עלילות יעל (וגילי)

והנה עוד אחד מסיפורי יעל..

ביום רביעי יעל הלכה ביחד עם אמא שלה לאחותה, ב8 בבוקר, ביום חופש, בגלל שאמא שלה הייתה צריכה לשמור על אריאל, התינוק של אחותה, בזמן שהיא הייתה צריכה להתלוות לאחותה לקחת את מעיין, הבת השנייה של אחותה לגן, ואחרי זה לעזור לה בקניות בסופר. כשהם הגיעו לגן הגננת אמרה לאחות של יעל, שמעיין צריכה סיר בשביל הגן. ליד הסופר יש מרכז מסחרי עם הרבה חנויות ובאחת מהן גם מוכרים סירים לילדים ולכן לא הייתה שום בעיה לקנות בשבילה סיר.  הן הלכו לקנות את הסיר ויעל הלכה לשים אותו במכונית בזמן שאחותה נכנסה לסופר, ואחרי זה יעל הצטרפה אליה. בזמן הזה השמיים היו קצת אפורים אבל לא באופן שניראה מאיים.

הסיבה העיקרית שהן הלכו לסופר היה כדי לקנות בשר, וכמובן שדווקא בשר לא היה.. כיוון שזה היה אחרי חג ועוד לא הספיקו לשים בשר טרי, כך שהן הלכו לסופר בעצם בלי סיבה.

הן קנו כמה דברים והלכו לקופות, היו רק שתי קופות פתוחות- אחת קופת אקספרס ואחת קופה רגילה, הן עמדו בקופה הרגילה בזמן שאישה שעמדה מאחוריהן בתור (ניקרא לה צילה), התחילה לצעוק שהיא ממהרת לעבודה ושיפתחו עוד קופה.

באמת פתחו עוד קופה וצילה שהייתה מאחוריהן בתור, רצה לקופה החדשה לפניהן. אחות של יעל חשבה שכדאי לעבור גם לקופה החדשה ויעל שמכירה היטב את חוקי מרפי, אמרה לה שעדיף שהן ישארו בקופה שבה הן נמצאות עכשיו, אבל אחותה לא הקשיבה והן בכל זאת עברו לקופה החדשה מאחורי צילה. צילה התחילה לשלם בזיכויים ובקופונים ואז היה חסר לה 120 שקל, אז היא הוציאה צ'ק וחתמה עליו, ואז הסתבר שזה צ'ק של בעלה, וכדי לשלם איתו הם ביקשו תעודת זהות של בעלה ולא הייתה לה את התעודת זהות שלו והמוכרת כבר לא ידעה מה לעשות. אחרי זה צילה רצתה לכתוב סכום יותר גבוה על הצ'ק ושייתנו לה זיכויים והמוכרת לא ידעה אם אפשר לעשות את זה. בסוף צילה השאירה את הצ'ק פתוח ולא כתבה את הסכום, אז היא פחדה שהם יכתבו לה סכום גבוה מדי וייקחו ממנה יותר כסף ממה שהיא צריכה לשלם אז המוכרת ניסתה להסביר לה במשך שעה שאף אחד לא כותב על הצ'ק כלום אלא המחשב כותב את הסכום וצילה לא הסכימה לקבל את זה. בסוף אחרי הרבה מאוד זמן, סוף סוף הגיע התור של יעל ואחותה,(צילה כל הזמן צעקה ואמרה שהיא תאחר לעבודה ובשלב הזה יעל כבר קיוותה שהיא באמת תאחר..) אז הן שילמו (כמובן שלהן זה לקח פחות מ2 דקות) והתכוונו לצאת מהסופר כששמו לב שהתחיל לרדת מבול ענקי. בחיים שלהן הן לא ראו מבול כל כך חזק, ליעל כבר היה נידמה שאלוהים יפר את ההבטחה שלו לגבי החרבת העולם בשנית עם מבול וסיפור נח יחזור על עצמו (רק שבניגוד לנח, ליעל אלוהים לא דאג לתיבה). הן לא ידעו מה לעשות, הן ראו שהגשם רק הולך ומתחזק והן לא יכולות להישאר בסופר עד שהוא יחלוף, כי הן צריכות להביא את הסיר לגן ואחותה צריכה לחזור לאריאל התינוק. הייתה להן רק מטריה אחת של אחותה. כיוון שיעל דווקא אוהבת את הגשם ולא מפריע לה להירטב, היא הציעה שהיא תלך ותשים את הדברים באוטו ואז תחזור לקחת את אחותה אבל אחותה לא הסכימה ואמרה שהן ילכו ביחד.  הן יוצאות מהסופר ולאחר 3 צעדים פתאום היו 3 בומים ענקיים ולאחריהם הגשם התחזק בערך פי מליון ממה שהוא היה קודם, הרגיש כאילו עומד להיות שם טורנדו עוד רגע ובזמן הזה הן גם גילו שהמטריה של אחותה שבורה לגמרי, וכל הברזלים היו מכווצים. הן הלכו בתוך השלוליות, נרטבות כולן, וסוף סוף הגיעו לאוטו. אחותה פתחה את תא המטען ויעל הכניסה את השקיות בבת אחת לתוכו, חוץ משקית אחת. אחותה באה להכניס את השקית שנותרה, שהייתה מלאה כולה בפחיות שימורים לתוך התא מטען ובדרך בטעות פגעה ליעל בראש איתה. אחרי זה הן מהר נכנסו למכונית ואחרי פחות מ20 שניות הגשם נפסק. אם הן היו מחכות עוד 5 דקות בסופר כל זה לא היה קורה. עכשיו הן היו צריכות להביא את הסיר לגן של מעיין ולאט לאט הגשם התחיל שוב להתחזק, הן הגיעו לגן אבל לא מצאו מקום חניה והן הסתובבו שם כמה פעמים ובסוף חנו מאוד רחוק מהגן. יעל הייתה צריכה לרוץ בגשם את כל הדרך כדי להביא את הסיר. ממש ליד האוטו הייתה שלולית ענקית וכשיעל יצאה מהאוטו היא נכנסה ישר לתוכה כאילו היא הכניסה את הרגל לאמבטיה, היא עשתה את כל הדרך לגן ואז היא ראתה שממש צמוד לגן יש מקום חניה פנוי! לבסוף היא נתנה למעיין את הסיר ורצה בחזרה בגשם את כל הדרך למכונית והן נסעו לבית של אחותה. בשלב הזה, כבר היו רק טיפות גשם ובסוף הוא הפסיק לגמרי, רק שאז הן שמו לב שאמא שלה חונה בדיוק מעל לפתח ביוב, כל הרחוב כבר כמעט היה יבש ורק סביב המכונית של אמא שלה המים הגיעו עד אמצע המכונית וכיסו את כל הגלגלים כך שהיא ואמא שלה לא יכלו לנסוע הביתה. הן נשארו אצל אחותה בערך חצי שעה עד שהמים ירדו, יעל כבר הייתה לגמרי עייפה וכאב לה הפרצוף מהמכה של השקית עם השימורים. אחרי חצי שעה הן הלכו למכונית וחזרו הביתה, וכשהן הגיעו הביתה יעל גם גילתה שהיא חטפה חום.

איזה יום!