דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

בחשיכה, הבית הגדול מרגיש ריק. אבל הוא מלא בריחות של החלודה והזפת , פרוות החיות והנחירות של הכלבים.

שמו של הגבר המדבר הוא אריק. משלב את אצבעותיו  המצולקות ביחד בשביל להדגיש את עצמו בחדר, האדים של נשמותיו  מתערבבות עם עשן העצים במדורה.

הוא ממלא את ראשם של אנשיו באגדות, על גילויי ארצות, פשיטות ושודים, על ים שבולע ספינות, ואדמות שלא גילו עוד שיכולות לשמש לכיבוש ויקינגי.

הוא מספר לויקינגים שהם יכולים לעזוב את אדמותיהם הקפואות ולשוט לאורך ים-התולעים האינסופי אל עבר עולם חדש ושופע עם המון דגן, ענבים ועצים גבוהים.

לויקינגים, הוא מספר על גן עדן, וכמובן שהעם הנורדי תמיד להוט להרפתקאות.

כשהוא שואל למתנדבים למען המשימה, האנשים דופקים בשולחן עם נשקיהם, וצועקים את שמו באוויר הקר.

אריק האדום מחייך ויוצא מהדלת.