פילבוקס

("הייה לי חבר הייה לי אח" - נתנאלה)

כמה חודשים אחרי זה וזמן קצר לפני החתונה שמעתי שיובל עזב את הארץ, נסע לאמריקה, אמרו לי. אחרי שנתיים בעודי מתכונן בעצמי לנסיעה עם אשתי לארצות הברית במסגרת עבודתי, קראתי בעיתון "צעיר ישראלי כבן 27 נעדר בארצות הברית מזה כמה חודשים. הוא נראה לאחרונה באיסט לוס אנג'לס ומאז נעלמו עקבותיו. מקורות חסויים מסרו כי לפני העלמו היו ליובל נירגד קשרים בלתי ברורים עם גורמים מפוקפקים מתעשית הפורנו של לוס אנג'לס. חפציו המיותמים של הצעיר נותרו עד היום בחדר אותו שכר עד סוף השנה, זמן קצר לפני העלמותו, עדות אילמת לכך שהוא היה שם."

למרות שכבר שנתיים לא היה לי כל קשר עם יובל או עם משפחתו, מאז אותה שבת שחורה בו הוא ניתק עימי כל קשר, ליבי יצא אליהם ויום אחד אחרי שקראתי את הידיעה בעיתון התפניתי מכל עיסוקי ובאתי לבקר את אמו האלמנה של יובל, לראות אולי יש משהו שאוכל לעזור לה. עבדתי באותה עת בשלוחתה הישראלית של חברת אלקטרוניקה ענקית מקליפורניה והייתי על סף מעבר לעבודה במרכז העסקים של החברה האם, בעמק הסיליקון, למשך חמש השנים הקרובות. היו לי מיליון ואחד סידורים לקראת המעבר הצפוי, אך יובל ואימו האלמנה היו חשובים יותר. זכרתי לה את הפינוקים שהיתה מרעיפה עלי בנעורי ואת החיבה הרבה שרחשתי לה. אימו ידעה ללא ספק שרבנו, אם כי לא ידעתי מה ידעה על סיבת המריבה. למרות זאת, כשרק דרכה כף רגלי על סף ביתה ועוד לפני שאמרתי מילה, היא חיבקה אותי בחום ותוך כדי יבבות בכי קורעות לב אמרה: "הוי, דביר דביר, מה יהיה עם יובל. מי יחפש לי אותו ומי ימצא לי אותו באמריקה הארורה הזאת. במה הוא הסתבך שם, אני לא מבינה. אני אשה פשוטה וזקנה ולאף אחד לא אכפת מאיזה פושע ישראלי שהסתבך באמריקה. ככה הם החליטו. שהוא פושע שהסתבך. תגיד לי אתה דביר, יובל הוא פושע? יובל? הנשמה הטובה שלי? למה הם משקרים כולם למה?"

אחרי שהתעשתה קצת, היא הכינה לנו תה חם ומתוק מתערובת של נענע, לואיזה וזוטה לבנה, שהיא גידלה באדניות במרפסת. יחד עם התה המיוחד הזה, היא כיבדה אותי בעוגיות פריכות ומלוחות מעשה ידיה שהיו נהדרות עם התה המתוק הזה.

"אני אולי אשה פשוטה, אבל אני מבינה מה שהיה ביניכם" אמרה לפתע אמו של יובל "אל תשאל אותי מה בדיוק אני יודעת ומה אני מבינה, אבל אני יכולה להגיד לך רק דבר אחד. יובל שלי אהב אותך כמו שהוא לא אהב אף אחד בחיים שלו וכמו שהוא אף פעם לא יאהב בחורה. אז נכדים כבר לא יהיו לי, שיסלח לו אלוהים, רק שלא יקח לי את הבן שלי," ושוב פרצה בבכי מר.  אחרי שנרגעה, היא קמה לרגע והלכה לחדרו הישן של יובל. כשחזרה, היא הביאה לי משם מעטפה סגורה ואמרה שיובל השאיר זאת עבורי ואמר לה שאם אי פעם יקרה משהו ואני אגיע אליהם, שתיתן לי את המעטפה. פתחתי את המעטפה החתומה ביד רועדת ומצאתי בפנים תדפיס של השיר "הייה לי חבר הייה לי אח" והתחלתי לבכות. הרגשתי כאילו יובל עצמו קורא לי ממקום העלמו לבוא לעזור לו מהשד יודע איזו צרה שהוא נקלע לתוכה.

