פילבוקס

הוא אחד מיזיזי  הותיקים [אם לזיון של פעם בשנה בערך אפשר לקרוא יזיזות] והוא קצין קרבי חטוב נערי חתיך וחלק טבעי. לא יוצא לנו להפגש הרבה אבל כל פגישה איתו היא עונג צרוף, במיוחד המגע. נדמה לי שהוא הבחור שהכי נעים לי ללטף אותו, והוא מת על המגע והליטופים האלה. מספיק ששכב על המיטה על הבטן, הפשיל קצת את מכנסיו והרים קצת את חולצתו, והידיים שלי מטיילות בעונג על גבו החלק ויורדות עד לישבן הבועה העגלגל והמהמם שלו. אני יכול לעשות זאת שעות. טוב, אולי הגזמתי קצת כי אחרי עשר דקות של ליטופים כאלה, אני חייב להרגיש את פיו החם והמתוק יורד לי על הזין ואת הזין שלי מתמקם בין פלחי ישבנו החם, כפי שקרה כשפגשתי אותו השבוע באופן ספונטני ומפתיע אחרי שנה שלא התראינו.

אנחנו מכירים כבר 6 שנים ומרגע שנפגשנו היתה איזו עמימות סביב הגיל שלו. כשדיברנו לראשונה באטרף, היה כתוב בכרטיס שלו שהוא בן 19, אבל כשנפגשנו בפעם הראשונה אמר לי שהוא בן 18.5 ועוד מעט מתגייס. יותר מאוחר הודה שהוסיף שנה לגילו ושהוא בעצם בן 17 וחצי. אחר כן כשסיפר לי מתי יום ההולדת שלו, עשיתי חשבון זריז והבנתי שהיה בן 17 וחודשיים כשנפגשנו לראשונה. מאחר שזה היה בתקופה דומה לעכשיו, אמרתי לו: "אז לפני חודשיים היתה לך יום הולדת 23?"

"לא. יום הולדת 22" הוא השיב ואני לתומי כבר חשבתי שאולי התבלבלתי ונפגשנו רק לפני חמש שנים, אבל אז הוא הוסיף: "הייתי בן 16 ומשהו אז ואתה היית אחד הגברים הראשונים שלי". יצא המרצע מהשק. התייחסתי לזה כאל פרט נוסטלגי, כי במשך השנים ראיתי מול עיני כל פעם שנפגשנו, מעין וריאציה על הסרט "התבגרות" שהיה מועמד לאוסקר השנה. מגיל 16 וקצת לגיל 22 וקצת ראיתי אותו הולך ומתפתח מול עיני מנער חתיך לבחור מהמם ולגברבר הורס. ראיתי את החיטובים של השרירים ההולכים ומתפתחים על גופו ואת השיער שצומח באיטיות על פניו ועל אברי גופו, למרות שהוא נותר עד היום חלק למדי.

עד לפגישתנו האחרונה נהנינו מאוד בסקס ביננו, אבל היה לו מחסום אחד: הוא בשום אופן לא נחדר. זה היה היוצא מהכלל שלי לכלל שאומר שאני לא נפגש עם בחורים שלא נחדרים ולא משנה איך הם נראים ומה הם מוכנים לעשות איתי. אין חדירה = אין פגישה, כי סקס בלי חדירה הוא בעיני ארוחה שיש בה רק מנה ראשונה בלי המנה העיקרית [החדירה] והקינוח [הגמירה]. הפעם להפתעתי, תוך כדי שאני מתחרע על חריץ ישבנו הרך, הוא אמר לי: "שים קונדום". הופתעתי. אחרי שש שנים שאנחנו מכירים, הוא לפתע רוצה חדירה, אבל לא חקרתי ולא שאלתי שאלות. לקחתי קונדום, שימנתי אותו היטב וחדרתי לישבנו החם שגיליתי מבפנים בפעם הראשונה.

