פילבוקס

מדי פעם אני מגיע בהתנדבות לסייע בסדנת "מהות" של הומניקיישן שסיפרתי עליה פה ושם בבלוג. לאחרונה, כשהגעתי להתנדב באחד התהליכים שעוברים בזוגות, אני יושב לי בצד ימין ומחכה. פתאום המנחה קורא לי ושולח אותי לקצה השני של האולם להשלים מקום. אני מתיישב שם ואז אני רואה אותו מולי. מישהו מוכר. לא שאני מכיר באופן אישי, אבל מישהו מוכר. מה הסיכוי שדווקא אני מכל המסייעים אעבוד איתו? קצת יותר מאחוז אחד, אבל זה קרה. הוא בחור חמוד ונאה. אני עושה את עצמי שלא מכיר אותו, כדי להשאר ממוקד במטרה ואנחנו מתחילים בתהליך. זה אחד התהליכים המעצימים ביותר בסדנה. היה מעניין לעשות את התהליך איתו ולראות את מבע התדהמה על פניו כשהגיע הרגע שהוא הצליח לסיים את התהליך בהצלחה.

אחרי כמה ימים הגעתי לערב מסכם של הסדנה במסגרת תפקיד אחר ובמינגלינג שלפני תחילת הערב ניגשתי לומר לו שלום ולשאול אותו איך היה לו בסדנה. הבחור שפע מחמאות וסופרלטיבים על מה שקלט בסדנה ועל השינוי שעבר תוך כדי. "אני למשל סוג של הומופוב" הוא אמר לי בכנות, למרות שלא היה לו שמץ של מושג שאני בקטע בכלל. "אני מתרחק מכל מגע גברי. אפילו אם אני צריך לחבק גבר זה מין יותר טפיחות על הגב מאשר חיבוק אמיתי. עכשיו בפעם הראשונה, אני מרגיש משוחרר. בוא קח חיבוק אמיתי" הוא סיים את דבריו וחיבק אותי באמת מכל הלב, ואני כמובן חיבקתי אותו בחזרה. לא היה בזה שום דבר מיני, אלא רק הבעת תודה למישהו שהיה שם איתו באחד הרגעים המשמעותיים ביותר בסדנה, הבעת קרבה, וחום אנושי בין אדם לאדם. מסתבר שאפשר גם אחרת. אחר כך הוא עוד המשיך לדבר בשטף על חייו, כמעט בלי שאשאל אותו כלום, כאילו רצה לשחרר משהו. צעירים היו אומרים שהוא "חופר", אבל לי יש סבלנות, נתתי לו לדבר. אחר כך אמרתי לו שאני מקווה שאראה אותו כאן בעוד פעילויות בעתיד ונתתי לו עוד חיבוק פרידה לפני שהלכתי לדבר עם אנשים אחרים. היה ערב מוצלח ומעניין.

אגב, אם מישהו או מישהי שקוראים מה שאני כותב על הסדנה מעוניין להגיע לערב מבוא שבו מציגים את הסדנה, לראות ממה אני כל כך נהנה, וממה כמעט כל מי שעבר את הסדנה המדהימה הזאת מתלהב כאילו חיברו לו איזה מנוע טורבו מאחור, אז אתם יותר ממוזמנים להגיע. ערבי מבוא כאלה נערכים פעמיים בחודש והערבים הקרובים הם ביום א' 30.11.14 שעה 19:30 או ביום ג' 16.12.14 שעה 19:30, בבית פריזמה, רח' אפעל 23 קרית אריה פתח תקווה. הערבים מסתיימים בסביבות שעה 22:00, ההשתתפות חינם, יש כיבוד ויהיה ערב מעניין. גם אני, אולי, אהיה שם.

ולסיום שיר לא חדש, משנת 2005, אפרת גוש - טוב לבד. שיר שלאחרונה מאוד התחברתי אליו, ובמיוחד לקטע הבא:

"רגע עם עצמי
להבין אולי
טוב לי בחיי
לאהוב אותי
לקבל אלי
את כל אמונותי"

הסדנה הזו היא אולי רגע כזה של פסק זמן ממירוץ העכברים שכולנו מצויים בו, זמן להתבוננות על החיים, על עצמך ועל התקשורת שלך עם הסביבה ורכישת כלים ושיטות לחיים טובים ומוצלחים יותר. האזנה וצפיה נעימה.

*הערת שוליים במיוחד לארטיסט: בהשפעת התגובה שלך לפוסט הקודם, יצא לי עוד פוסט נקי. שינוי מרענן עבורי. *הערת שוליים לשאר הקוראים: אל דאגה, עוד יבואו פוסטים חרמניים גם בעתיד.

