אני מרגישה צורך מוזר להודות לדריה על כך שבזכותה הוסר מעלי עול כבד בשם מקס. :) אני יודעת שזה נשמע מוזר. זה באמת כך.

הבחור הזה לא ירד ממני, התקשר, שלח סמסים, שלח הודעות באיסיקיו, וכשהייתי באינויזיבל כדי להתחמק ממנו, אז במסן. במקרה נורמאלי זה לא היה מפריע לי יותר מדי. אבל זה לא היה מקרה נורמאלי. מקס החליט שאני אהובתו באותו הרגע ולא הפסיק לקרוא לי my love ולציין כל 5 שניות כמה שהוא אוהב אותי. שוב, זה לא היה מפריע לי אם זה היה הדדי. אבל זה לא. והוא כנראה לא הבין את זה כשרמזתי, או שכן אבל בחר להתעלם. בסופו של דבר אמרתי לו חד וחלק שאני לא מעוניינת בו, ושכל הצהרות האהבה שלו פשוט שמות אותי במצב לא נעים.

לזמן מה הוא ריסן את עצמו ואז זה שוב חזר. קצת פחות אבל עדיין מעצבן.

לא הבנתי מה הבעיה שלו. איך אפשר להיות עד כדי כך פטתי? לא כופים אהבה על אנשים!

לפני שטסתי גם יצא לנו להיפגש במפגש פורום, וגם שם התנהגתי אליו די בקרירות. למזלי היה לי את טמפוס להתחבא מאחוריו, לרב תרתי משמע, ביחוד כשהוא כיוון עלי את המצלמה שלו. קיוויתי שלפחות זה יעביר את הרושם קצת יותר.

וזה בהחלט עבד. כשחזרתי ראיתי שהוא באמת למד להרגיע את עצמו.

וכאן דריה נכנסת לתמונה, מסתבר שכשלא הייתי לא היה לו על מי לכפות אהבה אז הוא פנה אליה.

אז דריוש, אני מודה לך על זה שאת כ"כ מקסימה שמקס נמשך אליך וסוף סוף עזב אותי בשקט.

אני חייבת לך את שלוות הנפש שלי.