Let It Be

אני לא יודעת אם זה שלילי או חיובי..אני לא יודעת מה לחשוב.

אני עדיין לא עיכלתי את זה אולי.

כן אני חיילת מזה שנתיים .. עוד פחות מחודש זה עומד להסתיים.

בן אדם אחד שהתחברתי אליו בשירות שלי.. לא אחר מאשר המפקד האישי שלי.

לא צפיתי את זה מעולם.. שאתחבר כ"כ לבן אדם.. ברמה הגבוהה יותר מרמת המפקד..

לא צפיתי מעולם.. שגבר במסגרת תפקידו שעושה אותה נאמנה לא פחות ולא יותר..

ומתנהג כמו מפקד בצה"ל.. ייפתח את ליבו אליי.. בטענה שאני החיילת היחידה שהצליחה לפצח אותו..

מעולם לא חשבתי ולא העלתי על דעתי.. שעם הזמן שאכיר את הבן אדם הזה.. אפול אליו

ורק בדיעבד אני שמה לב... צפיתי וחשבתי שאולי יהיה מפקד בשירות שלי שאמשך אליו,ארצה בו,אחשוק בו

נו כן,סוג של פנטזיה של כל בחורה.. להימשך לסמכות שמעליה ולחשוק במפקד שלה..

אולי לא של כולן.. אבל שלי,כן שלי זה היה חלום גדול שידעתי שלא יתגשם..

מאחר ומפקדי היקר הינו נשוי באושר ואבא לשני ילדים מקסימים.

תמיד הערכתי את דמותו כבן אדם,כאבא,כבעל.. כמפקד.

אהבתי אותו.. ביקשתי לעצמי בן זוג כמוהו..

לא תיארתי שירוץ בשבילי,ידאג לשלומי,יפנק אותי במטעמים,ינגב את דמעותיי ברגעים עצובים,

יקשיב להתלוננויות שלי.. ילווה אותי לאורך כל הדרך אם ארצה או אם לא.

ידאג להקל עליי בכל הזדמנות שיוכל.. יפרגן לי ובעיקר יקדם אותי במעמדי.. ינסה לשמור אותי קרוב אליי

למרות שהוא לא הצליח.

עם הזמן שעובר.. ומכירים אחד את השני טוב יותר עובדים אחד עם השני טוב יותר.. מתראים יום יום

צוחקים חולקים רגעים חשובים.. בעיקר מתחברים.. זה לא קרה לי מעולם שהתחברתי כ"כ לבן אדם 

בעל סמכות גבוהה ממני.. והרשתי לעצמי כי ידעתי שהוא יוכל לשמש לי כעזר וכחבר טוב בדרך שלי

למרות שנסתרות דרכי ובתוך תוכי דמיינתי איך הגבר הזה לולא היה נשוי באושר היה יכול להיות 

צמוד אליי יותר מתמיד..

וככל שהזמן עובר וקרובה אני לרגע שחרורי מצה"ל והדמעות בעיניים עולות מידי פעם כי הפרידה,היא קשה

מסתבר שלא רק לי אלא לא.. מרשה הוא לדבר איתי על נושאים אינטמיים יותר אבל לא במחשבתי בכלל

שהדבר עלול לעלות דבר בראשו לרגע שכחתי שהוא גבר מן המניין אבל זכרתי שגבר נשוי הוא ושומר מרחק 

מבנות סביבו הכי שיש וגם ממני.. לא מרשה שאתקרב וזאת גם הסיבה היחידה שחשבתי שמעולם לא ירצה בקרבתי

והוא צודק.. חוק מספר אחת אצלי היה אסור להתעסק עם גבר מחוייב.

העשור שמפריד בנינו כנראה לא כול כך מורגש...

והדיבורים נעשים קצת מוגזמים אבל להנות מזה ולא יותר כי זה המקסימום שיכולתי לקבל

מאחר וחשבתי שאפשר לחלוק איתו הכל כחבר טוב.. וכמפקד בפרט שאין ביכולתו לעשות דבר

דיברנו על הכל פשוט על הכל..

אם זה על החיים... או על העבודה... או על הצבא או על החיים שאחרי.. וכן שהגענו גם לדבר על מין..

הרגשתי בנוח לדבר עם הבן אדם הזה שקרוב אליי.. לא היו לי אינטרסים יותר מידי

כי ידעתי שלעולם אפילו לא בפנטזיה שלי,בעצם בפנטזיה ובחלום שלי כן.. לא יקרה סוג של דבר כזה

ביני לבינו...