לאחרונה נודע לי שמסיבות הסמויות מהעין הגיע הבלוג שלי לטבלת הבלוגים הפעילים. לא הרגשתי שהדבר גרם לאיזו עליה בכמות הכניסות לבלוג, אבל לצערי כמה ימים אחר כך הרגשתי במשהו אחר: הצנזורה נכנסת לפעולה...

ככל הנראה עקב הכללת הבלוג בטבלת הפעילים, הגיעו אליו אי אלו הומופובים שלא היו מוצאים את דרכם אליו, ואחרי שלוש וחצי שנים של פעילות שקטה ללא הפרעות, שלחו תלונות על תכניו של הבלוג והתמונות אירוטיות שאני מפרסם בו.

בעקבות זאת קיבלתי מכתב "אהבה" מצוות ישרא-בלוג שזה תוכנו:

שלום פילבוקס,

לאחרונה קיבלנו מספר תלונות על הבלוג שלך ועל התכנים שלו.

אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר סובלניים ולהימנע מצנזורה, אבל יש תקנון לאתר והבלוג שלך גם נמצא כעת בפעילים והרבה יותר חשוף לקהל.

אנחנו נאלצים לבקש ממך להקפיד על התמונות שאתה מעלה לבלוג, שרבות מהן עוברות את גבול האירוטי ונמצאות לחלוטין בתחום הפורנוגרפי, וזה כולל גם למחוק את התמונות הקיימות שמופיע בהן עירום מפורש.  

לחילופין, תוכל להפוך את הבלוג לפרטי ואז תהיה חופשי יותר בתכנים של הבלוג.

למותר לציין שאחרי מעל שלוש וחצי שנים שהבלוג פעיל, תפסה אותי ההודעה הזו מופתע לחלוטין ובתחושה של סטירת לחי מצלצלת לחופש הביטוי שלי ושל כל קוראי הבלוג, ישבתי לכתוב את התשובה הבאה:

שלום לצוות ישרא

קראתי את הודעתכם ותמהתי עליה מאוד. בדקתי את עצמי ואת כל הפוסטים שפרסמתי בשלושת החודשים האחרונים ולא התפרסמה שום תמונה שחורגת מאירוטיקה או מהסטנדרט המקובל לאירוטיקה בישרא בבלוגים דומים שאני קורא.

לא ביקשתי להכנס לשום טבלה של פעילים ואבקש  שתמחקו אותי מטבלת הפעילים.

ככל הנראה תכני הבלוג צריכים להגיע לידיעת אלה שמתענינים באירוטיקה הומוסקסואלית ולא לסתם מבקרים אקראים פוריטנים והומופובים שככל הנראה פנו אליכם ואין להם מה לעשות בבלוג שלי אם תכניו לא לרוחם.

אני מקווה שאוכל להמשיך לנהל את הבלוג שלי בישרא באותה עצמאות וחופשיות שנהגתי גם בעבר ואשר זכתה לאהדה רבה בקרב הקהילה הגאה במשך שלוש וחצי שנים של שקט, בלא צורך לסגור אותו בגטו של בלוג פרטי.

בברכה

פילבוקס

אין לי מושג אילו תמונות עוררו את מורת רוחם של המתלוננים הפוריטנים. בדקתי את כל התמונות שפרסמתי בשלושת החודשים האחרונים ולא מצאתי בהן אף תמונה החורגת מאירוטיקה בסטנדרטים המקובלים גם בבלוגים דומים בישרא.

למרבה הצער, עקב העונש הזה שנקרא "טבלת בלוגים פעילים" הבלוג שלי נמצא על הכוונת ההומופובית-צנזוריאלית. אני מקווה שיורידו את הבלוג שלי מטבלה זו כפי שביקשתי ויתנו לי לנהל אותו באותה חרות וחופש היצירה שאיפיינה אותו בכל השנים מאז קיומו ושלא הפריעה לאף אחד. אחרת, אין טעם בכל הענין  L

נותר לי רק לקוות שכל הניג'סים-הפוריטנים-הומופובים יעזבו את הבלוג שלי בשקט ויאפשרו לי ולכל הקוראים את החופש להמשיך ליהנות ממנו כמו בעבר. וזה מביא אותי לשיר שבחרתי לקשט איתו את הפוסט הזה:

Khadja Nin - Sina Mali, Sina Deni (I'm Free)  משנת 1996: