ולא להרשות לכל זב חוטם לפלבל עיניו לחמודותיה של בתה. היא חיבבה את עידן, אחרת לא היתה מחברת ביננו, אבל מכאן ועד הסכמה לקבלו כחתן לבתה, עדיין היה מרחק רב. אולי גם, בחושיה החדים, הבינה דבורה שעידן לא הכי סטרייט שבעולם. תמיד תהיתי אם זו היתה מלכתחילה הסיבה שהיא ברכה על הקשר ביננו והיתה אחראית בעצם לקיומו. אם אכן היא הבחינה בשונותו של עידן, אז היא ממש לא יכולה היתה לעבור בשתיקה על התהוות קשר בינו לבין נתנאלה.

כבר כשהם נכנסו לביתנו באותו יום שישי היה נראה לי שהיא קצת הופתעה לגלות את עידן מתארח שם אצלי, שבוע אחרי שבוע, אבל הסוותה במהרה את חוסר שביעות הרצון שלה מכך. רק אני, שמכיר אותה כל כך טוב, הספקתי להבחין בכך. אמי, לעומת זאת, לא חשבה שיש איזו שהיא בעיה ביחס לקשר הזה. להיפך, היא אף ניסתה לעודד אותו כשאמרה לי לאחר הסעודה "אולי תיקח את עידן ונתנאלה לסיבוב בשכונה" פותרת כל את חשש היחוד בהמצאותם בנפרד. דבורה לא ממש אהבה את זה אבל נאלצה להסכים בחירוק שיניים ליוזמתה של אימי ושלושתנו יצאנו משם בצעדים קלילים, לפני שמישהו ישנה את דעתו.

לקחתי אותם לגן הציבורי שנמצא בקרבת מקום. לא יודע מה חשבתי באותו זמן, אבל שלושתנו התיישבנו על הספסל הירוק כשאני באמצע ועידן ונתנאלה משני צדדי. התרווחתי לי בנחת על הספסל נשען לאחור ואף עצמתי את עיני קלות כששני אלה רכנו קצת קדימה להביט זה בזה כשהם משוחחים. אחרי זמן מה הצעתי שאולי אעבור לספסל אחר, כדי לתת להם יותר פרטיות, אבל דווקא עידן החליט לשחק לי אותה כמקפיד על קלה כחמורה ואמר לי שאשאר שם, למרות שאם היו שניהם יושבים יחד על הספסל במקום פתוח ואני עדיין בקרבת מקום, לא היתה כל בעיה הלכתית בכך.

אחר כך הבנתי למה הוא רצה אותי שם לידו, כשהרגשתי את ידו השמאלית של עידן מלטפת את גבי מתחת לחולצה בזמן שהוא מדבר עם נתנאלה. זו היתה הפעם הראשונה שעידן נגע בי ביוזמתו והוא עשה זאת בחסות האפלולית היחסית ששררה בגן. שוב תהיתי אם אני התחליף עבורו למגע שלא יכול היה להיות לו עם נתנאלה או שנתנאלה היא רק הכיסוי למשיכתו האמיתית כלפי.  כל זה כבר היה יותר מדי בשבילי וקמתי משם. אמרתי להם שאני זז לחבר ושמצדי ישארו לדבר שם ונפגש בעוד שעה בכניסה לבית כדי שאף אחד לא יחשוד בכלום.

אני לא יודע מה קרה שם ביניהם על הספסל ואם קרה משהו, אבל נתנאלה נראתה לי קצת נסערת או שמא משולהבת, כשנפגשנו שוב בכניסה לבית כעבור שעה קלה. עידן גם לא אמר לי שום דבר כשנכנסנו איש איש למיטתו. לא היו מזמוזים ולא חירמונים. הוא שב והתכנס לתוך קונכיתו ומה שהיה שם בינינו או לא היה, חלף ללא שוב. כשנפרדנו למחרת עוד דיברנו על כך שכנראה נפגש בעוד שלושה שבועות, אבל ביני לביני הרגשתי שהאמירות הללו נעשו רק מהשפה אל החוץ.  

