פילבוקס

הוא בשנות השלושים לחייו, גברי-נערי כזה עם שיער חזה, גוף חטוב ונאה ועיניים ירוקות ויוקדות. רקדן וגמיש כמו נערת גומי. הכרתי אותו לפני כמה חודשים ונדלקתי חזק כשרק ראיתי אותו ברחוב לשלום שלום ובבקשה בוא לי בחלום. אחר כך גם נפגשנו לזיון שהיה די מוצלח אבל עם הרבה פחחות ניצוצות מאשר שחשבתי שיעופו בינינו. עם הזמן הוא סיפר לי שהוא בזוגיות ארוכת שנים, שהיא כבר חצי פתוחה. מה זה אומר? שיש לו הסכם עם בן הזוג שמותר לו להפגש עם בחורים מבחוץ, אבל בתנאי שלעולם לא יפגוש את אותו בחור יותר מפעמיים.

כשנפגשנו בפעם השניה ידעתי שזו הולכת להיות הפעם האחרונה. לא יודע אם זה מה שהכניס אותי לאמביציה מיוחדת או שסתם הייתי סופר חרמן, אבל מהשניה הראשונה הרגשתי שאני הולך להשתולל עליו המון, עמוק וחזק. כבר על ההתחלה, אחרי שהוא רק קצת מצץ לי כשהמכנסיים מופשלות ושלף לי את הזין מבפעם לתחתונים בלי להוריד אותם אפילו, הזין עמד כמו טיל. 

אחר כך כשהוא עמד במטבח ליד השיש והתעסק בלהכין קססה לג'וינט אני כבר התחלתי להתעסק בישבן הסקסי שלו. מכה עליו עם הזין המתוח שלי ומשחק בין פלחי ישבנו באופן שהטריף אותו. לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר אבל הרגשתי דחוף עז לזיין אותו באותו רגע. הרטבתי לו את החור עם קצת רוק וחדרתי. הוא רטט מתשוקה והפסיק להתעסק עם הג'וינט. הפלקתי לו קלות על הישבן ואמרתי לו שלא יפסיק אלא שימשיך להכין את הג'וינט כאילו כלום לא קורה. זה עוד יותר הדליק אותי משום מה שהוא מתעסק בדבר אחד ואילו

אני מתעסק לו עם הישבן הרועד מתשוקה והחור החם היונק את הזין הלוהט שלי עמוק לתוכו. זו היתה ההתחלה של שלוש שעות רצופות כמעט של שכרון חושים. של מציצות גרון עמוק, זיונים בלתי פוסקים בשלל תנוחות שלא ידעתי בכלל שהן אפשריות, אבל איתו ועם הגמישו שלו, כנראה שאין שום דבר שאינו אפשרי. היה מטריף, והוא נגנב לגמרי. רק דבר אחד היה חסר כדי שזה יהיה זיון מושלם. הגמירה שלי. כבר בחמש דקות הראשונות של הזיון הרגשתי שאם אני ממשיך עוד קצת לעשות מה שעשיתי אני גומר מהר, אבל עצרתי. שיניתי את המיינד שלי למיינד של זיון ארוך ובלתי פוסק ללא גמירה והצלחתי להמשיך לזיין ולזיין. הוא עצמו היה קרוב 4 - 5 פעמים לגמירה כשעצר באמצע הזיון וממש חנק את הזין שלו שלא יתחיל להשפיך, נשם קצת, נרגע קצת ומיד חזרתי לטחון אותו בכל דרך אפשרית. אחרי קרוב לשלוש שעות של זיונים אינטנסיביים, כשכבר רציתי לגמור, זה פשוט לא הגיע, אז אמרתי לו שבפעם כשיהיה קרוב לגמירה, אני רוצה שיגמור. דקות ספורות אחרי זה, כשהוא רוכב לי על הזין, התחלתי להרגיש את התכווצויות החור החם שלו על הזין שלי בזמן שהוא גמר והשפריץ. היה מעולה. תענוג, אבל תענוג כזה שלא יהיה עוד. זה היה הזיון השני שלנו ולכן זה גם היה הזיון האחרון. חבל...

והפעם הפלגתי עם המוסיקה שנים רבות לאחור לשנת 1967 ולקול הקטיפה הצלול של אנגלברט הומפרדינק עם השיר The last waltz:

אחרי כמה פוסטים נוטפי אירוטיקה וסקס הגיע הזמן לקצת רומנטיקה מהסוג הישן והטוב של פעם. בעוונתי הרבים אני אוהב גם מוסיקת שמאלץ, קצת פומפוזית, קצת מיושנת אבל מלודית להפליא המתאפיינת בקולותיהם של צמד התאומים, לא מאותו אב ולא מאותו אם: טום ג'ונס (יליד 1940) ו-אנגלברט הומפרדינק (יליד 1936).

מה פתאום נזכרתי בשני הזמרים האלה לפתע? בכל "אשמים" כל מיני דברים שאני מצפה להם אך משום מה  לא מגיעים. השאלה שמתעוררת אצלי מדי פעם כשנראה שדברים עומדים לקרות, היא: "מתי ?" כל זה הזכיר לי כמובן את שירו הישן של אנגלברט הומפרדינק Quando, Quando, Quando מ- 1968 שמשמעות שמו "מתי, מתי מתי?"