"אני מבטיח לך, מזל, אמרתי לה, שלא אנוח ולא אשקוט עד שאדע מה קרה ליובל. אני נוסע בקרוב לאמריקה ואני אעשה מה שאוכל כדי לברר את הענין עד תום. יהיה מה שיהיה, תדעי לך שאת  לא לבד בענין הזה," הבטתי ממנה ונפרדתי ממנה בעוד חיבוקים, נשיקות ודמעות. "כמו בן שלי, אתה דביר, כמו בן שלי," היא אמרה לפני שיצאתי מביתה.

אחרי כמה שבועות הגעתי עם עינב לקליפורניה. שכרנו לנו שם בית קטן ונחמד בעיירה מוריקה ושקטה ושקעתי לתוך מעגל העבודה התובענית. את יובל ואת הבטחתי לאימו, לא שכחתי. מצויד ביפוי כח מאימו לייצגה בקשר עם כל הרשויות האמריקאיות, נפגשתי עם החוקרים הממונים על הפרשה והבנתי מהם שהם הגיעו למבוי סתום. בוב ג'ורג'ינו, החוקר הראשי אמר לי ששתי ההשערות היותר סבירות הינן שיובל מסתתר מזעמם של העבריינים שהסתבך עמם או שידם הארוכה של אותם עבריינים כבר השיגה אותו וגופתו תמצא או שלא תמצא יום אחד אי שם במדבר שבין קליפורניה לנבאדה. "מרחבי השממה הגדולים של נבאדה, הם בית הקברות של עברייני לוס אנג'לס והסביבה, אז אל תבנה על זה שהחבר שלך יימצא אי פעם. התיק ישאר פתוח עד שיימצאו ראיות חדשות, אבל ביני לבינך, הסיכוי למצוא אותם הוא כמו הסיכוי שבגיל 23 תגיע לירח," אמר לי בוב ג'ורג'ינו, טועה כמו רבים אחרים לחושבני לצעיר מגילי. בוב סגר את תיק החקירה הדל במסמכים ונפרד ממני בלחיצת יד אמיצה שאינה מעוררת תקוות מרובות.

כשהבנתי שמהמשטרה לא תצמח ישועה פניתי לאחד ממשרדי החקירות המובילים בלוס אנג'לס ומיניתי אותם לחקירת הנושא. את ההוצאות הנכבדות מימנתי מכיסו. זה היה חוב של כבוד לחבר נעורי ולהבטחה שנתתי לאימו. עינב לא היתה מרצה כל כך מההוצאה הנכבדה שהסתכמה בכמה מאות דולרים בשבוע, שהצטברו לכאלף עד אלפיים דולר לחודש, למרות שמשכורתי הנכבדה היתה מסוגלת לממן את ההוצאה הזאת ללא קושי רב. פעם בחודש גם הייתי יוצא בעצמי גם לסיבוב בשוק הבשר והסקס של לוס אנג'לס ולמעמקי תעשית הפורנו שלה, מעמיד פנים כלקוח מעונין, מנסה לדלות מידע ומצטייד בערימות של סרטי DVD מעולם הגייז והבי, שמא אמצא בהם את דמותו האהובה של יובל הנעלם. ידעתי שזה כמו לחפש מחט בערימת שחת אבל הייתי חייב את זה ליובל, לאימו ולהרגעת המצפון שלי. כך חשבתי לפחות בהתחלה, אחר כך הבנתי שזה מרגיע עוד משהו אצלי, את התאוות הנסתרות שמאז שהכרתי את עינב, דחקתי והדחקתי בכל כוחי.

