לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2013

ואם בענייני דייטים עסקינן


אני מוצאת את עצמי עומדת נבוכה מול גל החתונות הזה (שמא נאמר, צונאמי החתונות הזה).

להשתייך למגזר הדתי זה דבר אחד. לבלות את שנות העשרים שלך במכללה דתית זה כבר דבר שני וגדול מספיק. להיות חסרת כיוון, בעלת הגדרה דתית מעורפלת ואדם מעורפל באופן כללי זה דבר שלישי ובהחלט מהווה מעמסה.

זה כיף שחברה מתחתנת. כיף לדעת שמישהי שאת אוהבת מצאה את האדם שישלים אותה. כיף שהיא מתחילה בחיים חדשים ומאתגרים. מצד שני, אגואיסטית שכמוני, "להרשות" לחברה שלך להתחתן זה להרשות לה לומר לך "נתראה בשמחות". וזו חברה אחת. מה קורה כשכולן מתחתנות?

ואיך זה קורה? הנוסחה עדיין לא ברורה לי. ממתי למצוא את החצי שלך הפך למשימה כזו פשוטה?

אם להעיד על עצמי, בחורה רגילה למדי מבחינות טכניות כאלה ואחרות, הדבר האחרון שאני זה סגורה על עצמי. לא מבחינת מטרות מוגדרות, לא מבחינת מינון הדוסיות (אין מורכב מזה!), לא מבחינת סוג הבחור שעלול להתאים לי. יש כל כך הרבה אנשים מרתקים בחוץ. איך אפשר לבוא ולומר שההוא בסדר וההוא לא ממבט ראשון, או שני, או עשרים-וחמישי? הרי כל אדם הוא מורכב כ"כ. אף אחד לא מוגש לך על מגש של כסף בצירוף פתקית עם פירוט חלקיו. אני לא רוצה שיוגשו לי כך אנשים. רוצה לגלות לבד. רוצה שיגלו אותי לבד, ולמי יש סבלנות בכלל.

לא יצאתי להרבה מאוד בליינד-דייטים, שזו לפעמים נדמית הדרך היחידה במגזר שלי. זה פשוט מביך מדי, מוזר, ובוודאי לא פייר לכאלה כמוני שפשוט לא מסוגלים לפתוח את סגור ליבם בפני אנשים שכרגע פגשו. גם לא לזרום איתם. ואז אני הזאתי המתולתלת והסופר-חכמה והשקטה והמסתורית וזה כאילו כזה מגניב, והם מתחילים לתכנן עלייך מכאן ועד פסח ולוקחים אותך לבתי קפה משעממים כדי לנסות להרשים אותך בסיפורים מהצבא. ובפועל, את מעדיפה לאכול ביסקוויטים בתור פיקניק ולהריץ בדיחות פלוצים, אבל רק שהבנאדם שמולך יהיה רגיש מספיק כדי לראות אותך קצת מעבר ולדעת שהוא בסה"כ צריך להצחיק אותך ותתאהבי בו בקלות.

אני לא יודעת איפה אני רוצה להתחתן וכמה תעלה התזמורת. לא יודעת כמה ילדים אני רוצה. לא יודעת איך יראה שולחן השבת שלי. לא יודעת מה אני אלבש מחר בבוקר. ויותר מכל אני מתוסכלת מזה שזה מתסכל אותי. כי בסה"כ, אם אתה יודע את הדברים האלה כ"כ בבירור, לאיפה אפשר להתפתח מכאן?

עם כל כמה שאני לפעמים מנחמת את עצמי במילים כאלה, כשמסתכלים מבחוץ אני עדיין הזאת שנשארת לבד כשהחברות שלה מתחתנות.

ואם אני בכלל רוצה להתחתן עכשיו? אתחיל בכתיבת הטרילוגיה מחר על הבוקר.

נכתב על ידי סופי האטר , 22/9/2013 00:45  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  סופי האטר

בת: 32

Skype:  sophie.isra 




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסופי האטר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סופי האטר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)