אני יודע שלא השלמתי את סדרת שבע הפרקים של ארועי החודש האחרון וביינתיים הצטברו להם עוד כמה אירועים שבא לי לספר עליהם, אבל גם אותם אני שם כרגע בצד לטובת פוסט קיטורים שלא מהמניין.
אז היום באופן רשמי אחד הימים המבאסים ביותר שהיו לי בזמן האחרון. זהו יום מבאס שני השבוע. האם זה תחילת עידן מבאס חדש? או רק שבוע מבאס? או שמחר ישתנה הכל? עדיין מוקדם לדעת, אבל אני פה לשחרר קצת קיטור.
אז מה היה מבאס כל כך היום? הכל התחיל שהצעירון הכוסון שהודיע לי אתמול שמת להפגש איתי הבוקר הוקפץ לעבודה בפעם השניה השבוע וככה לא יוצא לנו להפגש כבר שבועיים. קודם בגלל מילואים ואחר כך בגלל עבודה ולימודים. כל הפנטזיות שפינטזתי עליו התעופפו מהחלון ולמרות שאמר שמת שאתן אליו קפיצה לעבודה, הוא כנראה עסוק מכדי לענות לי בשעות האחרונות, אז כנראה שגם ה"בקטנה" הזה איתו לא יקרה היום, למרות שהדליק אותי הרעיון שלו להסתגר בחדש הישיבות אצלו ולעשות קצת האנקי פאנקי...
אחרי שנודע על הביטול של המפגש המתוכנן עם הצעירון הכוסון פנה אלי במפתיע הברזילאי הסקסי הנערי והרזה שהכרתי לפני שבוע באיזה מפגש מהמם שעוד אספר עליו. הוא היה בעניין לסקס נוסף והדליק אותי מחדש. רק קבענו שאתקשר כעבור שעה כי היו לו כמה סידורים קטנים לסגור קודם. אחרי שעה הוא אמר לי שעדיין לא סיים את הסידורים ואחרי שעתיים- שלוש- ארבע שעות כשהתקשרתי שוב או סימסתי, הוא לא ענה בכלל ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. פאקינג מעצבן. אולי מצא סשן מדליק יותר עם מישהו אחר ואולי סתם נדפק לו הטלפון או המוח, אבל הוא השאיר אותי תלוי באוויר באופן הכי מבאס שיכול להיות.
בנוסף לכל, איכשהו גם החרמנות שלי הלכה ודעכה והתחלתי להרגיש שאני מאבד את הטאץ'. למרות כל נסיונותי להפיח רוח בתשוקה הדועכת, היא נשארה בגובה הרצפה ואפילו לא היה שום בחור בגרינדר או באטרף שיצית לי אותה מחדש.
ענין אחר שיושב לי על הוריד, הוא החתיך מהשדירה שכנראה ממש מאוהב בי, למרות שלא אומר את מה ממש בפה מלא. כל הזמן הוא בודק מתי אני נכנס לווטסאפ ומתי יוצא ממנו ותוהה מה אני עושה ועם מי אני מדבר כל הזמן שם. הוא אומר כל הזמן שאוהב אותי, שולח אייקונים של לבבות כמו ילדה בת 12, אומר שמתגעגע אלי ואומר שלא ישן הלילה מרוב מחשבות (וברור לי שהמחשבות מסתובבות סביב מערכת היחסים שלו איתי). הוא מנסה להכיל את העובדה שהוא כל כל אוהב וחושק בי ואילו אצלי התשוקה כלפיו דעכה מאוד ועצם העובדה שאני רוצה להמשיך להפגש עם אחרים מרגיזה אותו, אבל אומר לי שמזין והוא צריך לעבד את זה בינו לבינו, ליהנות ממה שיש ולקבל את מה שאין.
אני כבר לא בטוח בעצמי כמה בא לי סקס איתו. בפעם האחרון שנפגשנו זה היה ממש אסון ברמת טביעת הטיטניק. לא הייתי חרמן בכלל, לא עמד לי כמעט למרות כל נשיקותיו ומציצותיו, ובסופו של דבר הוא נאלץ להביא ביד בשביל לשחרר את חרמנותו. זהו? נגמר לי ממנו? לא יודע. מצד אחד הוא מלטף לי את האגו ללא הרף עם האהבה והתשוקה שלו כלפי וממלא אותי באנרגיות חיוביות, אבל מצד שני הוא לא בדיוק הטיפוס שלי ואני מרגיש לא כל כך בעניין.
מה לעשות? לוותר עליו? להמשיך לשמור על הקשר איתו על אש קטנה או לכבות אותה סופית? אני מוצא את עצמי בזמן האחרון רק רוצה להתחבק ולהתנשק איתו ולהרגיש אותו לידי כחבר, כמישהו שאני יכול לנפנף בו כאילו לעולם ולומר: "תראו איזה חתיך רוצה אותי כל כך", אבל האם מעבר לזה אין כלום? האם אני אני עד כדי כך מעדיף נעריים רזים וגבעוליים עם ישבנים קטנים על פני בחורים חתיכים וחטובים עם פנים יפיפיות וישבן עסיסי כמוהו שרוצים ממני ואוהבים בי הרבה יותר מהזין היפה שלי?
היום החתיך מהשדירה שלח לי תמונה של הארוחה שהוא הולך לאכול, אמר שהיה שמח לפזר אותה עלי ולאכול אותה מהגוף שלי בין נשיקה ונשיקה. רומנטי מצידו. פאק למה אני לא יכול להתאהב בו ולחשוק בו ולהיות איתו בכל הזדמנות שיש? הוא בוודאי היה שמח שזה יקרה, אבל הוא כבר החל להפגש עם אחרים אחרי תקופה ארוכה שרצה רק אותי, רק מהסיבה שאני לא נותן לו את מה שהוא רוצה. בסופו של דבר כמה הוא יכול להתאפק? הוא בכל זאת בחור עם צרכים ומאוויים שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהוד מעלתו "אני" יזרוק איזה עצם לכיוון שלו. גם זה כשלעצמו מבאס.
ונוסף לכל זה, התימני החמוד שלי עם העיניים הירוקות הולך ומתרחק ממני. אחרי היעדרות ממושכת הוא שוב שורץ כל הזמן באטרף וגרינדר, ובטוח מתחילים איתו הרבה. אתמול ראיתי אותו אבל לא קרה בינינו כלום, מלבד נשיקת פרידה קצרה לשפתיים המתוקות שלו כשהסתיים המפגש שלנו. הוא סיפר לי כבדרך אגב שהתחיל איתו איזה חתיך שחום, גבר גבר כזה (הוא הראה לי תמונות שלו, אכן גוף טוב אבל פנים לא משהו) ושהם נהיו חברים טובים בזמן האחרון.
הוא סיפר לי שהם נפגשים ויושבים סתם ככה בלי סקס, לצחוקים, עישונים, שיחות, שתיה ודחקות, אבל הוסיף שהוא לא יתן לו לזיין אותו. כששאלתי למה, הוא אמר שיש לשחום הזה זין ענק באורך של איזה 24 ס"מ וגם עבה ושאין סיכוי שהדבר הזה יכנס לתוכו. כששאלתי אם יודע את זה מתמונות או מהמציאות אמר לי שמהמציאות. אם הוא יודע את זה מהמציאות אז כנראה שהם לא רק יושבים מעשנים וצוחקים אלא עושים עוד דברים שבעקבותיהם הוא ראה את זקפתו האדירה. אולי השחום המצוייד הזה לא חדר אליו, אבל בטוח שהם מתחרמנים ובטח הוא גם מצץ לו וכך ראה את הזין הענק שלו במלוא תפארתו. זה לא סתם סטוץ, אני מרגיש שזה יותר מכך. אם הוא מצא חבר לבלות איתו בכייף סתם ככה, אז מהר מאוד הוא כבר לא כל כך יצטרך את ימי געש שלנו שהיו בעיקר לצחוקים לעישונים וסתם לכייף, בדרך כלל בלי סקס. אז גם אותו אני מרגיש שאני מאבד והולך, ואני לא אוהב לאבד אנשים. במיוחד לא מישהו שהתשוקה שלי אליו כל כך בשמיים.
