פילבוקס

חם חם מהתנור: דני, 27, התימני הרזה עם העיניים הירוקות, אמר לי כי אחרי כל מיני מריבות ווהתפייסויות שלו עם החברה שלו, עד שהגיעה הודעת הפרידה ממנה בתחילת השבוע, הוא הבין שהגישות שנקט עד עכשיו לא הועילו וכדאי לנסות גישה חדשה. דני רואה בי חבר אמיתי ובמשך כל השבוע הוא נעזר בי איך לומר לה, מה לכתוב לה, איך להתייחס ולהגיב למה שהיא ענתה לו וכו'.

הוא אוהב אותה והיא כנראה גם אוהבת אותו אבל הם לא מצליחים להסתדר בגלל בעיות תקשורת ואי הבנות. השתמשתי בכל הכלים שרכשתי בסדנאות הומניקיישן, שדיברתי עליהם מדי פעם, ובעיקר סדנת מהות [הסדנה הבסיסית] וסדנת מקור [סדנת המתקדמים], אשר דני כל הזמן בעבר זלזל בהן, וייעצתי לו כמיטב יכולתי. דני הבטיח לא לכעוס אם זה לא יעזור, כי ממילא הפרידה ביניהם היא עובדה קיימת ואין לו מה להפסיד, מקסימום הגישה החדשה שהוא נקט בשיחות איתה - תצליח.

לפני כמה דקות הוא הודיע לי שאחרי הפגישה האחרונה ביניהם, ואחרי שהוא לא נתן לה לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, ואחרי שנקט בגישה של שיתוף פעולה ללא הטחת האשמות, הם חזרו זה לזו.

אני שמח שהצלחתי לעזור לו למצוא את האושר שלו, אפילו שאני יודע שככה בעצם הפסדתי אותו, או לפחות את הסקס הנפלא שהיה לי איתו פה ושם בשלוש השנים האחרונות. יש דברים בעיני שחשובים יותר מסקס טוב, וזה לעשות משהו טוב למישהו אחר. זו תחושה של התרוממות רוח כזו, חדוות הנתינה חסרת האינטרסים ונטולת האגו.

מצד שני, דני עדיין מדבר על נסיעה איתי לגעש שתיכננו לפני כמה ימים. בטח הוא שוב יגיד לי לקראת הנסיעה: "בלי סקס", אבל הפעם אם יאמר זאת, הוא גם כנראה יתכוון, כי הלב שלו ומן הסתם גם הגוף שלו, חזרו להיות ממוקדים בחברה שלו שהוא מאוד אוהב. יחד עם זאת, השטן הקטן שיושב לי על הכתף אומר, שאולי מתוך איזו הכרת תודה, יהיה לנו איזה break-up sex אחרון כזה, שם על החוף בגעש. גם אם לא יהיה סקס, אני מאמין שיהיה בכל זאת כייף איתו, גם אם זה יהיה כייף של חיבוקים נשיקות והתמזמזויות בלבד. אופטימיות זה שם המשחק.

אז לכבוד האלטרואיזם הדבילי שלי, ותחושת ההצלחה שהסדנה באמת עובדת, לפחות ביחס לאחרים, אין שיר יותר מתאים לפוסט הזה מאשר  השר של דני בסן - ככלות הקול והתמונה משנת 1985, עם המשפט היפה: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו":

היה קשה לי לכתוב את ההמשך לפוסט הקודם, אולי בעיקר שעדיין קשה לי לעכל את הדברים ומשמעותם, אבל החלטתי להתחיל לכתוב ונראה כבר איך זה יהיה.

כשהגעתי לשער הישוב הקטן בו מתגורר דותן בסוף העולם שמאלה, התקשרתי אליו לקבל הסבר איך להגיע. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את קולו מזה זמן רב. שנתיים וחצי עברו מאז פגישתנו האחרונה ועדיין לא ידעתי מה יהיה כשנפגש. דותן פתח לי את הדלת והתחבקנו חימום חמים [וזה היה טוב], אבל נשיקה קצרה וצוננת משהו [וזה היה קצת פחות נעים].

דותן היה לבוש בטרנינג ואני הרגשתי חנוט בבגדים של העבודה. הוא נכנס למיטה והזמין אותי להצטרף אליו. נשכבתי לצידו והביך אותי להשאר ככה, אבל מצד שני הביך אותי להתפשט, כי רק נפגשנו וזה הרגיש לי מהיר מדי וסתמי מדי] אבל לא היתה ברירה. לא היו לי בגדין נוחים  ולא הרגשתי בנוח להשאר לבוש ככה, אז פשטתי את בגדי ונותרתי בתחתונים. קיוויתי שזה בסדר ונשכבתי במיטה לצידו.

התחבקנו שוב ודותן אמר לי את המשפט החשוב הראשון: "אל תשפוט אותי". שמתי את השיפוטיות בצד ושמתי בצד את כל אלף השאלות והתהיות שהיו לי והחלטתי רק ליהנות מהרגע. דיברנו קצת על מה שכל אחד עושה בחיים. הוא סיפר לי על עבודתו החינוכית ואני סיפרתי לו על עבודתי המקצועית ועל הסדנה שממלאת את הצדדים האחרים של אישיותי. ליטפתי את עור הקטיפה השחור החלק שלו, אך באופן מפתיע הזין שלי נותר רגוע למדי. אני מניח שזה בגלל שהרגשתי שהוא עדיין מסוייג ומרוחק, כשנסיון נוסף שלי לנשיקה, נדחה על ידו בהסבת ראש קלילה.

מעבר למגע שפתיים קצר קריר וקצת מאולץ, לא הרגשתי שהקרחון שלו מפשיר, ואני לא יכול להתחרמן ככה חד צדדית על מישהו שלא משדר לי שגם הוא רוצה אותי ממש. רק אחרי הרבה ליטופים ושיחה קלילה שלא נכנסה כלל לכל הספקות, החשדות וסימני השאלה שעומדים ביננו, דותן החל לגלות בי איזה שהוא ענין מיני. הוא שלח את ידו אל תוך התחתונים שלי, החל ללטף לי את המפשעה ונגע קלילות בזין שלי שבתגובה החל להתעורר. אחרי כמה דקות של ליטופים כאלה, דותן קם לשירותים והותיר אותי לבד עם המחשבות שלי. האם הוא באמת רוצה להתפרע איתי או שיש פער שלא ניתן לגישור בין הפנטזיה לבין המציאות?

כשדותן חזר, היה ניכר שגמלה בליבו איזו החלטה. הוא נשכב לצידי בכפיות, נצמד אלי וידי החלו כמו מאליהן להסיר את התחתונים שלו וגם את שלי. "אתה רוצה להכנס?" שאל דותן ועניתי: "מאוד". "אז בוא כנס אלי, אבל לאט כי לא קיבלתי הרבה זמן" חתם דותן וידי כבר שלפו את בקבוק הג'ל ושימנו היטב את החור שלו וסביבתו ואת הזיין השוקק שלי שכבר התיצב בפתח החור השחור והלוהט של דותן והחל ללחוץ פנימה.

"תאונן לי ותכנס לאט" אמר דותן כשהזין שלי כבר מפלס את דרכו לתוכו, וכך עשיתי. הישבן שלו היה חם והחור אש והזין שלי להט יותר ויותר כשנכנס לתוכו לכל אורכו. הרגשתי שכואב לו, אז עצרתי בתוכו וחיכיתי קצת. אחר כך התחלנו להזדיין, אם כי הרגשתי שזה שונה, לא משוחרר עד הסוף ועצור משהו. שנינו השתדלנו ודותן נתן לי את עצמו עד הסוף כמו שאני אוהב, חוץ מהנשיקות שלא ממש היו ואפילו מציצה שלא היתה. רק חדירה חלקה ועמוקה ואז פמפום חזק ויסודי כמו שאני אוהב וכמו שהוא רצה. זיינתי אותו על הצד ובדוגי ובסוף זיינתי אותו על הבטן. "תזיין אותי חזק. תן לי את הזרע שלך" אמר דותן ואני המשכתי לדהור עליו חזק ולקוות שאצליח לתת לו את זה. הרגשתי שאני בסרט והתחילו לעלות לי פלאשבקים מהעבר איתו, ואז לא יכולתי לעצור והשפרצתי ללא אבחנה.

גם אחרי שגמרתי, המשכתי לפנק אותו ואפילו מצצתי לו קצת ונשארנו מכורבלים ומחובקים ערומים עוד שעה ארוכה, עד שהייתי כבר חייב לזוז מפאת השעה המאוחרת. "אתה יודע, אנחנו בורחים, אנחנו פוחדים לדבר על דברים חשובים, אבל הגוף שלנו דיבר לבד" אמרתי לדותן כי לא רציתי שיחשוב שהכל נשכח ונעלם.

"נכון", אמר דותן,"הפעם רציתי רק להרגיש אותך, להתרגל אליך שוב ולהפתח אליך, אבל אני מבטיח לך שבפעם הבאה שנפגש, תשאל אותי מה שאתה רוצה ואני אענה. אני רוצה לקחת יום חופש, שלא נהיה לחוצים בזמן. אני רוצה לבשל לך ולהאכיל אותך." ואני אמרתי שאשמח ואני מחכה לכך.