אחר כך הוא סיפר לי שרק הבן זוג האחרון שהיה לו לפני כמה חודשים הרגיל אותו לחדירה, כשהם עושים זאת אחרי שתיה כבדה של אלכוהול. אז הוא שבר בעזרת האלכוהול את מחסום הפחד מחדירה עם האקס שלו, והפעם הסכים לצלוח איתי את המחסום הזה, גם בלי אלכוהול. כשהוא פיכח לחלוטין, אם כי קצת נאנק מכאבים, הוא נתן לי לחדור לתוכו עד הסוף ועטף את הזין הלוהט שלי בכל עומקי ישבנו ההורס והחל לרכב עליו באיטיות. אחר כך הוא נשכב על הגב כשאני עדיין בתוכו, מפמפם אותו בעדינות ובתנועות ארוכות עד שהוא אמר לי שהוא קרוב ושאל אם זה בסדר שהוא יגמור. אמרתי לו בחיוך שילך על זה ורגעים ספורים אחר כך הוא השפריץ כמה מטחים מדהימים למרחק של איזה מטר וחצי. "המון זמן לא השפרצתי חזק ככה" הוא אמר לי ואני רק חשבתי איך יהיה לראות אותו בעוד שנה...

והפעם השיר משנת 1970 - Mashmakhan - As The Years Go By:

זה היה מוזר. נפגשתי עם דותן החתיך האתיופי שלי שלא ראיתי כבר איזה חודש. במשך שעתיים לא יכולנו לזוז זה מזה. לבושים, ערומים, מזדיינים, מדברים. למרות שאני מאוד חושק בו, משהו עצר אותי. נראה לי שהמשהו הזה הוא החשש שאני אאכזב אותו אם לא אגמור. זו מעיין ציפיה שמגשימה את עצמה לצערי, דווקא כשאני עם בחורים שאני מאוד רוצה ושנראים ממש טוב. עם בחורים שנראים פחות טוב, באיזה אופן אבסורדי, אני משוחרר מלחץ ומצליח ליהנות יותר בקלות.

אחרי שכבר עצרנו את הזיון בלי שגמרתי ונשארנו מכורבלים, מתלטפים ומתנשקים פתאום הרגשתי את החשק חוזר. התחלתי לחדור לתוכו שוב והפעם כדי להשתחרר מלחץ דימנייתי בחור אתיופי אחר שאני מכיר. בחור שנראה הרבה פחות טוב ממנו, אבל בחור שאני לא בלחץ כשאני מזיין אותו. אחרי כמה זמן, השחרור היה מוחלט והגמירה נפלאה.

דותן שמח מאוד שהצליח לספק אותי. הוא אמר שלא רוצה לזוז ממני וחבל שחייב ללכת לעבודה, אבל היה שמח לבלות איתי כל היום במיטה. כשחזרתי מדוצן הרגשתי שאני עדיין חרמן, האתיופי השני דיבר איתי לפני כן בימים האחרונים והיה מת שאבוא אליו. אז נסעתי אליו לראות איך זה יהיה. זיינתי אותו וגמרתי שוב. התחושה היתה מוזרה.

אחרי יומיים אכלתי משהו מקולקל בבית קפה שלעולם לא אכנס אליו שנית וחטפתי כאב בטן מהסרטים כולל חום גבוה. עוד כאב בטן חטפתי, אבל רק רגשי, כאשר דותן פתאום לא משיב להודעות שלי בווטסאפ ואני אפילו לא רואה שני קווים לדעת שהוגיעו אליו בכלל. חסם אותי שוב? לא היתה שוב סיבה הגיונית לכך במיוחד שרצה השבוע להפגש באיזה ארוע שהוא מוזמן אליו באיזור המרכז. הוא בטח יספר אחר כך סיפורים שהתקלקל לו הטלפון או משהו, אבל ביני לביני אני מרגיש שהוא קיבל כאב בטן מהקרבה הגדולה מדי שלנו בפגישה האחרונה והתחרט שהזמין אותי לארוע שאמור להיות בו.

כאב בטן נוסף חטפתי היום. זה יותר בוקס לבטן. משהו שאני מסרב להאמין באמיתותו, אבל הגבר שסיפר לי על כך מתעקש שככה זה. הסיפור מתחיל לפני שלושה שבועות במפגש המאוד מוצלח שלי ושל דני התימני הרזה בגעש. היינו במקום די מבודד על החוף, אבל בכל זאת באיזה שהוא שלב הגיע לשם גבר אחר, בשלהי שנות השלושים שלו, חטוב שחום ותימני אף הוא, שאני מכיר ומזיין לפעמים. הגבר ראה אותנו, הרים יד לשלום [כשלמזלי, חשבתי שדני לא רואה אז] אני הנהנתי בלבד כדי שדני לא ישים לב שאנחנו מכירים והגבר ההוא הלך ועזב אותנו לנפשנו.