אז מה יהיה? מקווה שיחזור לי החשק, שיחזור לי הכייף, ושיחזרו הבחורים החמים עם החוויות המתסיסות, כי כרגע אני מרגיש בתחתית של התחתית. סתם תלוי באוויר ונשאר עם הזין ביד. מחכה לשינוי ומקווה שזה יקרה מהר.
כל זה הביא אותי לשיר משנת 2000 שאני מאוד אוהב Lifehouse - Hanging By A
Moment:
לא כל המפגשים שלי הם הצלחה. חלק מהם כרוכים בבזבוז זמן משווע. חלק בבחירה לא מוצלחת בין אופציות או בויתור על משהו טוב בשביל הסיכוי והסיכון למשהו חדש, מלהיב ומחרמן. ההיכרות שלי עם הדתל"ש היתה כזו. כשהתחלתי לדבר עם הבחור הבלונדיני חטוב וסקסי הזה, ראיתי את המבט העצוב בעיניו, אבל פינטזתי על מה שמסתתר לו מתחת לבגדים. דיברנו במשך חודש - חודשיים בערך ובאחת ההזדמנויות הוא אף שלח לי תמונת ערום סקסית שלו מגעש נשען על איזה סלע, שחירמנה אותי בטירוף רק המחשבה להיות צמוד אל גופו הערום מאחור ולבעול אותו שם על הסלע הזה.
כשהפנטזיה נכנסת לראש, ההגיון קצת זז הצידה. באותו יום, בפעם הראשונה בשיחה איתו הבנתי שיש סיכוי אמיתי להפגש, באמת, ולנסוע לגעש יחד. הבעיה היתה שבאותו בוקר מאוד רציתי להגיע לגעש. כך קרה שבטרם ידעתי שהוא יענה לי בכלל, שלחתי עוד כמה הודעות לכמה בחורים נבחרים. אחת מהן היתה לדני התימני הרזה שלי. דני התמהמה במתן תשובה ואילו הדתל"ש הקדים וענה אז קבעתי ען הדתל"ש. יותר מאוחר, אחרי שדני התחיל לדבר איתי, הבנתי שהוא לא מתלהב ללכת לגעש בגלל מזג האוויר שצפה רוחות, דבר שעל החוף לא ממש נעים. אז כשדני הטיל ספק, הזדרזתי לאמץ את הספקות שלו ולומר לו שהוא צוןדק ושננסה ביום אחר.
אחרי שפגשתי את הדתל"ש בדרך לגעש והוא נכנס לרכב, היתה לי הרגשה מקדימה שלא ילך איתו. אבל מצד שני הוא נכנס, אמר שהכל בסדר ונסע איתי, אז מה הייתי אמור לחשוב? הרגעתי את הספקות שלי לגבי הזרימה איתו והמשכנו בדרכנו לגעש. השיחה זרמה בסדר, אבל לא הרגשתי בניצוצות תשוקה מצידו. כשאני מרגיש כך, אז בתשעים אחוז מהפעמים אני צודק. למרות זאת, קיוויתי שהדתל"ש הוא דווקא אחד מעשרת האחוזים שאני טועה, אולי בגלל שבא לי עליו כל כך.
מצד שני, דני ששעה - שעתיים קודם חשב שזה לא יום מתאים לגעש ושננסה ביום אחר, שינה את דעתו לפתע. הבעיה עם דני זה שלפעמים אצלו הכל בהפוך על הפוך. דווקא כשהזדרזתי להסכים איתו שלא יתאים געש ולא ניסיתי לשכנע אותו אחרת, הוא פתאום רצה לנסוע. כך קרה שבאמצע הנסיעה עם הדתל"ש התחיל דני לשלוח הודעות ולשאול מה החלטנו בסוף לגבי געש. מרוב מבוכה לא עניתי לו. הוא המשיך לשלוח. רק כשהגעתי לגעש, היתה לי תחושה חזקה שעם הדתל"ש זה לא יגמר טוב. לכן שלחתי לדני "בוא", וידעתי שגם ככה יקח לו שעה שעתיים להגיע. מיד אחרי זה ובטרם ראיתי את תשובתו כבר ירדתי עם התל"ש לחוף שבו כידוע אין קליטה בדרך כלל.