אגב השיר הינו הינו גרסת קאבר לשיר איטלקי של טוני רניס מאחד מפסטיבלי סן רמו, אשר אנגלברט הקליט כבר ב- 1968 אולם יצא בזמנו רק באלבום. הסינגל יצא רק בשנת 1999, באיחור קל של שלושים שנה וגרד בקושי את המקום הארבעים באנגליה. השיר הזה הזכיר לי את אנגלברט הומפרדינק שהזכיר לי את טום ג'ונס ומשם הדרך לכתיבת הפוסט הזה כבר היתה קצרה. בכל אופן, את השיר אפשר לראות כאן:

שני הזמרים הנפלאים האלה, טום ג'ונס ואנגלברט הומפרדינק צמחו להם ממקומות שונים לגמרי. טום ג'ונס הינו בן לכורה פחם ממשפחה קשת יום מווילס, בריטניה,  ואילו אנגלברט הומפרדינק בכלל יליד הודו, בן לקצין בצבא הבריטי. שני אלה שהתמודדו על אותה נישה מוסיקלית בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים ניחנו בקול דומה להפליא, אם כי טום ג'ונס שידר גם איזו סקסואליות גברית חושנית סטייל אלביס פרסלי, שאנגלברט, מה לעשות, לא ניחן בה. טום ג'ונס גם ידע לחדש את עצמו ולצאת ממחוזות השמאלץ אל הפופ הקצת יותר קצבי ואילו אנגלברט נשאר בשירים המלודיים והקצת שמאלציים אם כי עדיין מקסימים במקצב הוולס האנגלי שלהם.

הזדמנות לשמוע את שני הזמרים הגדולים האלה שרים יחד זה מול זה הינה בקליפ הנדיר הזה משנת 1970 של השיר The games people play:

הקריירה של אנגלברט הומפרדינק פחות או יותר הסתיימה בשנות השבעים אם כי הוא ממשיך להופיע עד היום עם שיריו הטובים מהימים הרחוקים ההם בלי שום נסיון לאיזו אמירה מחודשת. טום ג'ונס לעומתו ניסה לעשות קאמבק ולהתחדש קצת במעבר לתחום הפופ הקצת יותר קצבי בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים כאשר עשה כמה קאברים מוצלחים לשירים חדשים יותר כמו kiss של פרינס בשיתוף פעולה עם Art of Noise  שהגיע למקום 5 בבריטניה בשנת 1988, כפי שניתן לשמוע בקליפ הבא שבו יש את השיר על רקע תמונות של נשיקות גייז (שהם כמובן לא בדיוק כוונתו המקורית של טום ג'ונס רודף הנשים).

טום ג'ונס המשיך להיות בענינים כאשר שירו You can live your hat on היה שיר הנושא בסרט הבריטי המוצלח והמשעשע "ללכת עד הסוף" (The Full Monty) משנת 1997 (סרט שאף זכה באוסקר) המספר על חבורת גברים מובטלים צעירים ומבוגרים, המחליטים להעלות מופע חשפנות וללכת בו עד הסוף:

טום ג'ונס, שניסה לצעוד עם הזמן, כלל באלבומו Reload מ- 1999 שירים מחודשים שעשה בשיתוף פעולה עם זמרים והרכבים צעירים. אלבום זה זכה להצלחה עצומה ומכר מעל ששה מליון עותקים. בשנת 2000 הוציא טום ג'ונס את להיטו הגדול האחרון Sex Bomb (מקום 3 בבריטניה) שאפשר לראות כאן:

ארנולד ג'ורג' דורסיי (שמו המקורי של אנגלברט הומפרדינק) הקליט את שירו הראשון I'll Never Fall In Love Again כבר בשנת 1958 אולם השיר לא זכה להצלחה מרובה. אגב, הוצאה מחודשת של השיר בביצועו של טום ג'ונס כעבור כעשור זכתה הצלחה גדולה מאוד. הקריירה של דורסיי המשיכה לדשדש במשך מספר שנים עד שהתחבר לגורדון מילס, ידידו האישי אך גם מנהלו של טום ג'ונס. בהמלצתו שינה דורסיי את שמו לאנגלברט הומפרדינק ויצא עם שירו המצליח הראשון Release Me בשנת 1968. השיר זכה להצלחה עצומה ולמעשה הוא נחשב עד היום לשירו המוצלח ביותר של אנגלברט הומפרדינק, למרות שהוא בכלל חידוש לשירו של אדי מילר משנת 1946. בעקבותיו הוציא אנגלברט עד סוף שנות השישים שורת להיטים מצליחים. שנות השבעים פחות האירו פניהם לסוג המוסיקה הרומנטית-מלודית של אנגלברט, אשר ממשיך לשיר עד היום במחוזות לאס וגאס ודומיה עם שיריו המוכרים מאז, שהכתירו אותו בעיני מעריציו בתואר "מלך הרומנטיקה".

ונעבור לעוד כמה משיריהם המפורסמים והטובים (השנה שבסוגריים היא השנה שבה יצא השיר, לאו דווקא מועד הביצוע בקליפ):

(1965, מקום ראשון בבריטניה) Tom Jones - It's Not Unusual

(1965, מקום 11 בבריטניה) Tom Jones - What's New Pussycat

(1966, מקום 1 בבריטניה)Tom Jones - Green,Green grass Of Home

הערה שלי: לכל הסבורים שטום ג'ונס הוא החיקוי הבריטי החיוור לאלביס פרסלי הגדול, אפשר רק להזכיר עובדה קטנה אחת והיא ששירו המוצלח מאוד של טום ג'ונס   Green,Green grass Of Home מ- 1966 זכה דווקא לגרסת כיסוי של אלביס ב- 1975, אז ההפריה בין שני אלה היתה כנראה קצת הדדית.