פילבוקס

ההיכרות שלי עם גיא, 41, החלה בהודעה שקיבלתי ממנו באטרף בענין מוסיקלי נוסטלגי, אבל הקליק היה כשהבנתי שיש לו איזו שריטה בקשר לבורמה. שאלתי אותו מה יש לו מבורמה ואם במקרה הוא מכיר את הסרט "הנבל הבורמזי" ותשובתו המפתיעה היתה שזה אחד הסרטים שהשפיעו עליו בילדותו. הפתיע אותי מאוד שהוא הכיר את הסרט הדי נשכח מלב הזה, שבעיני הוא אחד מעשרת הסרטים היפים ביותר שראיתי מעודי. התברר שגם גיא הוא אדם של נוסטלגיה, בין אם למוסיקה ובין אם לקולנוע של פעם.

אגב, הסרט הנבל הבורמזי בגרסתו האחרונה נעשה בשנת 1985 ע"י קון איצ'יקאווה, מגדולי הבאים היפניים. זהו סרט על קבוצת חיילים יפנים הנלחמים בבורמה במלחמת העולם השניה ושומרים על מורל גבוה בעזרת שירה ונגינת נבל של אחד מהם. זה סיפור על רעות בין חיילים בזמן מלחמה, על הטראומה שעובר אחד החיילים שכתוצאה ממנה מסרב לחזור ביפן, הופך לנזיר בודהיסטי ומנסה לתקן את מה שקרה. לכאורה זה סרט על חוסר התכלית של מלחמה באשר היא, אבל בעיני זה סרט על חברות, והפן הזה שלו הוא שנגע לליבי במיוחד.

בכל אופן, השיחה על הנבל הבורמזי ההוא הביאה אותנו כבר למחרת היום לפגישה, לשיחה על עצמנו ועל החיים, לקפה, ולבסוף  - כשנמאס לגיא מכל הפילוסופיה - הוא פשוט בא מולי והחל לחבק ולגעת. מהר מאוד הבנו ששנינו חרמנים וגלגלנו את עצמנו למיטה שם המשכתי לפרוט על גופו השחום והנעים במשך כמה שעות מענגות.

הבודהיזם והארי קרישנה היו גם אהבתו הגדולה של אחת מהביטלס החביבים עלי, George Harrison אשר בשיר שלו My sweet lord משנת 1970 בחרתי לסיים את הפוסט הזה:

"נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" (משלי ו' 6), אך למה זה כל כך כואב?

אי אפשר לצפות שכל העולם ואחותו ימחאו כפיים למה שאני עושה. תמיד יהיה למישהו משהו לומר, תמיד יהיה מי שיעקם את פרצופו, תמיד יהיה מישהו שיבקר או אף יקטול. אינני יכול לשלוט על דעותיהם של אנשים אחרים, אז למה זה כל כך צובט בלב?

המשמעות הרגילה למשפט שבכותרת הינה שגם פצעים, אם הם באים מידי אוהב, מעידים על נאמנותו. הכוונה היא שאת תוכחתו של אוהב צריך לקבל ברוח טובה. אמנם דברי תוכחה מצערים את שומעם, אך מטרתם היא להועיל לו.

אבל יש עוד משמעות משנית למילה "נאמנים" בפסוק הזה, והכוונה לכך שהם חמורים וקשים במיוחד. למשל ידוע שהביטוי "מכות נאמנות": משמעו: מכות חזקות. את המשמעות המשנית הזאת אני מרגיש עכשיו. 

לכל מוכיח בשער מלא כוונות טובות רציתי להזכיר שלפעמים, כדברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי:

"כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים" 

והלוואי שכל המוכיחים בשער היו חושבים קצת לא רק על הרצון שלהם לגרום לשנוי אלא על הצורך לקבל את הדברים כפי שהם, כנאמר ב- "תפילת השלווה":

"אלוהים,

 תן לי  את השלווה לקבל את הדברים שאני לא יכול לשנות,

את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול,

ואת החוכמה להבדיל ביניהם."

השיר What is Life של ג'ורג' הריסון הגיח לראשי משום מקום ולא מפסיק להתנגן לו שם כבר כמה ימים במין עליצות בלתי מוסברת. מסע קצר לנבכי ההסטוריה מלמד שהשיר שיצא כסינגל בשנת 1971 כבר בשנה שקדמה לכך הופיע באלבומו הראשון של ג'ורג' הריסון אחרי פירוק הביטלס, שנקרא בשם  All Things Must Pass.  

באלבום זה שיתפו פעולה עם ג'ורג הריסון כמה מענקי המוסיקה של אותן שנים (אשר חלקם נותרו על המפה עד היום)  כמו: אריק קלפטון, בילי פרסטון, בוב דילן, פיל קולינס (רגע לפני ג'נסיס), אלן ווייט (לפני שהצטרף ללהקת Yes), פיטר פרמפטון ואפילו רינגו סטאר, חברו מימי הביטלס. ג'ורג' הריסון שבימיו בביטלס חסה בצילם הגדול של שני ענקי הלהקה, ג'ון לנון ופול מקארטני, הוציא תחת  ידיו אלבום נפלא שלימים הוכר כאלבום בעל כמות המכירות הגדולה ביותר בבריטניה בשנת 1970.  מתוך האלבום הזה זכור במיוחד הלהיט הגדול ביותר שלו My Sweet Lord, אשר בזמנו נטען שיש בו העתקה משיר ישן של הצ'יפונס משנות השישים אולם לאחר הליכים משפטיים ארוכים הענין הסתיים באופן מסחרי פשוט: רכישת הזכויות על השיר של הצ'יפונס בידי ג'ורג' הריסון עצמו.

ובחזרה ל- What is Life החביב. בלי הרבה יומרנות או פילוסופיות מסובכות אומר השיר בכמה מילים פשוטות ובמנגינה חמודה וקליטה את מה שכולם בעצם יודעים:

What I feel, I can't say

But my love is there for you anytime of day

But if its not love that you need

Then I'll try my best to make everything succeed

Tell me, what is my life without your love

Tell me, who am I without you, by my side

השיר והמנגינה שלו תפסו אותי בימים האחרונים. אז בלי להתעמק יותר מדי בשאלות על משמעות החיים אפשר לשמוע אותו כאן ופשוט ליהנות מהישן הישן הזה: