רק החיים לוקחים אותי

סופ"ש בבית של ההורים. ממש לא מילא את המצברים, רק גרם לי להיות עייפה וחסרת אנרגיות.

לפעמים זה נראה ממש גדול עלי.

 היעדר תמיכה של הורים זה דבר גרוע. איפה האהבה ללא תנאי שהם אמורים לתת?

אולי עדיף בלי? בלי משפחה? רק לגדל חתולים? הרי אני לא אהיה שונה מהם...אם לא יצאו לי ילדים כמו שאני רוצה, מי אמר שאוהב אותם ללא תנאי?

החיים האלו מוזרים. לא משנה כמה רוחני תנסה להיות, הם ריקניים.

המעגל של להרוויח מעט ולחיות בשביל הנשמה לא מתיישב בקנה אחד עם ה"בן של השכן המצליחן" ו"הבת של ההם כבר אמא לילד".