לא הייתי פה שנתיים, ועלה בי העדר נוסטלגיה מטורף והייתי חייבת להסתכל.

זה דייי עשה לי חשק לחזור ולכתוב, כי אחרי הכל זאת הייתה פריקה טובה.

במשך הזמן שעבר קרו המון דברים חלקם טובים חלקם פחות, לפי הכתיבה שלי בפוסטים שכתבתי בעבר, השתנתי המון.

היום אני עומדת בסיום י"ב, מתגייסת בעוד 5 חודשים ולמפעילת האמרים.

ולהגיד לכם את האמת אני מתה מפחד.

כלכך הרבה זמן חיכיתי ליום הזה שאני יסיים את הסיוט הזה שנקרא בצפר שאני יצא מהחור הזה שנקרא בקעת הירדן, והכל יהיה טוב.

אבל דוגרי זה להתחיל הכל מחדש, ממישהי מוקפת למישהי שצריכה שוב לרכוש את החברות, שוב לבדוק את עצמה.

זה כלכך מפחיד זה להתחיל את הכל מחדש, וזהו נגמר הבת זונות שהיה עד עכשיו, הרצינות מתחילה.

עבודה, אחריות גיוס ואז החיים האמיתיים.

אני שמחה שזה הגיע כן, אבל ביחד עם זה מתה מפחד.

עברו עלי המון דברים בזמן האחרון, שאני לא חושבת שאני הספקתי באמת לחשוב עליהם.

המון בנושא זוגיות את האמת, אחח כלכך מסובך כמו תמיד.

אבל אין לי כוח כלכך לדבר על זה.

קיצ' מעט תמונות ונתראה בפעם הבאה.

יום טוב לכולם:)

הבן אדם הכי מדהים בעוולם, אמי:)