היתה כבר שעת לילה מאוחרת והייתי חייב לצאת לנסיעה הארוכה חזרה. דותן ליווה אוותי אל הרכב ובאופן מפתיע גילינו שהרכבים של שנינו חונים זה לצד זה. "הרכב השחור שלי ליד הרכב הלבן שלך. סימלי משהו" אמר דותן וחייך. חשבתי על סמל היי-יינג שאני מאוד אוהב ועל התליון עם הסמל הזה שקניתי לו פעם ליום הולדתו והנהנתי, למרות שהוא אכן שחרחר ואני אמנם בהיר ממנו אך רחוק מלהיות לבן. נפרדנו בחיבוק נוסף ונכנסתי לרכב. הפעם ה- waze קבע שזה יקח רק שעה ורבע, וזה קצת עודד אותי כי הייתי גמור מעייפות. כשהגעתי לשער צלצלתי לדותן שיפתח לי אותו מרחוק, והוא איחל לי לילה טוב ונסיעה טובה, וזו היתה הפעם האחרונה ששמעתי את קולו עד לרגע זה.

מאז מלבד הסמס למחרת בו שאל אם הגעתי בשלום, דותן לא דיבר ולא סימס ואף לא ענה לסמסים ששלחתי אליו, אבל הפעם לקחתי את זה בערבון מוגבל מראש, אז לא הרגשתי שום לחץ, שום כעס, או שוב תחושת דחיפות. היתה בי רק סקרנות לדעת אם יהיה לזה המשך או שזה היה סקס חד פעמי של השלמה עם סופיות פרידתנו.

תוצר לוואי נוסף של פגישתנו המפתיעה גיליתי על עצמי בימים שלאחר הפגישה. לראשונה מזה כמה שנים, אפפה אותי תחושה נעימה של רוגע. כאילו כל התסכולים והכעסים שהיו מנת חלקי מהתנהגותו ההפכפכנית ובמשך כל התקופה שחלפה מאז העלמותו, נרגעו סוף סוף. השדים חזרו לבקבוק. האובססיביות היומיומית לחיפושים בלתי פוסקים אחרי סקס, נרגעו. יש ביטוי "הטביע יגונו בכוס" על אדם ששותה אלכוהול ללא הרף כדי לפצות על צער עמוק, ואילו אצלי זה היה אולי "הטביע זיינו בַּחוֹר" כשחיפשתי ללא הפסק לזיין עוד ועוד בחורים.

בימים שלאחר הפגישה, נראה לי שזה לא לעניין לפזר כל הזמן משפטים סקסיסטיים בצ'אט של אטרף במטרה לצוד בחורים. לפתע זה היה נראה לי סתמי מדי ומיותר מדי. אחרי יום אפילו הפסקתי להראות אונליין באטרף, למרות שאני נכנס מדי פעם לבדוק הודעות. אם דותן נמצא שם ומסתכל, אולי הוא יתחיל להאמין שאני לא איזה סקס מנייאק שרלילן אובססיבי, אלא משהו קצת שונה. זה לא שהתנזרתי השבוע. חס וחלילה. דותן לא נתן לי כל הבטחה למשהו מוגדר, ועד שזה יקרה לא נראה לי שיש טעם לחכות על אש קטנה ולכסוס ציפורניים בציפיה לדותן שיעשה את הצעד שלו.

לכן השבוע טסתי מתחת לרדאר. לא הייתי אונליין ולא חיפשתי בחורים חדשים אלא פניתי בפניות ישירות ליזיזים מוכרים ונפגשתי כשבא לי סקס עם מישהו מהם, לפורקן טוב וחסר משקעים והתלבטויות. היה שבוע טוב. אפילו הייתי בגעש ביום האביבי החמים שירד עלינו באמצע החורף המוזר הזה, עם חייל חתיך בן 22 שנתן לי ליהנות קצת מישבנו המוכר והטוב שאני מכיר כבר 5 שנים.

אבל עכשיו כואבות לי הביצים מחרמנות בלתי מוסברת. ומה יהיה עם דותן? אני מקווה שיהיה משהו, אם כי אני עוד לא יודע. האם דותן יבחר שוב בשביל הבריחה ויעשה לי פליק-פלאק לאחור כדי להתחמק משאלות קשות ומאמיתות כואבות? או שבקצב שלו אחרי שיתרגל אלי שוב או שיתרגל לרעיון של חידוש הקשר איתי, יעשה את הצעד הבא? אני מקווה שכך יהיה. ומה אני אעשה בינתיים עד שזה יקרה? האם אחזור לסורי או שאמשיך לטוס מתחת לרדאר? אולי...

ולדותן אני מקדיש הפעם באופן כמעט טבעי את השיר "שוב" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ, שנת  1981:

"אם, אם רק,

ורק אם תרצה,
נהיה פה גם מחר
אל תתנצל
תראה כעת זה לא חשוב
תן לי דקה להתרגל אליך שוב..."