Let It Be

" כשאני חושב עלייך.. משתולל בי צימאון. כאן במציאות את חסרה לי אבל שוכנת בדימיון. "

אחרי סופשבוע מושלם ונדיר באילת... ושבוע שלם של מחסור באדם אחד...

אחרי כל יום ויום של דיבורים,געגועים ורגשות מעורבים..

המון דימיונות ופנטזיות לא הגיוניות..

סוף סוף הגיעה לקיצה הפנטזיה הגדולה...

אחרי הרבה דיבורים.. ורצונות...

שבוע של געגועים..

נפגשים.. ממשים את התשוקה המטורפת

והפעם לתמיד.. אז כן,אז זה חזר על עצמו

קצת יותר מופרע ויותר כייפי ויותר רגשי..

כשאתה אומר שזהו.. שצריך להפסיק לדבר כי זה מגביר את הפנטזיות

וזה לא עוזר בכלום...כי אין מה לעשות עם זה

שזה מרגיש נורא וזה נכון וזה אסור..ושנהיה חברים טובים תמיד

ומה היה יכול להיות אם... שזה שורף בלב רק לחשוב על זה..

מה היה יכול להיות ומה היינו יכולים לעשות עם זה.

כמה שזה כואב לחשוב על זה..

אני חושבת שאני סוג של התאהבתי בו..לגביו עוד לא הכי סגורה

למרות שיודעת בתוך ליבי שמשהו שם מסתתר..

קשה לי,קשה לי לעזוב את השיגרה הזאת..

קשה לי להתחיל עכשיו מאפס וקשה לי שפתאום הוא ייעלם לי מהמסגרת..

אני יודעת שאני אבכה כ"כ ויהיה קשה..

אבל בסוף הכל עובר.

וגם זה עובר.. אז עכשיו חזרנו שוב.. למצב 0.

כן המפקד.

מי היה מאמין שנשארו רק עוד 8 ימים...