בשבת ההיא עידן לא הגיע. הוא גם לא צלצל. הנחתי שכל הענין פשוט היה גדול עליו ועברתי על כך לסדר היום. ניסיתי לשכוח מהקראש שהיה לי עליו, אבל הטלפון שקיבלתי מנתנאלה במוצאי שבת לא נתן לי לשכוח. היא סיפרה לי שהוריו של עידן התקשרו להוריה דרך השדכנית בלומה ושמדברים על שידוך ביניהם. היא הודתה לי על עזרתי ואמרה שאם לא הייתי שם עידן לא היה מעז לומר לה שהוא מעוניין, "כי הוא כזה ביישן כמו שאתה בטח יודע".

"אז מה אתה חושבת, נתנאלה? הוא נראה לך?"

"הוא מאוד חמוד וגם ידען לא קטן בגמרא ופוסקים. השדכנית שאלה עליו את הר"מ והוא נשמע מרוצה מלמדנותו, אז גם אבא מרוצה ואם אבא מרוצה אז כנראה שיהיה שידוך" אמרה בעליצות יתר לטעמי והכניסה אותי להתלבטות נוספת.

"אתה לא שמח בשבילי, איתי?" שאלה נתנאלה עם טיפת דאגה כששמה לב לכך שאני לא שותף להתלהבותה.

"אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה... רק תבדקו טוב את כל הפרטים עליו ו... על המשפחה... אני לא מכיר אותו זמן רב כל כך" אמרתי משתדל ללכת בין הטיפות "תמיד כדאי לבדוק טוב שאין שום שלדים בארון של ... המשפחה".

"כן, ברור, השדכנית בלומה עושה חקירות יסודיות לפני שהיא מאשרת והיא לא מצאה שום דבר בעייתי, אז אני מניחה שהכל בסדר. אגב, אל תאמר לו שסיפרתי לך על השידוך. הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לך בעצמו, אז תעמיד פני מופתע כשיבוא אליך מאוחר יותר הערב."

"הערב? הוא אמור לבוא אלי הערב? הוא לא הודיע כלום..."

"זה מה שהוא אמר לי, שיגיע אליך בתשע בערך ומשם ימשיך כבר לישיבה במקום לחזור לשם ביום ראשון בבוקר."

"טוב, אז אני אלך להתארגן כי זה רק עוד שעה והחדר שלי בבלגן גמור...חחח."

"שיהיה לך שבוע טוב, איתי."

"שבוע טוב גם לך נתנאלה."

ארגנתי את החדר במהירות ורצתי למקלחת. התלבשתי במשהו קצת יותר מוצלח מהטרנינג המהוה שלבשתי לפני כן וחיכיתי לבואו של עידן, שדייק כהרגלו.

"שבוע טוב, עידן. איזה יופי שבאת, איתי מחכה לך?" שאלה אימי כשעידן הגיע.

"ששש... זו הפתעה, הוא בחדר?"

"כן אתה יכול לגשת לשם, אני חושבת שהוא ער, שמעתי אותו מתקלח מקודם"

"תודה, ושבוע טוב גם לך תקוה" שמעתי אותו אומר ורגע אחר כך נשמעה הדפיקה בדלת חדרי.

ניגשתי לפתוח את הדלת ועידן עמד שם, יפה כתמיד, עיניו בורקות וחיוך מהוסס מאיר את פניו. נסוגותי לאחור כדי שיכנס אבל אחרי שסגרתי את הדלת, בלי לחשוב הרבה, ממש התנפלתי עליו בחיבוק חם של געגועים. נראה לי שעידן הובך מעט למרות שמהר מאוד חומי המיס את שרידי התנגדותו הקלים וכשהתכוונתי לנשק אותו קלילות על לחיו החלקה, הוא סובב את פניו כך שנישקתי אותו על השפתיים. הנשיקה הקלילה הפכה לפתע לנשיקה עמוקה ורטובה כשלשונו גיששה את הדרך לתוף פי, מתפתלת סביב לשוני ויונקת אותה פנימה לתוך פיו. דקה או שתיים אחר כך התעשת עידן והדף אותי קלות.

"לא, לא, לא, לא כך זה היה אמור להיות בכלל, רציתי רק לדבר איתך, יש לי משהו חשוב לומר לך איתי" אמר עידן והתיישב על המיטה שלי. התיישבתי לידו וחיכיתי שימשיך בהצגה שלו.

