להתעורר לבוקר בלעדייך, ידיים נפרשות על מיטה גדולה, מחפשות את חום גופך

הריח שלך כבר לא על הכרית, שגרת הבוקר כבר לא מה שהייתה.

האצבעות שלי מדמיינות את הדרך שהיו עושות על החזה שלך, את המשחק בשיער שלך, הלחישות.

החיוך הראשון של היום כשהיית פוקח עיניים ומגלה אותי מתעוררת לצידך.

וקרן שמש כבר לא מאירה עליי, לא מציצה מהתריסים.

וריח בוקר כבר לא מסתחרר סביבי, אין ארומת אוהבים.

והשם שלך מהדהד בראש שלי, המחשבה הראשונה של היום, מתעקשת להדחיק.

ואיך דברים משתנים, ואיך הזמן עובר, ואיך שדברים משתנים.

אז אני קמה לטקס הקבוע של ארוחת הבוקר, אבל אין בשביל מי לבשל.

נזכרת שהיית אוהב את הלחם הזה, ואת הריח של הקפה, ואת העוגיות שהייתי קונה רק בשבילך.

ותוך כדי שאני רוחצת את הכלים ומזמזמת בראש את השיר שלנו, אני נזכרת שהשיר הזה הוא בעצם שלנו, ולא סתם שיר.

ואז אני מציעה את המיטה ולא מוצאת את הגרביים שלך זרוקות שם, כי הן תמיד היו נופלות לך בשינה.

למען האמת זו אני , הייתי מורידה לך אותן, כדי שנוכל לשחק עם כפות הרגליים, למרות שאף פעם לא אהבת את זה.

ואז אני עוצרת, פותחת את החלון, נושמת את הרוח וחושבת לעצמי-

איך דברים משתנים, ואיך הזמן עובר, ואיך שדברים משתנים.

אז אני ממשיכה אל תוך הצהריים, בתקווה שהיום שום דבר לא יזכיר לי אותך, ואחרי שסיימתי עם המטלות יש לי קצת זמן לתחביבים

אז אני תופסת את הגיטרה, מנגנת חצי אקורד, ונזכרת ביום שבו קנית לי את הגיטרה הזאת, שאף פעם לא יכולתי להרשות לעצמי.

מניחה אותה בצד, מתקרבת למדף הספרים, מנסה לבחור אחד כזה שלא קראתי כבר כמה פעמים, ואז אני נזכרת איך היית כועס

כשהיתי משאירה את האור דולק כדי לקרוא, ואתה כבר רצית לישון, תמיד רצית לישון.

אז אני הולכת לעבר הגינה, מדליקה סיגריה, ונזכרת שהיית יושב בתנוחה המוזרה והגברית שלך, קורא עיתון בזמן שנשפת עננים קטנים של רעל.

ואיך דברים משתנים, ואיך הזמן עובר, ואיך שדברים משתנים.

אז אני עוצמת עיניים ומודה לאלוהים שעוד יום אחד עבר, שמחר אני אקום ואתחיל מחדש, ומחר אני אצליח.

אני מגרשת את כל המחשבות מהראש, מבקשת לישון, מתחננת.

אני מסתובבת לחבק אותך, לשים את הראש על החזה שלך, אבל אין שם אף אחד.

ואז אני פולטת אנחה גדולה, פוקחת את העיניים ולוחשת לעצמי-

איך דברים משתנים, ואיך הזמן עובר, ואיך שדברים משתנים.

* מחר אני אצליח.

קים.