חצי שעה אחר כך, אחרי שכבר מצאתי עם הדתל"ש את פיסת החוף המבודדת שלנו ופרשנו את הציוד, הוא נותר עם הג'ינס שלו ולא הראה כל סימנים שנכנס לענינים, הבנתי שזה לא יקרה. לא לקח לו הרבה זמן. הוא ישב לידי, דיברנו אבל אפילו לא התפשטנו. אחרי זמן מה הוא פשוט אמר לי הוא אמר שמרגיש שזה לא מתאים. פאק. אם לא הייתי לטעמו, למה הוא חיכה עד עכשיו? למה לא אמר לי כבר ברגע שפתחתי בפניו את דלת הרכב? למה טרח לרדת איתי לחוף בכלל? כבשתי את השאלות ואת המרירות שביטלתי את דני בשבילו ולא יצא מזה כלום, לחצתי לו את היד לשלום והוא הלך באומרו שאני כבר בטח אמצא משהו על החוף.
פתאום קיבלתי איזו הודעה לטלפון שקשורה לעבודה שלי. ההודעה הזו הבהירה לי שאני כנראה יושב באיזה קטע בחוף שיש בו קליטה. מייד בדקתי מה עם דני וראיתי ששלח לי כמה הודעות בחצי שעה האחרונה אחרי שאמרתי לו "בוא" והזדרזתי לענות לו. אמרתי לו שסיימתי פגישה בעבודה וקפצתי לראות איך בגעש ואכן אין רוח ואשמח שיגיע. דני כעס. הרגיש שמשכתי אותו כל היום בלי תשובה ואמר שהוא כבר ילך עם מישהו אחר. קינאתי. ממש קינאתי, למרות שהתירוץ הקבוע שלו זה שיש לו איזה חבר סטרייט שכשאני לא רוצה הוא הולך איתו לגעש, אבל לחוף הסטרייטים., דבר שאני קצת מפקפק בו אבל לא יצא לי עדיין לבדוק. דני חשב שאני צוחק עליו וצילמתי לו תמונה מגעש שיבין שאני אמיתי לגמרי, באמת בגעש, לבד לגמרי, ומת שהוא יגיע, אבל שום דבר לא עזר כבר. "אה תיהנה לך ואני איהנה לי" הוא כתב לי ואני ידעתי שאני כבר לא אהנה שם ביום ההוא, ואף חששתי שאולי המריבה הזו תביא לקרע יותר חמור איתו.
אבל לא אלמן ישראל. הדתל"ש הבריז, דני כעס, ואני התחלתי לחפש. החוף אמנם היה די שומם במקום בו ישבתי, אבל אם יש קליטה אז יש אטרף ויש גרינדר ויש עוד אופציות. אחרי זמן קצר פנה אלי גבר סקסי בשנות השלושים המאוחרות שלו שהתבררר שגר לא רחוק ואחרי השיחה, הסכים לבוא לפגוש אותי בחוף. שעה קלה אחר כך הוא כבר היה לידי והזין שלי כבר היה בפיו ואף הרגיש קצת את ישבנו, אבל קצת מדי. הוא לא התכונן להזדיין על החוף, אז כמו שאומרים "לא התארגן" לזה, ויצא שהיתה תקלה שקורית כשלא מתארגנים מספיק והפסקנו.
הבנתי שאותו היום זה לא היה היום שלי. ניסיתי לתפוס שלושה ציפורים ונשארתי בלי כלום. מה שנקרא: "תפסת מרובה - לא תפסת". עישנתי עוד ג'וינט, חזרתי מבואס הביתה והשתדלתי לא לדאוג יותר מדי ולקוות שיהיה טוב בפעם הבאה.
