"דיי כבר להסתכל עליי כמו יצורה" הוא אמר.
"מה? על מה אתה מדבר?"
"כבר מעל שנתיים וחצי שאני עושה את אותה נסיעה,
כמעט כל הזמן באותם שעות, וכל פעם את יושבת באותו מקום באוטובוס, ומסתכלת עליי
בחלק שאני יורד מהאוטובוס."
"ואיך בידיוק קלטת את זה?"
"קלטתי את זה עוד ממזמן. לרוב כל הנוסעים
באוטובוס מנומנמים בשעות האלה של הבוקר או שהם עסוקים בהסתמסויות קדחתניות.
לאנשים עירניים לסביבה כמונו קל לזהות מי בוחן אותנו ומי לא."
"אוקיי. אתה צודק. כן בחנתי אותך."
"יששש!" הוא אמר בזיוף רב.
קוצר היגון הוא אדם די ביישן.
לקוצר היגון קשה לנהל סמול טוק עם בנות שהוא חושק בהן בפרהסיה, במיוחד
באוטובוסים וברכבות, קצת לא נעים לו שכולם מקשיבים למה שהוא אומר.
אבל סוף סוף הולך לקוצר היגון עם איזה פלירט עם מישהי שהוא רצה לגשת אלייה
כבר המון זמן, וכשהוא ראה שממש הולך לו והוא השיג מספר טלפון, הוא פחד לקלקל את זה
עם אחת היציאות המוזרות שיש לו בד"כ. לכן הוא בחר להגיד בנימוס "אז היה
נעים לשוחח, אבל זו התחנה שלי" ולרדת.
הוא התחיל להלך לו בלצון ובשמחה עד שהוא שם לב לפרט שולי - הוא ירד 7
תחנות מוקדם יותר. ועכשיו הוא צריך ללכת חצי שעה ברגל.