צפצוף ההודעה הזו בווטסאפ הפתיע אותי. אחרי כחצי שנה של היעלמות והתעלמות, שהפעם העברתי אותה בשלום ובלי תהיות מיותרות, הוא לפתע פנה אלי. כן, הוא. דותן. האתיופי החתיך המיתולוגי שלי, שלא היה אף פעם שלי בעצם. דותן שכל החודשים האלה הייתי כנראה חסום אצלו בווטסאפ ולא ניסיתי לחשוב אפילו למה. לפתע הוא כתב. אולי זה בגלל הימים הטרופים האלה שהביאו אותו לאיזה חשבון נפש ואולי סתם חרמנות רגעית. ההודעה היתה: "געגועים. זכותך לא לענות! אך דע שאתה בליבי וראשי כל יום. רק שלווה ורוגע בימים מטורפים אלה. דותן."
"גם לך, יקר היית ויקר לליבי תשאר", עניתי לו.
"כשיצא ותרצה אשמח לבלות איתך במיטה. תאמין או לא, לא היה לי אחריך איש ולא מעוניין באיש." אמר דותן.
"אשמח. אולי זה מהיר מדי אבל מחר בערב אני חופשי, מה שלא קורה הרבה, אבל במקרה נוצרה הזדמנות. אם מסתדר לך סבבה, ואם לא אז בפעם אחרת."
"אוקיי. מחר אוכל להפגש איתך בשעה .... ונהנה אם תוכל לכמה שעות. אם לחוץ או לא מספיק אז פעם אחרת" הוא ענה.
זה דווקא סבבה לגמרי מחר ב... עד ...." עניתי לו.
"אתה נהנה ורוצה סקס איתי?" שאל דותן.
"בוודאי. מאוד" עניתי.
"אני מדי פעם מאונן וחושב רק עליך... תבוא ותהיה סקסי מחר.. כמעט כתבתי לך אוהב אותך... אבל לא תאמין לי"
"אני שמתי את המחשבו והאמונות בצד. אני זוכר משפט יפה שנכתב בספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. משפט שתמיד אהבתי ומתחבר לי לעניין: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך". כל השאר זה פרשנויות. ניפגש בכייף."
"קיבלתי את מה שכתבת... (אף על פי שדקר לי את הלב)" כתב דותן.
"לא התכוונתי לעקוץ כלל. אתה מיוחד מדי לכך. את הלב שלך אני רק רוצה ללטף, לא לדקור".
דותן ראה והפעם לא השיב, אז החלטתי לכתוב לו עוד משהו שצץ לי בראש: "לפעמים אנחנו מזכירים לי שני קיפודים. כל כך רוצים אבל גם חוששים. איך הבדיחה אומרת? איך שני קיפודים עושים אהבה? - בזהירות..." והוספתי: "נשיקות לשפתיים היפות שלך".
אז פגשתי את דותן, השחור המתוק, באחד הימים הקשים שלו. הוא פוטר מעבודתו על רקע לא מוצדק שהרגיז אותי יותר ממה שהרגיז אותו, אבל הוא נזקק לחיבוק ובאתי. יקרוב לשעתיים נסעתי אליו בגלל פקקים, רק בשביל לאכול ביחד סושי, לדבר, לשכב איתו לבוש במיטה, להתחבק, קצת להתנשק, ובעיקר ולתת לו את התמיכה המורלית שלי. הוא לא היה בראש לסקס ואפילו לא במיוחד להתחרמנות. הוא רק רצה מישהו להרגיש בטוח איתו.
כששכבנו חבוקים, הוא הביט לי עמוק בעיניים ושאלתי אותו על מה הוא חושב. דותן ענה שהוא חושב שאני אדם חזק שהוא שמח להרגיש שאני איתו. אמרתי לו שאם הוא מקבל בשלווה סטואית כזו את הפיטורים הבלתי מוצדקים שלו ולא יוצא למלחמות, אז הוא החזק. דותן אמר שהרבה אומרים לו שהוא משדר חוזק, אבל הוא לא מרגיש חזק בכלל. הוא הסביר לי שבמקום שלא רוצים אותו הוא לא מתעקש, כי הוא רוצה להרגיש רצוי, אחרת אין טעם לשום דבר.
התחבקנו עוד ועוד והוא גם אמר לי שהוא אוהב אותי. לי עצמי יש לי ספק באיזו אהבה מדובר. אני עדיין לא מרגיש שהוא אוהב אותי במובן הרומנטי, אולי זה יגיע ואולי לא, אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי. נראה לי יותר שהוא אוהב אותי כאדם או כחבר, אבל ימים יגידו לאן הענינים יתגלגלו.
כשהייתי בדרך חזרה הוא שלח לי הודעה : "הערכתי אליך היא אין סופית!". אז כתבתי לו: תודה נשמה, הכל באהבה". ביני לביני תהיתי שאם הוא כל כך מעריך אותי אז למה הוא קשה אלי? עוד חשבתי שהייתי מעדיף שיעריך אותי קצת פחות אבל יחשוק בי קצת יותר. לא יודע אם זה רק בגלל מצב רוחו העכור עקב הפיטורים או שמא החשק ירד לו. העובדות הן פשוטות, כבר חודש לא עשינו סקס ואני לא רואה רמז אפילו לרצון מצידו לעשות את זה. ווטאבר. כשיבוא אז זה יבוא, בינתיים יש מספיק בחורים טובים וחמודים מסביב שרוצים יכולים ונהנים, ואני כמובן נהנה גם איתם.
אה, והיה עוד משהו מעניין, דותן אמר שעכשיו אחרי שפוטר אז בעצם יש לו זמן פנוי לבוא לעשות את הסדנה שאני מדבר עליה כל הזמן. בדיוק השבוע ב- 9.12 מתחילה סדנה חדשה. הוא ביקש ממני את הטלפון ואמר שהוא הולך להרשם. דותן היה הסיבה העיקרית שהלכתי בעצמי לעשות את הסדנה ותהיה סגירת מעגל אם הוא יעשה אותה בעצמו. חוץ מזה, מהיכרותי איתו אני מאמין שהסדנה הזו היא הדבר שהכי יכול לעזור לדותן להשתנות ולהפתח במקומות שהוא סגור וחסום כל כך. הלוואי שזה יקרה. אמרתי לו שזה יהיה רגע מאושר לראות אותו שם ולהיות שם בשבילו.
ולדותן, ולכל מי שמחפש התחלה חדשה או דרך חדשה וילך אי פעם לעשות את הסדנה הזו, סדנת מהות, אני מקדיש את השיר היפהפה והנוגע ללב - מירי מסיקה - שיר תקווה, משנת 2005:
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה"
שמונה חודשים של המתנה ארוכה הסתיימו והתימני הבהיר
והחמוד שלי חזר, ובגדול. הפעם הוא לא ביטל והוא לא דחה. הוא רק איחר איחור
"קטן" של חצי שעה, אבל מראש אמרתי לו רבע שעה לפני הזמן הנכון, כי אני
יודע עם מי יש לי עסק, אז יצא שחיכיתי רק רבע שעה.
כשנכנסנו לחדר, שכחנו עד מהרה את כל המעצורים ופשוט
נצמדתי אליו בחיבוק חזק כל כך שכמעט מחץ את השחיף החמוד הזה. ידי נשלחו עד מהרה
מתחת לחולצה שלו בליטופים שהעמיקו דרומה לישבן הקטן, השעיר והסקסי שלו ולחור החלק.
גם הוא לא טמן את ידו בצלחת, אלא מהר מאוד החלק לפתוח לי את המכנסיים ולחפון לי את
הזין. הכל תך כדי נשיקות צרפתיות חמות ורטובות ללא הפסק. וואוו כמה שזה היה טוב.
באותו רגע לא ענינו אותי חדירות או מציצות. רק להיות צמוד אליו. גוף ערום לגוף
ערום, כשאנחנו עומדים במרכז החדר, מתלטפים, מתחבקים ומתנשקים.
הרגשתי את תשוקתו המשתלהבת בנשימותיו הכבדות וזה היה
יותר טוב מכל sms חרמני, שלא היה לפני הפגישה. במקום במילים, הגוף
שלו דיבר והגוף שלי ענה לו. אחר כך הגיעה גם המציצה הטובה, אבל יותר מכל הישבן שלו
והזין שלי חיכו זה לזה. כשהושבתי אותו בחיקי והתחככנו, ידעתי שעכשיו זה קורה. אין
מה לעשות. הוא דרש את זה והוא קיבל את זה, את הזין שלי חם ותאוותן שחדר אליו לכל
עומקו.
אחרי החדירה נשארנו כך ללא תנועה, כשאני נותן לו להתרגל
מחדש לזין שלי הנעוץ עמוק בתוכו, וזה היה טוב. ממש טוב. התנשקנו שוב והתחלתי
להרכיב אותו על הזין שלי. המשכנו ברכיבה הזו אחר כך גם בג'קוזי. שם, הוכחתי לו
שאכן הג'ל שלי [ID סיליקון] עמיד במים, והמשכנו להזדיין בטירוף
בתוך המים המבעבעים והקצף השוצף, עד שהוא גמר.
אחרי התרגעות בג'קוזי ועוד סבב של זיון, חזרנו למיטה. שם
לא עצרנו, הזדיינו חזק בדוגי, על הגב, על הבטן ועל הצד, כשהג'וינט שעישנו קצת,
ממריץ אותנו עוד יותר, עד שהוא כבר לא יכול היה לקבל יותר, והפסקנו. פעמיים - שלוש
נוספות חזרנו איכשהו להזדיין שוב ושוב הוא עצר. לא רציתי להכאיב לו יותר מדי וכבר
חשבתי לוותר. שכבנו חבוקים ערומים וחרמנים, אבל הוא לא רצה שלא אגמור והתחיל שוב
לחרמן אותי, בידו העדינה והנמרצת ובגופו הדקיק שהתפתל כנחש על גופי, וכשנשקתי אותו כשהיד שלי משחקת לו בזין, הוא אמר לי: "ככה אני אוהב אותך" והיה נעים לשמוע את זה.
למרות החרמנות המתלהטת, ידעתי שהפעם כבר לא אחדור, כי כאב לו והוא כבר לא יכל להכיל אותי יותר. השכבתי אותו על הבטן והתחככתי לו בחריץ מבחוץ בתנועות של מעיין זיון. זה חירמן אותו
בטירוף וגם אותי. רק אז כשהייתי משוחרר מהחשש שאני מכאיב לו, הצלחתי להגיע לשיא.
כהרגשתי שאני קרוב לגמירה, חדרתי אליו שוב וגמרתי בטירוף. גם הוא כמעט גמר באותו
רגע בפעם השניה, ונשארתי בתוכו עוד דקות ארוכות כשאנחנו שוכבים מכורבלים בחיבוק
כפיות נעים וטוב. פה ושם הוא גם סובב את ראשו לאחור כשלשונותינו מתערבבות זה בפיו
של זה, וידינו מלטפות זה את זה.
שמחתי שהוא עשה כל מה שיכול היה כדי לענג אותי והמשכתי
למזמז אותו עוד זמן רב אחר כך, גם במיטה וגם במקלחת. שם, תחת זרם המים החמים
המשכנו להתחבק, להתנשק ולהתמזמז עוד זמן ארוך עד שיצאנו. בסך הכל אלה היו שלוש
שעות של שכרון חושים בלתי פוסק והנאה מושלמת. "היה סוף הדרך" הוא אמר
לי, אבל אני ידעתי שעכשיו זו רק ההתחלה המחודשת. He got back to where he once belonged, וגם אני. ומכאן
לשיר של הביטלס משנת 1969, Get Back:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