והשיר שבא לי לשים הפעם הוא Three little birds של בוב מארלי משנת 1980:
כל כך רציתי לעשות כייף מיוחד בגעש באותו יום ופניתי לכמה אנשים ושניים מהם היו הכי תכליתיים. האחד הוא האתיופי החתיך שפגשתי לפני כמה שבועות בגעש ומאז נפגשנו עוד פעם או פעמיים לסקס מעולה על החוף. והשני היה רוסי חתיך שזוף וסקסי שכבר שנים אני מדבר איתו און אנד אוף, אבל מעולם לא נפגשנו. שניהם בשלהי שנות העשרים שלהם ושניהם מושכים בטירוף.
כשהתחלנו לדבר לפני כמה שנים הוא בכלל הציג עצמו כאקטיבי וניסיתי לפתות אותו בכל זאת, אבל המרחק וחוסר המיקום הפריעו לממש את זה, כמו גם הסירוב המתמשך שלי לשלוח תמונת פנים עקב הארון העמוק ומצבי המיוחד. לימים ראיתי שהוא שינה את הפרופיל שלו לורסטילי ורק חיכיתי לרגע שההזדמנות הנכונה תגיע. לרוע המזל זה קרה בדיוק באותו זמן שגם האתיופי החתיך הודיע לי שהוא מגיע לגעש ושיחכה לי על החוף.
בראש שלי התגלגל תרחיש שאנחנו עושים שלישיה על החוף. ידעתי שהאתיופי בענין של שלישיה ושהרוסי הוא ורסטילי, אז הדמיון שלי כבר המריא לשמיים. הבעיה שאף אחד מהם לא ידע שאני בונה על שלישיה כזו. כשהגעתי לחוף בדיוק בכניסה פגשתי את הרוסי שהגיע באותו זמן, אז ירדנו יחד אל החוף ופנינו לכיוון ההפוך מהכיוון שידעתי שהאתיופי יושב בו. לא היתה לי כל דרך להודיע לאתיופי כלום כי בדרך כלל אין קליטה בגעש, אז בניתי על כך שאתחיל עם הרוסי וכשהענינים בינינו יתחממו, אשאל אותו מה דעתו לצרף עוד מישהו.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עוד בטרם התחלנו להתמזמז אפילו, האתיופי פתאום עבר לידינו, כשהוא עושה ריצה על החוף. ידעתי שהטיימינג לא נכון. לא לומר לרוסי כלום ולא לומר לאתיופי כלום. לא רציתי שמישהו יובך לפני שאכין את הקרקע לזה כמו שצריך. אולי הייתי צריך לפחות לעשות לאתיופי שלום, אבל באותו רגע אני הייתי כל כך במבוכה שלא יכולתי להסביר לו מה אני מתכוון לעשות שלא רמזתי ולא סימנתי כלום. זו היתה טעות ובדיעבד אני יודע שכנראה שהפסדתי את האתיופי החתיך הזה לתמיד, אבל בין החתיך האתיופי והמוכר ולבין החתיך שטרם עשיתי איתו כלום, ידעתי בדיוק מה אני מעדיף באותו רגע. העדפתי את הריגוש, את הפיתוי ואת הכיבוש של בחור שרציתי להשיג כבר שנים. הפנטסיה שלי היתה שאולי כעבור כמה זמן האתיופי יעשה עוד סיבוב על החוף ואז אוכל להכניס אותו לענינים, אבל זה לא קרה.
