זהו אחד השירים העבריים היפים והמעודדים ביותר שיצא לי לשמוע בזמן האחרון. שמעתי אותו - איך לא - באחת ההזדמנויות שהלכתי לסייע בסדנה שאני מדבר עליה כל כך הרבה, סדנת מהות. השיר, הושמע שם בסדנה בסיטואציה מסוימת, מרגשת מאוד כשלעצמה, שמפאת צנעת הפרט אינני יכול להרחיב עליה את הדיבור. זה אחד הדברים שאני אוהב שם בסדנה. את החיבור הזה בין הרגעים הכי רגישים של המשתתפים, לבין התהליכים שהם עוברים לבין המוסיקה. כן, מוסיקה משחקת תפקיד חשוב ומהותי בסדנה, ענין יפה כשלעצמו. כך או כך השיר בעיני הוא שיר מעצים ומעודד ואני שולח אותו באהבה לכל מי שהרגיש אי פעם לבד. שנת 1992 - אהוד בנאי - אל תפחד:
"אל תפחד
אתה לא לבד
היתה זו דקירה קטנה
זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר,
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.
אל תפחד
אתה לא לבד.
אם יחזור שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעד
עכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז פגשתי את דותן, השחור המתוק, באחד הימים הקשים שלו. הוא פוטר מעבודתו על רקע לא מוצדק שהרגיז אותי יותר ממה שהרגיז אותו, אבל הוא נזקק לחיבוק ובאתי. יקרוב לשעתיים נסעתי אליו בגלל פקקים, רק בשביל לאכול ביחד סושי, לדבר, לשכב איתו לבוש במיטה, להתחבק, קצת להתנשק, ובעיקר ולתת לו את התמיכה המורלית שלי. הוא לא היה בראש לסקס ואפילו לא במיוחד להתחרמנות. הוא רק רצה מישהו להרגיש בטוח איתו.
כששכבנו חבוקים, הוא הביט לי עמוק בעיניים ושאלתי אותו על מה הוא חושב. דותן ענה שהוא חושב שאני אדם חזק שהוא שמח להרגיש שאני איתו. אמרתי לו שאם הוא מקבל בשלווה סטואית כזו את הפיטורים הבלתי מוצדקים שלו ולא יוצא למלחמות, אז הוא החזק. דותן אמר שהרבה אומרים לו שהוא משדר חוזק, אבל הוא לא מרגיש חזק בכלל. הוא הסביר לי שבמקום שלא רוצים אותו הוא לא מתעקש, כי הוא רוצה להרגיש רצוי, אחרת אין טעם לשום דבר.
התחבקנו עוד ועוד והוא גם אמר לי שהוא אוהב אותי. לי עצמי יש לי ספק באיזו אהבה מדובר. אני עדיין לא מרגיש שהוא אוהב אותי במובן הרומנטי, אולי זה יגיע ואולי לא, אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי. נראה לי יותר שהוא אוהב אותי כאדם או כחבר, אבל ימים יגידו לאן הענינים יתגלגלו.
כשהייתי בדרך חזרה הוא שלח לי הודעה : "הערכתי אליך היא אין סופית!". אז כתבתי לו: תודה נשמה, הכל באהבה". ביני לביני תהיתי שאם הוא כל כך מעריך אותי אז למה הוא קשה אלי? עוד חשבתי שהייתי מעדיף שיעריך אותי קצת פחות אבל יחשוק בי קצת יותר. לא יודע אם זה רק בגלל מצב רוחו העכור עקב הפיטורים או שמא החשק ירד לו. העובדות הן פשוטות, כבר חודש לא עשינו סקס ואני לא רואה רמז אפילו לרצון מצידו לעשות את זה. ווטאבר. כשיבוא אז זה יבוא, בינתיים יש מספיק בחורים טובים וחמודים מסביב שרוצים יכולים ונהנים, ואני כמובן נהנה גם איתם.