"אני לא רוצה להיות הומו איתך, איתי. די. אל תהיה מסית ומדיח. צריך לכבוש את יצר הרע, כך אומרים. אני לא יודע מה קורה לי כשאני איתך. כאילו אני אינני אני ואז אני שואל את עצמי מי אני בכלל. טוב לי עם נתנאלה. ההורים שלי פנו לשדכנית בלומה שדיברה עם ההורים של נתנאלה ונראה שאנחנו משתדכים. אני רק רוצה את הברכה שלך. את ההבטחה שלך שלא תקלקל, שלא תעמוד בדרכי. אני חושב שמצאתי את האושר שלי, את הנחת שלי, נתנאלה היא כל מה שאני צריך והיא תעזור לי לשכוח את כל השדים שמתרוצצים לי בבטן."

"אז זה מה שאני? מסית ומדיח? יצר הרע? שד שמתרוצץ לך בבטן? שמת לב שלא אמרת לרגע שאתה אוהב אותה? חושק בה? רוצה אותה בגלל מה שהיא  ולא בגלל שנוח לך שידוך כזה? תגיד לי את האמת, עידן. אם לא היו את כל הכללים, חוקים, רבנים, מוסכמות חברתיות וכל שאר המחסומים והמכשולים, עם מי באמת היית רוצה להיות? במי באמת אתה חושק? בי או בנתנאלה?"

עידן שתק ועצם את עיניו. "שתיקה כהודאה" אמרתי.

"אתה חייב לספר לה על הנטיות שלך, עידן, אתה לא יכול להוליך אותה שולל, אחרת זה מקח טעות שיכול להביא לביטול הקידושים אפילו!" תקפתי אותו בשפה שהוא מבין.

"אני לא יכול, אסור שאף אחד ידע עלי, החיים שלי יגמרו אם מישהו ידע..." אמר עידן ולא הותיר לי ברירה אלא לעשות את הצעד שלי. אם אני לא יכול לשכנע אותו לוותר על השידוך המופרך הזה, אם אני לא יכול לשכנע אותו לספר לה את האמת על נטיותיו לפני החתונה, אם אני לא יכול להיות מי שיעשה לו אאוטינג בשביל כדי למנוע עוגמת נפש מאחייניתי האהובה, יש עוד דרך אחת. דרך אחת בלבד.

זה מה שחשבתי כשהתפשטתי במהירות כשעיניו העצומות של עידן סרבו לראות את האמת הערומה. זה מה שחשבתי כשכיסיתי את פניו בנשיקות והפשטתי אותו במהירות מכל בגדיו כשהוא רק מפזר מחאות עמומות ולא ממש מתנגד. זה מה שחשבתי כשיצאתי למסע של ידי על גופו, כשאני מגרה אותו בכל דרך שאני מכיר והוא רק רוטט מעונג. זה מה חשבתי כשהרטבתי היטב את פי הטבעת שלו בלשוני הרטובה, גורם לו לאנחות עמוקות של עונג כפי שלא ידע מעולם. זה מה שחשבתי כשחדרתי לבסוף לחור הבתולי שלו, חוסם בכף ידי את זעקתו העמומה ואחר כך את אנקות העונג כשהזין שלי חופר בנקודת הג'י שלו מביא אותו לגמירה בפרצי זרע אין סופיים כשאני גומר באותו זמן בתוכו, מזריע אותו בזרעי החם, עושה אותו שלי.

אחרי שהסקס הפראי הזה הסתיים, דמעות זלגו על לחיי עידן. הוא מחה את דמעותיו בידו, לבש את בגדיו, מתעלם מהזרע הנוטף מתוכו, הביט בי במבט עצוב אחרון, אמר לי בעצה "שלום איתי", באופן שנשמע כמו "שלום ולא להתראות" ועזב את החדר. לא היתה שום חתונה עם נתנאלה וזמן מה אחר כך שמעתי שהוא עזב את הישיבה הסמוכה לעיר מגורי ועבר לישיבה אחרת בצפת. שם אולי ימצא מרגוע לנפשו המסוכסכת עם עצמה.