דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

קרה לפני חודש. כשחזרתי מהבסיס ועליתי על האוטובוס בחזרה הביתה, התיישבתי בכיסאות של השתיים מול השתיים, ומולי התיישבו שתי חיילות.

שמתי אוזניות והתחלתי להאזין למוזיקה שלפתע נגמרה לי הסוללה. בבאסה החזרתי את האוזניות והפלאפון לכיס והסתכלתי מסביב, בתקווה שמשהו מעניין יקרה. 

הקשבתי לשיחה של שתי החיילות כשאחת שאלה את השנייה שאלה לגבי אוטובוסים ועניתי לה. "ומאיפה אתה מבין כל כך טוב באוטובוסים?" "בגלגול הקודם הייתי נהג אוטובוס, בידיוק במסלולים האלה" ומשם השיחה זרמה. כשפניתי לשנייה הסתבר שהיא גרה באותו רחוב איתי. כל הנסיעה דיברנו כשלפתע הגענו לתחנה ובכלל לא שמתי לב ולא ביקשתי ממנה את המספר שלה. "טוב.. אז נתראה באוטובוס!" סיננתי תוך כדי שאני רטנת לעצמיי. 

הימים חלפו ולפתע ראיתי אותה בבוקר בתחנת האוטובוס. "היי! מה שלומך!" עלינו לאוטובוס ודיברנו כל הנסיעה. באותו יום הייתה תאונה והנסיעה התארכה בשעה. במשך שעה וחצי פשוט דיברנו ודיברנו והשיחה כל כך זרמה שכבר ממש נדלקתי עלייה. כשנכנסנו לבסיס היא שאלה אותי מה הפייסבוק שלי, ושעניתי לה שאין לי, הצעתי לה את המספר שלי. תוך כדי שהיא רשמה שאלתי אותה אם היא בפליאה לגבי חוסר המעורבות שלי ברשת החברתית. 

"דווקא לא, גם לחבר שלי אין פייסבוק"

סאלאמאת