שיטוטי העצמאיים בתעשית הפורנו בלוס אנג'לס הסתיימו מוקדם מהצפוי אחרי חודשים ספורים כאשר נשדדתי והוכיתי באחת הסמטאות, כשעד היום אינני יודע אם השוד היה המטרה העיקרית או הרחקתי משאילת שאלות מיותרות. כך או כך, אני את החקירה העצמאית שלי כבר סיימתי והשארתי את המלאכה למשרד החקירות שהמשיך להעלות חרס בידו במשך חמש השנים הבאות. 

אינני יודע מה גרם לזה: אמריקה, השנים שחלפו או מה שעינב ראתה כאובססיביות שלי לבזבוז כסף מיותר על חקירות סרק לגבי ידיד נעורים שהסתבך בפשע. נראה לי שהקרע הראשון ביננו התחיל כבר כמה חודשים אחרי שהגעתי באמריקה, אחרי השוד והמכות בסמטה באזור הפורנו ההוא. אולי גם יובל צדק בסופו של דבר. ההתלהבות שלי מהחידוש, מיחסי עם עינב, מאהבת אישה ומחיי הזוגיות עימה, הועמו עם הזמן. עם חלוף השנים נראה היה כי המשכנו בחיינו המשותפים מכח האינרציה בלבד. אולי זה קרה גם בגלל שהיינו טרודים בקריירות שלנו ולא עשינו להרחבת המשפחה, אפילו שהורי והוריה לא הבינו למה אנחנו לא מביאים איזה ילד או ילדה לאוויר העולם, שיהיה לו דרכון אמריקאי ושלהם יהיו נכדים. לא רבתי עם עינב ונותרנו נאמנים זה לזה. הבנו שאומנם אנחנו מסתדרים יחד ואפילו נהנים מאיזה סקס טוב פה ושם, אבל שהרבה אהבה לא ממש נשארה שם. כמה חודשים לפני שפג תוקפן של אשרות העבודה שלנו, נפרדנו. הגענו להסדר הוגן לגבי רכושנו והסדרנו את הגט ע"י שליח בית הדין הרבני.

י. למות עליך

כל הכחול לעצב

 כל העמוק אין קצה

 בא לי בזאת הפעם

 ליפול על חרב למות עליך

 למות, למות עליך לזכר ערב שלא יחזור

("ערב כחול עמוק" - ריטה)

התכוננתי כבר לסידורי העזיבה שלי מארצות הברית בעוד זמן לא רב, כשיום אחד התקשר אלי בוב ג'ורג'ינו. הוא הודיע לי שהם עומדים לקראת פריצת דרך בחקירה עקב מעצרו של אחד מראשי סינדיקט הפשע שעסק בסחיטה, זנות ותעשיית הפורנו באיסט לוס אנג'לס. בוב מסר לי כי  שמו של יובל התגלה במסמכים שנתפסו אצל הפושע בזמן מעצרו. לאחר חקירה מאומצת הסתבר כי יובל ניסה לבצע עוקץ כלפי הסינדיקט ולהבטיח להם אספקת נערות ונערים מקסיקניים לתעשית הסרטים הכחולים, תמורת תשלום לכל ראש. אבל יובל חשב שהוא חכם יותר מכולם. הוא לא ממש התכוון למכור את הנערים והנערות לתעשית הפורנו הזו. הוא הכין פתחי מילוט נסתרים ברצפת המשאית שהובילה אותם. אחרי שבמקום המפגש באמצע הדרך לשום מקום, בדקו העבריינים שאכן במשאית הסגורה מצטופפים 70 ראשים, הם שילמו לו את ה- 50,000$ המוסכמים במזומן ונסעו מהמקום. איש לא שם לב שבאישון הלילה התחמקו עם כל עצירה של המשאית חלק מהנערים והנערות. רק  כשהגיעה המשאית לבית מחסה של הסינדיקט במקום נסתר בנבאדה, נדהמו העבריינים לגלות כי היא ריקה.