אה, והיה עוד משהו מעניין, דותן אמר שעכשיו אחרי שפוטר אז בעצם יש לו זמן פנוי לבוא לעשות את הסדנה שאני מדבר עליה כל הזמן. בדיוק השבוע ב- 9.12 מתחילה סדנה חדשה. הוא ביקש ממני את הטלפון ואמר שהוא הולך להרשם. דותן היה הסיבה העיקרית שהלכתי בעצמי לעשות את הסדנה ותהיה סגירת מעגל אם הוא יעשה אותה בעצמו. חוץ מזה, מהיכרותי איתו אני מאמין שהסדנה הזו היא הדבר שהכי יכול לעזור לדותן להשתנות ולהפתח במקומות שהוא סגור וחסום כל כך. הלוואי שזה יקרה. אמרתי לו שזה יהיה רגע מאושר לראות אותו שם ולהיות שם בשבילו.
ולדותן, ולכל מי שמחפש התחלה חדשה או דרך חדשה וילך אי פעם לעשות את הסדנה הזו, סדנת מהות, אני מקדיש את השיר היפהפה והנוגע ללב - מירי מסיקה - שיר תקווה, משנת 2005:
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה"
חם חם מהתנור: דני, 27, התימני הרזה עם העיניים הירוקות, אמר לי כי אחרי כל מיני מריבות ווהתפייסויות שלו עם החברה שלו, עד שהגיעה הודעת הפרידה ממנה בתחילת השבוע, הוא הבין שהגישות שנקט עד עכשיו לא הועילו וכדאי לנסות גישה חדשה. דני רואה בי חבר אמיתי ובמשך כל השבוע הוא נעזר בי איך לומר לה, מה לכתוב לה, איך להתייחס ולהגיב למה שהיא ענתה לו וכו'.
הוא אוהב אותה והיא כנראה גם אוהבת אותו אבל הם לא מצליחים להסתדר בגלל בעיות תקשורת ואי הבנות. השתמשתי בכל הכלים שרכשתי בסדנאות הומניקיישן, שדיברתי עליהם מדי פעם, ובעיקר סדנת מהות [הסדנה הבסיסית] וסדנת מקור [סדנת המתקדמים], אשר דני כל הזמן בעבר זלזל בהן, וייעצתי לו כמיטב יכולתי. דני הבטיח לא לכעוס אם זה לא יעזור, כי ממילא הפרידה ביניהם היא עובדה קיימת ואין לו מה להפסיד, מקסימום הגישה החדשה שהוא נקט בשיחות איתה - תצליח.
לפני כמה דקות הוא הודיע לי שאחרי הפגישה האחרונה ביניהם, ואחרי שהוא לא נתן לה לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, ואחרי שנקט בגישה של שיתוף פעולה ללא הטחת האשמות, הם חזרו זה לזו.
אני שמח שהצלחתי לעזור לו למצוא את האושר שלו, אפילו שאני יודע שככה בעצם הפסדתי אותו, או לפחות את הסקס הנפלא שהיה לי איתו פה ושם בשלוש השנים האחרונות. יש דברים בעיני שחשובים יותר מסקס טוב, וזה לעשות משהו טוב למישהו אחר. זו תחושה של התרוממות רוח כזו, חדוות הנתינה חסרת האינטרסים ונטולת האגו.
מצד שני, דני עדיין מדבר על נסיעה איתי לגעש שתיכננו לפני כמה ימים. בטח הוא שוב יגיד לי לקראת הנסיעה: "בלי סקס", אבל הפעם אם יאמר זאת, הוא גם כנראה יתכוון, כי הלב שלו ומן הסתם גם הגוף שלו, חזרו להיות ממוקדים בחברה שלו שהוא מאוד אוהב. יחד עם זאת, השטן הקטן שיושב לי על הכתף אומר, שאולי מתוך איזו הכרת תודה, יהיה לנו איזה break-up sex אחרון כזה, שם על החוף בגעש. גם אם לא יהיה סקס, אני מאמין שיהיה בכל זאת כייף איתו, גם אם זה יהיה כייף של חיבוקים נשיקות והתמזמזויות בלבד. אופטימיות זה שם המשחק.
אז לכבוד האלטרואיזם הדבילי שלי, ותחושת ההצלחה שהסדנה באמת עובדת, לפחות ביחס לאחרים, אין שיר יותר מתאים לפוסט הזה מאשר השר של דני בסן - ככלות הקול והתמונה משנת 1985, עם המשפט היפה: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו":
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