חשבתי שבכך נגמר העניין, אחר כך הוא כתב לי הגבר שהוא זיהה את הבחור שאיתי ושגם הבחור זיהה אותו ולכן הסתובב כאילו הם לא מכירים. חשבתי שהוא טועה, מכמה סיבות. קודם כל בגלל שבעבר כשדני ראה על החוף מישהו שהוא מכיר וקיווה שהמישהו הזה לא שם לב אליו, הוא אמר לי. הסיבה השניה היתה שידעתי שהגבר לא בענין של צעירונים שחיפים כדני. השלישית היתה שדני המשיך להתנהג אחר כך רגיל ולא היה בלחץ כפי שניתן היה לצפות ממישהו שראה מישהו מוכר על החוף. להיפך, דני היה ממש משוחרר וכייפי באותו יום. אבל היום, אחרי שלושה שבועות מהארוע הגבר נזכר בזה שוב ושאל אותי אם אני פגוע ממה שקרה. כשאמרתי לו שאין לי ממה להיות פגוע, אמר לי הגבר: "נראה לי שאתה באמת פגוע. באמת לא יודע ולא רוצה לדעת מה ביניכם, אבל אם זה מפריע לך שאנחנו ממשיכים להפגש תדבר". 

אמרתי לגבר שאם הם ממשיכים להפגש וגם אני ממשיך להפגש עם כל אחד מהם בנפרד, זה הזוי לי יותר מדי וזה אכן מפריע לי. ניסיתי לדלות מהגבר את השם או הניק של הבחור שהוא חשב שראה איתי, כדי להסיר את הספק אם הוא באמת מכיר את דני או שזו טעות בזיהוי, אבל הגבר סירב בטענה ששומר על דיסקרטיות. הוא הוסיף שאותי הוא זיהה מרחוק והתקרב אלינו רק כדי לדעת בוודאות אם הבחור שאיתי הוא הבחור שהוא מכיר. הוא גם הוסיף שהוא ורסטילי ובעל טעם מגוון ולכן הוא פוגש גם פסיביים.

אני לא רוצה להאמין שאכן דני נפגש איתו. אמנם דני אף פעם לא הבטיח לי בלעדיות, וגם אני לא טומן את ידי בצלחת, אבל תקופה ארוכה שהוא לא נפגש עם גברים אחרים בכלל ולאחרונה כשחזר להפגש לדבריו לא היתה לו אף פגישה מוצלחת. קיוויתי שאני מיוחד אצלו. קיוויתי שאני הקבוע היחידי שלו וזה נתן לו ערך מוסף בעיני, אבל עכשיו אני כבר לא יודע כלום. אם לדני יש יזיזות מתמשכת עם הגבר הזה, אז אני כבר לא ממש מיוחד אצלו וזה עושה לי ממש כאב בטן. אני גם פאקינג מקנא. הגבר אמר לי שלא נדבר על זה יותר ושגם מהבחור שהיה איתי הוא ביקש לא לדבר איתי על זה. מכך משתמע שדני אישר לו שזה אכן היה הוא. אני לא רוצה להאמין שזה נכון ולא יודע אם אוכל לדעת מה האמת אי פעם. בשורה תחתונה הודיע לי הגבר שנעזוב את המפגשים שלנו, ושאני והוא לא נמשיך להפגש עוד. אין לי בעיה עם זה, כבר זמן מה שאני רוצה להפסיק להפגש איתו ממילא. הבעיה היא שבעקיפין משתמע מזה שעם דני הוא ימשיך להפגש. אוף, אם רק הייתי יכול לדעת אם זה נכון או לא...

בלי שום קשר לכל הסיפורים של הגבר הזה, אני ודני דיברנו שאולי נפגש מחר. מעניין אם זה יקרה. מעניין איך הוא יתנהג אם נפגש. דני לא יודע, אבל הוא ודותן הם שני הבחורים שבשבילם אני אבטל כל דבר אחר ואלך להפגש איתם, ובמיוחד עם דני. 