מסתבר שהיה ליובל עוד קצת מצפון, אבל למרבה הצרה, השותף שלו לעוקץ נתפס וזימר על תוכניות העוקץ למפקד המקומי של הסינדיקט, אשר מיד שלח חולית חיסול בעקבות יובל, למען יראו וייראו. חברי החוליה החליטו שלא לקחת שום צ'אנס ופשוט פוצצו את רכבו של יובל כשהוא בפנים. יובל אפילו לא הספיק להחביא את הכסף, כך שאחרי שפוצצו אותו, הם נגשו בצעד קל לדירתו ואספו את שקית הכסף שהיתה מונחת מתחת למזרון, כמעט בשלמותה. בוב ג'ורגינו סיפר לי שהרכב המפויח של יובל עם שרידי גופתו של הבחור הצעיר התגלה במחצבה נטושה והזמין אותי לנסות לזהות את הגופה.

"אפשר גם לקחת דגימות ביולוגיות לזיהוי וודאי" אמר לי בוב ג'ורג'ינו, אך מיד הודעתי לו שאימו של יובל מתנגדת לזה מטעמים של השקפה דתית ואין כל טעם בכך. בוב לא ממש התעקש, "אם תזהה את הגופה, אז מצידי התיק סגור.  שהרשויות בישראל יחליטו כבר מה לעשות עם נטילת דגימות ביולוגיות ועם התנגדות המשפחה. אני לא יודע איך החוק אצלכם ואין לי כל ענין לדעת, אז בוא נראה קודם כל אם אתה מזהה" הוא אמר.  

מצב הגופה אחרי כל השנים, לא ממש איפשר זיהוי חיצוני, למרות שהגובה הכללי (ונמסר לי שגם הגיל) היה מתאים. מה שהכריע את הכף היתה בסופו של דבר הטבעת עם חריטת שמו של יובל שהתגלתה על אצבעה של הגופה. זיהיתי את הטבעת וזיהיתי את הגופה והרגשתי שכל הסכרים נפרצים.

התקווה הסמויה שקיננה בי, שאולי יום אחד ניתן יהיה להחיות את מה שאיבדתי לפני כשבע שנים, אבדה סופית. התקווה הזו החזיקה אותי כל שנות החיפושים הארוכות אחריו במקביל להדרדרות האיטית אך הוודאית של יחסיי עם עינב. הבטתי בגופתו המושחתת, של מי שאהבתי כל כך הרבה זמן, אבל לא אמרתי לו זאת מעולם וידעתי שכבר איחרתי את הרכבת. זכרתי את הערב הראשון שאהבנו כמו שצריך, בלי שדיברנו כלל על אהבה, וידעתי שערב כזה כבר לעולם לא יחזור. אובדנו של יובל היה כמדקרת חרב בליבי ובאותו רגע הרגשתי שכל מה שבא לי זה להצטרף אליו ולגמור עם העצב הבלתי נגמר הזה. 

יא. אהבה גדולה היתה

שבועיים אחרי שהתפרסם דבר גילוי גופתו של יובל, היא הוטסה לקבורה הולמת בארץ  ואף אני קיצרתי את שהותי באמריקה וחזרתי ארצה להשתתף בהלוויה שהיתה אמורה להערך למחרת. ביום שהגעתי ארצה קיבלתי מייל מפתיע ובו הקטע הבא:

"במקום שאליו אני הולך היו נשים, היו גברים ואהבה גדולה היתה, האם אני אמצא אותה?"                  

זיהיתי את הקטע הזה מהשיר "הייה לי חבר הייה לי אח" וביד רועדת עשיתי reply לכתובת הלא מוכרת ועניתי במילה אחת קצרה: "כן".

באותו ערב נשמע צלצול אחד ובודד בטלפון שלי. שנים כבר עברו מאז שהמצאנו את הסימן הזה, אך כמו מתוך רפלקס מותנה יצאתי אל החלון, למרות שהוא לא היה החלון בבית הורי ולמרות שביתו של יובל כבר מזמן לא היה ממול. מבעד לחלון ראיתי על המדרכה ברחוב את דמותו המוכרת והאהובה של יובל החי והקיים והמחייך כמו תמיד. כמו רוח סערה שעטתי אליו במורד המדרגות ורצתי בשיא המהירות עד שהגעתי למקום בוא עמד ולא הפסיק לחייך.

"אמרתי לך שתגלה בסוף שאני צודק" אמר לי יובל, אך לא ענין אותי כבר מי צודק ולמה צודק. כל מה שרציתי זה לחבק, ללטף ולנשק את דמותו האהובה ששבה אליו מעולם המתים יום  לפני ההלוויה.

יב. מה זה אומר

לחיים סמוקות כמו אש פעימות חזקות של הלב חום וקור וצמרמורת לילות בלי שינה

.....

מה זה אומר זה אומר אהבה

("רמז" - חוה אלברשטיין)

כשנכנסנו הביתה הוא הסביר לי איך נאלץ לוותר על מכוניתו החבוטה ועל הטבעת המיוחדת עם חריטת שמו ולמסור אותם לגובה חובות שבא לגבות חוב שכר דירה שהיה חייב לבעל הבית הקודם שלו. איך אתרע מזלו של גובה החובות המסכן שהיה בחור צעיר בעל מבנה גוף הדומה לשלו, אשר עלה בעקבות גורלו השמימה בשליחות כנופית המפוצצים של הסינדיקט, שרצתה לחסל את יובל ואיך יובל ברח וירד למחתרת מיד אחר כך והתחזה למת מחשש ליפול לידה הארוכה של הכנופיה.

"ועכשיו אתה כבר לא חושש?" שאלתי אותו.

"אחרי שראשי הכנופיה נכנסו לכלא, התפרקה הכנופיה ושטחיה כבר חולקו בין כנופיות אחרות. אף אחד כבר לא יזכור את הישראלי ההוא שגופתו הוטסה לארץ ואשר לפני חמש שנים ניסה לעקוץ את הכנופיה שלא קיימת כבר" אמר יובל.

"אז אני מבין שאני לא אצטרך לבדוק את הרכב שלי מפני מטעני נפץ כל בוקר, מה?" שאלתי בגיחוך.

את הרכב לא, אבל מטען נפץ אחד גדול מחכה לך פה" אמר יובל והצביע על מכנסיו.

"וגם פה" עניתי לו והצבעתי על הבליטה המתעוררת במכנסיי, נטלתי את ידו והלכנו לחדר השינה. נרעדתי מרוב התרגשות כשהתחלנו להפשיט זה את זה. לא ממש יכולנו לישון בלילה ההוא, אך גם לא עשינו סקס של ממש. היינו מתוחים מדי ונסערים מדי, אבל עשינו אהבה. אהבה של געגוע, אהבה של אושר, אהבה של דיבורים רכים, אהבה של ליטופים עדינים, אהבה של חיבוקים חמים, אהבה של נשיקות לחות ואהבה של דמעות. נצמדתי אל גופו החם והאהוב של יובל בלילה ההוא והרגשתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה.

אחרי ארוחת הבוקר שאל אותי יובל: "אז מה זה אומר, דביר? מה זה אומר?"

"מה זה אומר? - זה אומר אהבה" עניתי ללא כל היסוס ומשכתי אותו חזרה למיטה לחגוג כמו שצריך את האיחוד המחודש שלנו.