בינתיים על החוף, אחרי שהתגברתי על המבוכה הראשונית שלי בלהתחיל לדעת במישהו חדש שאין לי מושג מה יהיו התגובות שלו, שלחתי יד מלטפת אל הגב החלק והזהוב שלו ואחר כך קירבתי את ראשי אליו לנשיקה מתוקה ראשונה, שהיתה בדיוק מה שרציתי שתהיה. חמה, חושנית וסקסית מאוד. הזין שלי התעורר לתחיה והרוסי החתיך לא פיספס את זה ושלח את ידו ללטף לי את הענינים. הבעיה היתה שישבו עוד כמה זוגות במרחק לא גדול מאיתנו, אז למרות שלפני שנפגשנו הוא היה מודאג שמא לא יהיה שום דבר מעניין בחוף, הפעם הוא התחיל להיו במבוכה לעשות את מה שבא לנו כל כך לעשות, בגלל שהם היו שם.
אבל, בסופו של דבר, החרמנות ניצחה את הביישנות, לפחות באופן חלקי. הסתובבנו הצידה כך שהגב שלי אליהם והחתיך הסקסי הזה ירד לי קצת ואחר כך סובב את גבו אלי, מקשית את עצמו לתנוחת כפיות, ואת זה כבר לא יכולתי להפסיד. שמתי מה שצריך והתחלתי לחדור אליו בעדינות. זה היה סקסי ומטריף לזיין אותו שם ככה, כשאנחנו מנסים לשכוח מכל מה שמסביב, אבל מלבד התנוחה הזו הוא לא הסכים לכל תנוחה אחרת שתחשוף אותו יותר ממה שגם ככה הוא נחשף. אני כשלעצמי לא הבנתי מה ההבדל. הרי לא היה שום ספק לזוג הבחורים שישבו 20 מטר מאיתנו לגבי מה שאנחנו עושים בדיוק, אז מה זה משנה אם אני מזיין אותו בכפיות על הצד או דופק אותו בדוגי או שהוא רוכב לי על הזין? אבל זה מה שהוא היה מוכן והשתדלתי ליהנות מזה כמה שיותר.
היה ממש כייף איתו שם. עישנו כמה ג'וינטים שתינו קצת ומדי פעם הוא קצת מצץ לי בהחבא או שנתן לי לחדור לתוכו שוב, נהנה מקבלת הזין שלי עמוק עמוק לתוכ. אחרי שעתיים של כייף כזה, החרמנות שלנו כבר היתה בשיא והוא הסכים להצעה שלי לעלות למעלה על הצוק שמעל החוף ולחפש לעצמנו מקום נסתר שנוכל להזדיין בו כמו שצריך. העליה שבדרך כלל גומרת לי את האוויר בריאות, עברה הפעם הרבה יותר קל, כשידעתי מה מצפה לי בסופה.
לקחתי אותו לאיזו פינה נסתרת שאני מכיר מהעבר בין העצים והשיחים שמעל החוף, והיינו שם לבד לגמרי בצל העצים בלי אף אדם בסביבה. פרשתי את המחצלת והמגבת שלי והפעם כבר הזדיינו בכייך ובתשוקה בכל תנוחה שבא לנו בלי שאף אחד רואה ומפריע. גם טרטורו רעש של אופנוע שטח שנשמע באיזור לא הפריע לנו והמשכנו להזדיין בכייף עד שגמרנו בהנאה רבה.
זה היה אחד הזיונים הטובים שהיו לי עם בחור חדש ולא הצערתי לרגע על המחיר שידעתי שאשלם בכך שאפסיד את האתיופי החתיך ההוא. קיוויתי אמנם שאולי בעתיד הוא יסלח לי שדפקתי לו ברז, אבל לא נתתי לזה להפריע להנאה שלי. היתה לי פנטזיה כמה שנים על הרוסי הזהוב החתיך הזה והגשמתי אותה, ולהפתעתי הוא נהנה לא פחות ממני. אולי יום אחד יתמזל מזלי ואגשים גם את הפנטזיה לעשות שלישיה עם שניהם יחד...
והשיר שקפץ לי לראש כשחשבתי על שני הבחורים החתיכים ההם, הכל כך שונים זה מזה, היה מובן השיר Michael Jackson - Black Or White משנת 1991 (אגב, מי שרוצה להגיע ישר לתחילת השיר שידלק על ההקדמה ויגיע ישר לדקה 1:33 של הקליפ):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