תמיד בראש שלי עברה המחשבה שהדבר היחיד שחסר כדי שיחבר בנינו סופית זה הקרבה הפיזית.

וידעתי שזה לא יקרה לכן נוכל להישאר חברים טובים ולא יותר מכך.

מכאן לכאן,כשמגיע הרגע ואני שנייה לפני החופשת שחרור שלי.. והוא עושה שבת בסיס..

אני מגיעה בשישי לאסוף את כל חפציי האחרונים שנשארו בחדר.. מפאת הזמן שאחזור ולא יהיה לי זמן לכך

תירוץ יפה לזה שאני באה לקבל את מה שהבטיח לי..מסאז' אחרי כל הכאבים שהיו לי בגלל השירות המסיבי

לרגע אני מצטערת שבכלל הלכתי..בליבי חשבתי שסוף סוף מגיע הרגע ואזכה קצת למגע מועט ממנו

ביקש ממני להעיר אותו כשאגיע..

קשה לי לפרט..מהמחשבה הנוראית איך אני מתחלקת לשתיים שמצד אחד חטאתי פשעתי ומצפוני נשרף

ומצד אחר הגשמתי את הפנטזיה של החיים שלי..

כשפתחתי את הדלת הוא פתח את העיניים והסתכל עליי אני נוגעת ביד שלו והיא מלטפת אותי קצת ארוכות

ביקש שאעשה לו מסאז ואז הוא יקיים את הבטחתו 

לא ידעתי מה לעשות.. הייתי עדינה בלי לחתור למגע עודף ופשוט פחדתי לגעת פחדתי לעשות משהו

ואז כשהוא אומר לי שאני לא יודעת מה לעשות ואני מוצאת את עצמי שוכבת על הבטן והוא עוטף אותי ונוגע בי בשלל מגע

אני עדיין לא מעכלת את כל המתרחש וזה פשוט ממשיך ונמשך

תוך כדי שאני עם ראשי במיטתו והוא שוכב לידי עושה לי נעים ואני פשוט אומרת שלא שזה אסור ולמה אני

כשהוא עונה לי שמעולם לא חשב שבחייו יעשה דבר כזה ויתעסק.. הוא טוען שאני כנראה משהו מיוחד.

כשאמרנו שנפסיק ידענו שלהגיד זה לא עוזר וזה רק ממשיך כשהוא מתקרב יותר מגשש אליי ואני מעיפה אותו

מחוסר נעימות והמחשבה העוברת בראשי שזה אסור.

לא מפסיק לעטוף את כולי, המגע של הידיים העדינות שלא פסחו על חתיכה מגופי..

האש שורפת אותי מבפנים.. אני כבר לא בהכרה פשוט נסחפת בגל שלם

כשאני יושבת איתו ומחבקת אותו ועושה לו נעים ואני מגיעה למקומות שלא רציתי להגיע אליהם

איך הוא אוחז בי חזק ולא עוזב אותי..

איך השפתיים שלו הגיעו לשלי באיזה שהוא שלב

כשהוא רוצה לענג אותי ונותן את כול כולו בשבילי..

והוא עושה את זה בסופו של דבר..

שנינו בסערה מטורפת של מגע נוזלים ועוד כמה דברים שלא הצלחתי לפענח..

לא שכבנו.

עשינו הכל חוץ מזה..אז כן הוא חיבק אותי ארוכות אחרכך והוסיף להגיד שנהנה ואפילו מאוד.

וכן זו חוויה.

הטענה היחידה שעשה זאת במטרה לעשות לי טוב בגלל שעבדתי כול כך קשה

לא יודעת אם זה תירוץ או זה אמיתי

אבל זה קרה וזה היה ואת הגלגל לאחור אי אפשר להחזיר..

חוץ מההרגשה הנוראית הרגשת הבגידה שאי אפשר שלא לחשוב עליה..

לא פעם ולא פעמיים ציינתי בפניו שאם זה היה קורה לי הייתי מתאבדת.

תחושת האופוריה המטורפת חייבת להתנתק ממני,מרגישה איך אני מתחילה לקשור את עצמי בו

כי האינטימיות יצרה חיבור אחר..

לפחות אצלי,לא יודעת מה קורה אצלו..

מנסה כמה שפחות לחשוב על זה.. כמה נורא המחשבות גרועות יותר מהמעשה

לא מפסיקה לרגע לחשוב על זה ואני יודעת שזה טרי זו הסיבה היחידה..

למרות הכל אני מתביישת להגיד אבל זה היה פשוט מדהים..

ואני יודעת שייקח לי זמן לשכוח את זה אם בכלל אשכח את זה..

במיוחד שאני לא יודעת מה עובר לו בראש

מה שכן הבטחנו שזה לא יהרוס לעולם שום קשר בנינו.

אין ספק שלולא היה נשוי הוא היה יכול להיות הגבר שלי אולי...

לפחות הגשמתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי.

ואין לי מה להגיד חוץ ממושלם... וזה עוד היה כלום.

מגע מצמרר משיכה מטורפת חופשיים כמו זוג פרפרים שמכור אחד לשני..

ברמה מפגרת.. אני לא יודעת אם זה געגוע לאינטימיות בכללי או לאינטימיות איתו 

לפעמים זה לא נראה שזה שונה עם כל אחד ואחרי כמה זמן מגלים שכן..

שהוא היה יותר מאוהב.. והשני היה יותר פעלתני..

זה פעל מהראש וההוא פעל ממקום אחר..

תמיד ראשי נחבט בענייני האינטימיות.. לפעמים אני אומרת לעצמי שזה סתם מעשה

שמספק לנו הנאה ולרוב אני מגלה שלא משנה עם מה ומי זה הופך להיות משהו

יותר אינטימי זוגי מיוחד מייחד אפילו אם האופן שבו הוא נעשה הוא לא הכי רומנטי שקיים..

יכולה להבין את עצמי שזה חסר לי..

שחסרים לי ריגושים אז מה שהיה מרגש אותי זה הדבר הזה..

זה הסמואלטולק שמרטיט את הלב כי זה לא מובן..

ושני הצדדים מחייכים בחיוך ביישני.. 

זה שזה מתגבר יותר ויותר והאש יותר בוערת..

עד שזה מגיע לרגע שבו זה מתפוצץ.. ואז את לא יודעת אם זה מה שהעדפת שיקרה

והרגעים האלו מתחילים לבעבע ולבלבל.. ואז את מחליטה החלטה

שאת לא יודעת אם היא שגויה ואת אפילו לא יודעת אם תוכלי לשאת בתוצאה..

ואז מגיע הרגע שאת זורקת ואומרת אההה.. שטויות..

אז כל ההשתוקקות האטרף וההנאה.. הרצון להיות אחד בתוך השני

להיכנס לפלונטר מטורף..

להתמכר לזה ולחשוב איך מתנתקים מדבר כזה..

אז כן אולי אנילא כותבת הרבה על זה.. ולרוב חושבת על זה..

בזמן האחרון בקושי שחושבת.. כי אפילו אין לי זמן ושללתי מעצמי את הזכות הזו

כי הבנתי... שאני אצטרך לחכות בסבלנות לאושר.. ושהאושר שלי יבוא אני אוכל להרשות לעצמי 

להיכנס לאטרף.. ולצערי.. הוא עדיין לא הגיע..

נכון זה מגיע ברגע שהכי לא מצפים לו כמו כל דבר בחיים..ואני יודעת שיגיע כמו כל דבר

שבסופו של דבר מגיע..

לפעמים אני תוהה לעצמי למה אני צריכה לקבל דבר טוב..בלי האפשרות לקבל אותו בשלמתו

למה אני מקבלת משהו שהוא לא יכול להיות שלי

למה הטיימינג לא טוב..ואני בשלב אחר והוא בשלב אחר של החיים..

ויש דברים שלא יכולים לקרות

אבל בסופו של דבר אומרים שהכל לטובה

אנשים שצריכים להיפגש.. יפגשו שוב.. אם צריך.. ומי שצריך להיות ביחד יהיה..

כל מה שצריך לקרות בסופו של דבר יקרה

מה שנשאר זה רק לזכור ימים יפים מטורפים ואנשים טובים שעוברים לך בחיים .. סתם ככה 

רק להגיד שהם עברו אצלך.. ושינו לך קצת פה... ושם :)

וכשאני מסתכלת על הלוח שנה,אני שמה לב שאני בפאקינג יוני.

החודש הבא הוא יולי.. יולי? החודש שבו אני משתחררת.......