פילבוקס

מסיבות שקל להבינן ומושפעות מהפוסט האחרון שלי, נזכרתי בשיר הכל כך מיוחד הזה, שמילותיו עוררו בי הרהורים מסוימים:

"החיוך שלך מרוח על כל העיר

כמו הבטחה גדולה

ויש לך עדת מעריצים

שרים איתך במקהלה

מה יש לומר

כל הכרטיסים נמכרו מראש

מה יש לומר

אל תתן לזה לעלות לך לראש

לפעמים בחיים אתה מגיע לאיזו צומת דרכים, שאם יהיה שם רק האדם הנכון שיתן לך את הדחיפה הקלה לכיוון הנכון, העתיד שלך יכול להשתנות לגמרי. יש לי תחושה שהשבוע, בכוחותי הדלים, אני הייתי האדם הנכון הזה לאחד מידידי, אנדריי, 28.

נכון שאני נמשך אליו מאוד ונכון שלצערי לא ממש הולך לי איתו, אבל זה לא אומר שלא אכפת לי ממנו בלי שום קשר לסקס או לא סקס. אנחנו מנהלים מדי פעם שיחות ארוכות על ענינים אישיים כאלה ואחרים והבנתי שאנדריי עובר תקופה לא קלה שבה הוא סובל מתחושת תלישות וחוסר מטרה בחיים, מה שמכניס אותו לפעמים למצבי רוח אפלים.

יום אחד הוא סיפר לי שהתחיל לשקול אפשרות להתחיל ללמוד משהו. שיש לו ידיד שדוחף אותו ללימודי כלכלה, אשר ממש מטילים עליו שממון רב, למרות שהישגיו בבגרות ביחד עם התבונה והפקחות שלו, מאפשרים לו להשתלב בלימודים האלה אם רק ירצה בכך. כשהבנתי שהלימודים האלה לא ממש מענינים אותו, שאלתי אותו אם יש משהו אחר שמעניין אותו. אנדריי השיב שאכן יש משהו כזה והזכיר תחום אמנותי מסוים, שידיד אחר שלי לומד. באותו זמן סיפר לי אותו ידיד אחר, שבמוסד הלימודי בו הוא לומד ישנה תערוכה עכשיו שאפשר לקבל בה מושג על תחומי האמנות האלה. הידיד אף הסכים בהזדמנות קרובה לפגוש את אנדריי ולספר לו על הלימודים, על תנאי הקבלה ועל כל מה שמסביב. זרקתי את הרעיון לאנדריי והרגשתי את התלהבותו ניצתת באותו רגע.

שבוע אחר כך ועוד בטרם פגשנו את אותו ידיד אחר, שמנו אני ואנדריי את פעמינו לאותה תערוכה ובילינו שם כמה שעות. אנדריי ממש היה נפעם מכל מה שראה ושמע שם בתערוכה. בסופו של אותו יום נחמד [במהלכו אף פגשנו את ארי הירושלמי ואכלנו גלידה יחד] אמר לי אנדריי, כשהבעת אושר על פניו: "אני ממש לא יודע מה לומד לך ואיך להודות לך על מה שעשית בשבילי ועל היום הנפלא כל כך הזה. אני מרגיש שסוף סוף יש לי מטרה בחיים. אני אלך ללמוד במוסד הזה ויהי מה. יום אחד אתה עוד תהיה גאה בי."

"אנדריי יקירי", אמרתי לו "אני גאה בך כבר עכשיו שמצאת מטרה והחלטת מה לעשות עם עצמך. אני ממש אחזיק לך אצבעות שגם תתקבל ללימודים האלה. אולי יום אחד, בעוד כמה שנים, גם אקבל ממך איזו הזמנה לתערוכה כמו זו, רק שהפעם אתה תהיה אחד המשתתפים בה..." התחבקתי איתו, נתנו זה לזה נשיקות על הלחי ונאנחתי אנחת רווחה עמוקה. אולי ממחר תאיר השמש לאנדריי ותסתלק מחייו האפילה שאיימה להפיל אותו לא פעם...

לאנדריי אני מקדיש הפעם את השיר של הביטלס משנת - 1969 Here comes the sun:

מי שקורא בבלוג שלי ולא מאתמול, בוודאי שם לב שנדיר מאוד שגברים מעל גיל 40 מדליקים אותי. אולי בעצם כמה גברים שהיו בשלהי שנות ה- 30 שלהם שהכרתי, היו בעצם בני ארבעים ומשהו, כי לאטרפונים יש נטיה להפחית אי אלו שנים מגילם, אבל גם הם מיעוט קטן. בכל אופן, כשראיתי את תמונות הגוף של דימה, 45, לא היה מופתע ממני.

בתחילה חשבתי כי לא יתכן שהוא בן 45, גופו הרזה-חלק-נערי נראה כמו בחור בן 20 וחשבתי שאולי זו איזו בדיחה, אבל התברר שלא. כשהגענו לשלב של החלפת תמונות פנים קצת חששתי שהפנטזיה תגמר אבל אז הגיע טוויסט שלא ציפיתי לו. קודם כל, החלק המאכזב היה שפניו של דימה, בניגוד לגופו בעל המראה הצעיר מאוד, היו מתאימות לגילו. שנית, לא התלהבתי ממראה הפנים שלו. זה היה מראה עייף קצת ולא ממש מטופח. בניגוד לנהוג אצל גייז מסויימים בגיל הזה, הוא לא טרח למקסם את הנתונים שלו ושיערו הארוך מדי והקצת מדובלל היה זקוק לתספורת דחופה, אבל ניסיתי לראות מעבר לחיצוניות הזו. דימה לא היה גבר מכוער בכלל והגוף המדהים יכול היה לחפות על הרבה, אם רק יתברר לי שהוא גם אדם נחמד.

ההפתעה השניה היתה מידת ההתלהבות של דימה ממני. הסופרלטיבים שהוא חלק לי, אדם שהוא עדיין לא מכיר בכלל, הפתיעו אותי לגמרי:

"אתה סקסי גם בפנים, לא רק בין הרגלים"

"אתה הגבר של החלומות שלי"

"על גבר כזה חלמתי כל החיים"

"אתה נסיך שלי, אני מת עליך"

ללא ספק, מילותיו החמיאו לי מאוד ונעמו לאוזני, למרות שאני יודע שאני לא חתיך ולא יפה, אלא נחמד ובעל מראה סביר ולא יותר. ניסיתי לעצור קצת את התלהבותו של דימה. אמרתי לו שאני אדם רגיל, ולא שום נסיך חלומות או משהו, והוספתי שניקח את זה לאט כי לא נפגשנו עדיין אפילו, אבל דימה המשיך להתלהב ולהתחרמן. מעניין מה יקרה אם וכאשר נפגש.

דבריו של דימה הובילו אותי באופן טבעי לשירה של גלי עטרי, נסיך החלומות, משנת 1979. שם מדובר היה על שחקן הקולנוע האיטלקי במקור, רודולף ולנטינו, שהיה כוכב בעידן הסרט האילם של תחילת המאה העשרים, עד מותו בשנת 1926, בגיל 31 בלבד.

רודולף ולנטינו היה רקדן בהכשרתו המקצועית ולאחר שגילו אותו באחד הסרטים בקטנים בהם רקד, הוא לוהק לסרטים נכבדים באולפני הוליווד. הוא הרבה לשחק את המאהב יפה התואר. מיליוני נשים בעולם העריצו אותו וחשקו בו. שנים רבות אחרי מותו התברר כי הרקדן והשחקן שהפך לסמל הפיתוי והרומנטיקה, היה הומוסקסואל...