כאב הבטן הפיזי שסבלתי ממנו השבוע כבר עבר, אבל הבטן עדיין כואבת מסיבות אחרות לגמרי... ואולי זו לא הבטן בכלל, מה שמביא אותי לשיר שבחרתי הפעם משנת 1977 - Bonnie Tyler - It's A Heartache:

אין מה להבהל, לא עשיתי אורגיה עם שבעה בחורים, אבל מאז זיינתי את "המאוהב" הבהיר-חטוב-חלק, שאני מתקשה להתנתק ממנו כי הוא סקס כל כך טוב, ואחרי שנתתי לו את האמ-אמא של הפירוק והאמ-אמא של הגמירה, התייבש המעיין שלי. במשך ארבעה ימים שאחרי אותו זיון, נםגשתי וזיינתי שישה בחורים שונים, מהם זיונים טובים יותר וטובים פחות, מהם נטחנים ומתמסרים ומהם פחות, אבל עם אף אחד מאותם שישה אני לא גמרתי.

היו בהם טיפוסים שונים ומגוונים. היה הנער השחיף החמוד בן ה- 17 [או שבעצם בטח כבר מלאו לו 18 כי עברה שנה כמעט מפגישתינו האחרונה], שלפתע נזכר בקיומי וחזר לרכוב לי על הזין אם כי לא הצליח לקבל הרבה וחזק כמו שאני אוהב, היה הקצין הדרוזי הבהיר עם העיניים הכחולות בן עשרים ומשהו שהתגעגע מאוד לזין שלי אבל באמצע הזיון וכמובן אחרי שגמר, יצא מהאיפוס ופתאום לא רצה להמשיך [למרות שבעבר הוא היה ממשיך לסיבוב שני ושלישי בלי בעיה], היה הערס בן השלושים ומשהו, השחום החטוב והקצת מכוער אבל עם ישבן עסיסי וחם וגוף טוב שפירקתי לו את הצורה, שגמר ונתן לי להמשיך לטחון אותו עוד ועוד עד שכמעט יצא לו כבר עשן מהתחת מרוב שפשוף של המוט הלוהט שלי בחור החם והההדוק שלו, והיה החתיך השחום החטוב-רזה והגבוה בן השלושים, שמאז שחזר מחול לפני שנה אני מזיין אותו קבוע כמעט כל שבוע. השבוע אפילו זיינתי אותו פעמיים, שתי הפעמים ביוזמתו. כנראה אוהב את הזין שלי מאוד. הוא גמר בכייף כמו תמיד ואילו אני, למרות שנהניתי מאוד, המעיין שלי נותר יבש, היה המרוקאי החטוב והרזה עם הישבן הזהוב והעגלגל, שלפני חודש ומשהו לקח ממני פסק זמן ולפתע פנה, התנצל שמפריע ורצה להפגש שוב. כמובן שנפגשנו כמובן שזיינתי, כמובן שהוא גמר אבל יכולת ההכלה שלו היתה מוגבלת הפעם אחרי שלא קיבל את הזין שלי הרבה זמן. נקווה שבפעם הבאה יהיה מוצלח יותר. היה גם הבחור הבהיר הגברי החטוב בן ה- 25 עם אחד הישבנים היפים שאני מכיר, שאני מזיין כבר חמש שנים שחיכיתי לו במיוחד לפירוק של מוצאי שבת אבל גמר מהר יחסית ולא הצליח לחזור לעצמו לסיבוב נוסף.

כל ששת הבחורים האלה היו חמודים וסקסיים, חלקם חתיכים, אבל כולם לא הועילו. כבר הייתי בדרך חזרה מהבחור האחרון ולפתע קיבלתי הודעה מ"המאוהב" במילים הבאות: "נו, קח אותי כבר". הוא ידע שארבעה ימים לא גמרתי והוא ידע שהוא יצליח להביא אותי לגמירה כי כמעט תמיד הוא מביא אותי לזה. אז באתי אליו למרות שהייתי קצת לא מאופס. לאט לאט חזרתי לעצמי בעזרת לשונו החמה, שפתיו הרטובות וגרונו העמוק. אחר כך גם הישבן שלו הצטרף לחגיגה. בתחילה הוא רכב לי על הזין ואחר כך הפכתי אותו וטחנתי לו את הצורה עד שהשפרצתי במטחים חזקים וחמים שהצטברו לי בצנרת ללא פורקן כבר ארבעה ימים.

