10.10.08
עם כמה שינויים עכשיווים.
לעמוד מול העולם, כמו שלט חוצות.
לצפצף אל העולם, כמו אדם חוצה
גבולות.
לרוץ בעולם, כמו אדם שאין לו מחר.
ולהבין שאם
תמשיך- זה לא יגמר לעולם.
לשבת ולנוח תחת כיפת שמיים,
כמו אחד שעייף.
לרקוד תחת כיפת אולם, כמו אחד ששמתשחרר.
להתפלל תחת כיפה בפני עצמה, ולהאמין שהכל יהיה בסדר.
ולהבין
שאם תמשיך- זה לא יגמר לעולם.
29.9.08
שוב עם שינויים
בעת דמעה נוחתת על לחייך,
עינייך נעצמות אט
אט,
כמו נשיקה
החודרת על ליבך.
את
נזכרת שזו רק את.
עין נפתחת ומבט אל העולם,
עדיין רטובה מהדמעה,
רואה קצת מטושטש,
קצת אמיתי.
אינך יודעת את טובך,
רק בכי בליבך.
אם תחכי ולא תבכי,
אולי הוא יבוא- אל תברחי.
ואז חיוך בין לחייך יזרח,
והוא את ידך קלות יקח,
וישאל.
20.9.08
גם...
לקחתי דף ריק, מחק ועיפרון,
שרטטתי לב, ילדה ובלון,
חיוך על שפתייה, האיר בעולם,
התפוצץ הבלון לא ישוב לעולם.
ציירתי דמעה ובלון מפוצץ,
הוספתי גם פרח- ואבני חצץ.
שמש, שמיים ודשא ירוק,
והיא עמדה והביטה רחוק.
לקחתי קצת צבע, הוספתי קצת אור,
פתאום חיוכה- הפך למאור.
צבעתי הפרח, צבעתי גם הר,
וכך הפך לו הציור למואר.
17.9.08
גם..
יש פעמים, שאני מסתכלת לשם,
מציצה לעבר אותה אחת,
היא מתלבשת כמוני,
ופניה- כמו שלי.
אני
מזיזה את ראשי- מתחבאת,
וחוזרת- היא עדין שם.
מחייכת
אלייה- מחייכת גם.
נרתעת.
אני מביטה בה בהלם,
אינה מבינה.
היא בשוק- בדיוק כמוני, כמובן.
חייכתי שוב-
היא חייכה חזרה.
הפעם- נרגעתי.
צחקתי- היא
צחקה.
בכיתי- גם היא בכתה.
עשיתי פרצוף- והיא הייתה
חצופה,
מיהרה ועשתה לי- פרצוף חזרה.
יש אחת-
בכל העולם,
כמו אחות תאומה.
היא זהה כמעט לגמרי,
זו זו- שנמצאת בתוך המראה...
שיר יותר ישן שאין לי תאריך לו:
כשמביטים החוצה, בלילה,
רואים כוכבים,
את מופיעה בשבילי תמיד,
את כוכב.
בבוקר הכוכבים עצובים
ולא רואים אותם,
אבל כשלך עצוב-
רואים אותך תמיד.
כמה שתנסי להסתיר,
כמה שתנסי להחליט שלילה,
כמה שתגידי דברים
הלב שלך מוציא הכל.
קשה לי לראות כוכב עצוב,
במיוחד כשאני אוהבת את חיוכו
קשה לי לראות כוכב עצוב,
במיוחד כשאני באה במיוחד לראותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