למחרת בבוקר הוא כתב לי: "היית מוזר אתמול... כזה אבוד... אני אוהב אותך איש יקר ואכפת לי ממך ...נשיקות... אני איתך."

אחת הבעיות שיש לי עם המאוהב זה שהגמירות איתו כל כך חזקות שאני מנוטרל אחר כך כמה ימים וחבל לי על זיונים טובים או בחורים מוצלחים שאחר כך אני לא איתם בכל כוחי. כבר בבוקר שלאחר הזיון עם "המאוהב" התחלתי להצטער שלא התאפקתי עוד יום כי היו לי שתי הודעות מענינות משני בחורים שונים. האחת בבחור הורס רזה חטוב חלק בהיר בן 27 שנפגשתי איתו פעמיים לפני שנה, אבל כל פעם שנפגשנו הייתי יום אחרי זיון טוב ודי מרוקן. באותם זיונים הוא נהנה מאוד מהזין שלי אבל גם התבאס מאוד שלא השפרצתי. הבוקר הוא פנה אלי מחדש, כתב שהוא רזה כמו שאני אוהב ושהוא אוהב את הזין שלי. רציתי מאוד לזיין אותו שוב, אבל ידעתי שהיום זה לא טיימינג טוב כי אני לא מספיק חרמן, אחרי מסחטת השפיך שסחט אותי ישבנו החם של "המאוהב", אבל מצד שני לא רציתי לפספס. היו לי איזה סידורים בבוקר ואמרתי לו שרק כשאסיים יותר מאוחר אולי אוכל להפגש. הוא שמח.

אממה, זמן קצר אחר כך קיבלתי הודעה מאחד משני הבחורים, שבשבילם אני דוחה את כל האחרים, וולא רוצה לפספס שום הזדמנות להפגש איתם ולהזדיין איתם. שני הבחורים האלה הם התימני השחיף הבהיר ו... דותן בעל עור הקטיפה השחור, הבחור האתיופי המסתורי שמשחק איתו טנגו כבר חמש שנים בערך. הפעם זו היתה הודעה מדותן.

כבר אתמול כתב לי דותן: "אוהב אותך" והוסיף שהשבוע יהיו לו כמה בקרים פנויים ונוכל אולי סוף סוף לטייל. סבבה. בכייף אטייל איתו בחייק הטבע או שאטייל עם הזין שלי בחייק ישבנו החם. מה שיבוא לו. הבוקר, הטון של דותן החל קצת להשתנות לכיוון החרמני יותר. ההודעה הראשונה שלו הבוקר היתה פשוטה: "מה קורה? בוקר טוב." אחר כך אמר שיכול להיות שיהיה לו זמן פנוי בצהריים. אחר כך הוסיף: "האמת... אני חרמן... עליך... ממך... :)". שמחתי לשמוע, אבל לצערי יותר מאוחר הודיע לי שלא מסתדר לו להפגש היום. כרגיל, הוא רוצה להפגש ואז ממסמס את הפגישות האלה. היום לא הסתדר לו, אבל הוא כבר מתחיל לבנות על זמן פנוי למחר. נראה אם זה יצליח לו. בכל מקרה הוא כתב לי: "אני מפנה את הבוקר מחר. בבקשה תשמור את החרמנות למחר". 

"אוקיי מותק, שומר לך" עניתי לו, מחליט ביני לביני שאכן אעשה זאת, דבר שלא עשיתי בשבילו כבר זמן רב כי נמאס לי לשמור כל פעם ולהתבאס ברגע האחרון שפגישות מתבטלות או שלא מסתדר לו עם הלו"ז המוזר שלו. אולי אתן לו צ'אנס הפעם. נקווה שלא אחכה סתם.

אני מרגיש את דגדוגי החרמנות למטה ומקווה שעד שנפגש הם יהיו מספיק חזקים שאוכל לתת לו לא רק את הזין שלי אלא גם מנה טובה של חלבונים... :)

ושבעת הבחורים האלו הזכירו לי את המערבון The Magnificent Seven Theme [שבעת המופלאים] משנת 1960 ואת נעימת הנושא שלו בביצוע התזמורת של Elmer Bernstein. שמיעה וצפיה נעימה: